בקשה לפסיקת שכר טרחה בתביעה ייצוגית

על פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, בבוא בית משפט להכריע בבקשה לפסיקת גמול ושכר טירחה במסגרת של הסדר הסתלקות מבקשת אישור תובענה כייצוגית, שומה עליו לשקול שני שיקולים עקריים: ראשית, אם עלה בידי התובע המייצג ובא כוחו להצביע על עילת תביעה לכאורה נגד הגוף הנתבע; ושנית, אם ההליך הייצוגי השיג תועלת עבור חברי הקבוצה.

...

(ב) המלצת בעלי הדין לפסיקת טובת הנאה למבקש ולבא-כוחו נדחית.

כפי שהוסכם, התביעה האישית של המבקש נדחית.

(ו) אשר לאגרת בית המשפט: הבקשה למתן פטור מתשלום החלק השני של האגרה נדחית.

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי לנכון לפסוק גמול בסך 8000 ₪ לכל מבקש (סה"כ: 16,000 ₪) ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ מהנימוקים כדלקמן: א) השיקולים שיש לקחתם בחשבון בעת פסיקת גמול ושכר טירחת עורך דין קבועים בסעיפים 22 – 23 לחוק תובענות ייצוגיות.

...

לפיכך, נפסק בזה גמול לכל מבקש בסך של 8,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד לב"כ המבקשים בסך 20,000 ₪ + מע"מ. סכומים אלו ישולמו עד ליום 1.9.21 שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד החלטתי זו ועד התשלום בפועל.

מנגד, ההסתדרות עצמה סברה שאין הכרח בכך, כפי שעולה מבקשת באי כוחה לפסוק שכר טירחתם, שם נכתב: "גישה זו יש להעדיף גם על פני הניסיון הדווקני של המערער לבקש דיון בשאלות אשר הפכו לתיאורטיות, לפני שנים רבות – ביום שבו הבקשה לאישור התובענה הייצוגית התייתרה [...] מדובר בעירעור תאורטי ובתור שכזה אינו מצדיק גזילת זמנו היקר של ביהמ"ש הנכבד מלבד פסיקת שכר הטירחה...." (הדגשה הוספה – י"ע).

...

לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה למחיקה או לסילוק על הסף של הבקשה לאישור תובענה יצוגית" (ת"צ (מינהליים ת"א) 31733-01-10, מיום 15.07.2010.

סוף דבר, התוצאה היא שההליכים בין הצדדים בעניין התובענה הייצוגית הסתיימו, וכך או כך – אין מקום לפסוק גמול למשיבה ושכר טרחה לעורך דין כבתובענה ייצוגית.

בד בבד, סבורני כי נוכח תרומת המשיבה לשיפור המצב במכלול, לרבות התשלומים ששילם המוסד לביטוח לאומי, ותוך ראייה רחבה של ההליך כולו שכן מוסכם כי ראוי ששיקול זה ייעשה בידי בית משפט זה ולא בית משפט קמא – הייתי מחייב את המוסד לביטוח לאומי לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורכי דינה של ההסתדרות בסך של 75,000 ש"ח. הוחלט כאמור בחוות דעתם של השופטים: נ' הנדל ו-י' עמית, כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר.

][ המערער בע"א 9221/20 (להלן: המערער) הגיש ביום 30.12.2020 ערעור לבית משפט זה המופנה כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת מ' נד"ב) מיום 29.11.2020 בת"צ 27962-06-12 (להלן: ההחלטה) שבמסגרתה הוכרעה בקשה לפסיקת גמול ושכר טירחה בהליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: הבקשה לאישור).

...

בית המשפט קמא מצא להכריע בסוגיה על פי אומדנה, ובסופו של דבר פסק לטובת המערער גמול בסך של כ-400,000 ש"ח ושכר טרחה לבא-כוחו בסך של כ-1.9 מיליון ש"ח אשר ישולם בשלבים.

יצוין, כי המערער מתנגד לבקשה חלופית זו. עיינתי בטענות הצדדים וסבורני כי שאלת המועד להגשת ערעור מטעם המדינה בנסיבות שבהן הערעור העיקרי הוגש בשנת 2020 – בין אם יסווג כערעור לפי תקנה 434 לתקנות סדר הדין הקודמות ובין אם לפי תקנה 137(ב) לתקנות סדר הדין החדשות, היא שאלה סבוכה ובעלת פנים לכאן ולכאן (ראו והשוו, ע"א 9246/20 Knockagh International Ltd‏ נ' פקיד שומה פתח תקווה, פיסקה 8 (7.3.2021); ע"א 907/21 מדינת ישראל נ' פלוני (20.5.2021); ע"א 9252/20 עמותת אלזהור נ' משרד מיסוי מקרקעין נצרת (4.7.2021 (להלן: עניין אלזהור); כן ראו, ע"א 2548/21 אופיר נ' ג'ול לאבס אנד פרודקטס ישראל בע"מ (26.7.2021)).

