ביום 11.2.2022 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי מושא ערעור זה, במסגרתה נדחתה בקשת המערער לחיוב המשיבה בהוצאות מכוח סעיף 80 לחוק העונשין.
תחילה יוער כי בנגוד לטענת המערער, לא ניתן ללמוד גזירה שווה מהדין הנוגע לפסיקת הוצאת משפט בהליכים אזרחיים לעניין פסיקת הוצאות משפט או פיצויים מכוח סעיף 80 לחוק בהליכים פליליים.
פסיקת פיצויים או הוצאות משפט כאמור, מכוח סעיף 80 לחוק העונשין, יכולה שתיעשה אך ורק בהתקיימותה של אחת משתי חלופות המנויות בסעיף זה – כאשר "לא היה יסוד להאשמה"; או בהתקיים "נסיבות אחרות המצדיקות זאת". כפי שיובהר להלן, שתי החלופות הנ"ל לא מתקיימות בעניינינו.
...
כלומר, לאחר תיקון בית המשפט, יש לקרוא את סעיף 20 להכרעת הדין כך: " לאחר ששמעתי את עדותו של הנאשם, אותה מצאתי כקוהרנטית ומהימנה...".
ביום 1.11.2021 הגיש המערער ערעור על הכרעת הדין, וביום 2.1.2022 התקיים דיון במעמד הצדדים בערעור בבית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו.
המשיבה, כרשות מנהלית האמונה על האינטרס הציבורי וניהול כספי הציבור, רשאית הייתה להיעתר להמלצת בית המשפט מטעמיה שלה.
לשיטתי, בנסיבות העניין, לא מתקיימות נסיבות המצדיקות את קבלת הערעור תחת אף אחת מהקטגוריות דנן:
ראשית, משפטו של הנאשם התנהל במשך זמן ממושך ביחס לעבירה בה הואשם, ובמסגרת ההליך נעתר בית המשפט לבקשות חוזרות ונשנות מצדו לקבלת חומרי חקירה שדרש לצורך ניהול הגנתו.
סיכומו של דבר, משלא עלה בידי המערער לשכנע כי מתקיימת בעניינו אחת מהעילות המנויות בסעיף 80 לחוק העונשין, אציע לחבריי לדחות את הערעור דנן ולהותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה.