אולם, ובדומה להכרעתה של כב' הרשמת ש' עבדיאן בעניין אלזהור הנ"ל, איני רואה צורך להכריע בשאלות מורכבות אלה שכן גם אם אניח שהערעור מטעם המדינה הוגש באיחור, הרי שיש מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשתו וזאת נוכח מורכבות הסוגיה הנוגעת ליישום הוראת המעבר הקבועה בתקנה 180(ג) לתקנות סדר הדין החדשות על המקרה דנן, וכפי שהבהירה כב' הרשמת עבדיאן בעניין אלזהור: "לא למותר להזכיר כי בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה, במקרה שבו הליך הוגש באיחור בשל טעות בדין תינתן הארכת מועד להגשתו במקרים שבהם מדובר בטעות בלתי נמנעת באורח סביר, הנובעת ממצב משפטי מעורפל או משינוי במצב המשפטי הנוהג (בש"א 805/08 טחנת קמח מפרץ בע"מ נ' מדינת ישראל (11.5.2008); בש"א 1786/08 חבה נ' חברת דואר ישראל בע"מ (21.5.2008)). בענייננו, אני סבורה כי שאלת מועד הגשתו של ההליך מטעם המשיב 1 מעוררת סוגיות דיוניות סבוכות ותקדימיות שיש בהן כדי למלא אחר המבחנים להארכת המועד להגשת הליך באיחור כתוצאה מטעות שבדין (השוו: בש"מ 3387/21 חברת ארגון המובילים אטיאס משה בע"מ נ' מועצה מקומית חצור הגלילית (20.6.2021), וההפניות בפיסקה 7; ע"א 8454/19 ביתן נ' החברה הכלכלית לאשקלון, פיסקה 14 (4.8.2020)

יחד עם זאת, ונוכח טענות המשיב 1, ראיתי להבהיר כי אף אני, כמו המערערים, סבורה כי בנסיבות שבהן הערעור העיקרי הוגש מכוח תקנות 1984, הרי שהמסגרת הדיונית הנכונה לדיון בערעור מטעם המשיב 1 היא תקנה 434 לתקנות 1984 (ראו: רע"א (מחוזי י-ם) 21223-12-20 החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ נ' הממונה על חוק הפיקדון למכלי משקה, המשרד להגנת הסביבה (18.2.2021); ע"א 8504/20 קרן נ' לקנר, פיסקה 8 (18.4.2021)), וכך אני קובעת.

לפיכך התוצאה היא כי המועד להגשת ערעור המדינה (שיכונה מעתה "הערעור שכנגד") מוארך בזאת עד למועד הגשתו בפועל, וכפועל יוצא מכך נדחית בזאת הבקשה למחיקת הערעור שכנגד על הסף.

בהתאם לחוק ולפסיקה משהגיעה הערכאה הדיונית למסקנה כי יש לפסוק גמול ושכר טירחה במסגרת הסתלקות, יש לעשות כן לאור העקרונות המנחים הקבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות.

כאשר מדובר בפסיקת שכר טירחה יש להיתחשב בהוצאות שהוציא בא הכוח המייצג, האופן שבו ניהל את ההליך, הפער בין הסעיפים שהתבקשו בבקשה לבין הסעדים שנפסקו לטובת הקבוצה.

...

עם זאת, סעיף 22(ג)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כי בית המשפט רשאי, במקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שירשמו, "לפסוק גמול למבקש או לתובע המייצג אף אם לא אושרה התובענה הייצוגית או שלא ניתנה הכרעה בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה". בפסיקת בית המשפט העליון בע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (22.8.2018) (להלן: "עניין מרקיט") נקבע כי הסתלקות מתוגמלת היא אפשרית ולבית הדין שיקול דעת האם להיעתר לבקשות בנדון במקרים מתאימים, לאחר ששוכנע, כי "התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה", וכי התובע המייצג ובא-כוחו לא נקטו בהליך סרק.

בהתאם לחוק ולפסיקה משהגיעה הערכאה הדיונית למסקנה כי יש לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת הסתלקות, יש לעשות כן לאור העקרונות המנחים הקבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר הבקשה להסתלקות מתקבלת, וכך גם הבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה.