בקשה לפסיקת הוצאות ושכר טרחת עו"ד לאחר מתן פסק דין בהסכמה

ביום 5.2.2019 פתח המבקש את תיק ההוצל"פ כנגד המשיבה בגין סכום ההוצאות ושכר טירחת עו"ד שנפסק לחובתה בסך של 40,000 ₪.

יצוין כי מדובר בפסק דין לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט שניתן בהסכמת הצדדים לאחר שבית המשפט הציע מתוה לפיו ייפסק סכום נוסף כנגד חברת דלתא קפיטל וכן ההוצאות שנפסקו לטובת המבקש כאן והנתבע הנוסף במסגרת פסק הדין יבוטלו.

ועוד, אין מדובר בהוצאות שהוצאו בפועל על ידי המבקש (למעט האגרה) אלא בשכ"ט עו"ד א' +ב', כאשר יש להוסיף כי המבקש הגיש את פסק הדין לבצוע ביודעו כי אינו חלוט וכי המשיבה מתעתדת להגיש ערעור על פסק הדין, הגם שמקובלת עלי טענת המבקש כי ביצועו של פסק הדין לא עוכב.

...

לעניין ההוצאות, הגם שהבקשה נדחתה, החלטתי לחייב את המבקש בהוצאות מתונות בלבד.

כב' השופט אלדד נבו אף הבהיר בהחלטותיו מיום 4.2.2019 כי ההחלטה לעניין עיכוב הביצוע ניתנה ביחס לבקשת חברת דלתא קפיטל וקבע מפורשות כי הוא אינו נעתר לבקשת המשיבה (כאן) לעיכוב ביצוע פסק הדין בנוגע לחיובה בהוצאות המבקש (כאן) מאחר וממילא היא מתעתדת להגיש ערעור בתוך מספר ימים.

בשקלול מכלול השיקולים, אני מחייבת את המבקש בהוצאות המשיבה בסך של 2,500 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת החלטתי זו. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

בית המשפט המחוזי קבע כי לבית משפט השלום סמכות לידון בבקשה לפסיקת הוצאות ושכר טירחת עורך דין, שכן מדובר ב"החלטה אחרת" ולא בפסק דין, שכן הוא ניתן בטרם הסתיימו כל פעולות העזר הכרוכות בבצוע פירוק השתוף.

כמפורט שם, לאחר שהצדדים טענו בפני ערכאת העירעור במסגרת העירעור הראשון גם לעניין ההוצאות להן נדרשו, ציינה ערכאת העירעור בהחלטה מיום 21.6.2012 כי "...בהנתן שההליך בבית משפט קמא עדיין לא הסתיים, יוכל בית משפט קמא להדרש גם למאמץ שהשקיעו הצדדים היום לפנינו במסגרת פסק הדין הסופי, ובילבד שיתבקש לכך על ידי מי מהצדדים" (החלטה מיום 21.6.2012, עמ' 9, ש' 13-15).

פשיטא, כי לא ניתן לקבל מצב דברים לפיו בעל דין מסכים למחוק הליך בפני בית המשפט ללא צו להוצאות ולאחר מכן לעתור להוצאות (ריאליות) בהליך אחר, ובשלב מאוחר יותר.

...

מהטעמים עליהם עמדתי לעיל, אני סבור כי יש מקום לשפות את מרינה בגין הוצאות להן נדרשה, ולמעט ההוצאה בעניין חוות דעת בצלאל קציר, וזאת מאחר שאיני סבור כי יש להשית הוצאה זו על כתפי העירייה בנסיבות העניין.

בסיכומו של דבר, לאחר בחינת מכלול השיקולים לעניין שכר הטרחה כמפורט לעיל, לרבות היקף ההליכים והעבודה, משך ההליך, התנהלות הצדדים, הדיונים שנערכו, מידתיות וסבירות התשלום וכיו"ב, מצאתי בנסיבות מקרה דנן להעמיד את סכום שכר הטרחה שהעירייה תשיב למרינה בקשר עם הליך פירוק השיתוף, על סך של 350,000 ₪.

סוף דבר מהטעמים המפורטים לעיל, העירייה תישא בהוצאות מרינה כמפורט בסעיף 47 לעיל וכן בתשלום שכ"ט כמפורט בסעיף 53 לעיל.

בית משפט השלום בכפר סבא רער"צ 29644-09-22 ענבל נ' ראובן תיק חצוני: 5606020315 לפני כבוד השופט איתי רגב המבקש ענבל בן ציון ע"י ב"כ עוה"ד און המשיב ראובן סילביו ע"י ב"כ עוה"ד חשן פסק דין

את שכר הטירחה חישב המומחה מסכום חלקי מפסק הדין (פסק הדין המקורי לא כלל פסיקת הוצאות ושכר טירחה למבקש.

תיק ההוצאה לפועל עצמו ניפתח רק שנים לאחר שניתן פסק הדין בעירעור, ותוך היתעלמות ממה שכבר שולם על ידי המשיב.

המבקש העיד כי קיבל את חוות הדעת מעורך דינו כשחתם על התצהיר, אישר כי עורך הדין ייצג אותו ברציפות, טען כי לא יוכל להוסיף על האמור בבקשה (שכן אין לו ידע לעניין הטעויות שנטען כי נפלו בחוות הדעת וזאת יש לבקש מעורך הדין להסביר) ואישר כי לא הסכים לפרט את הנסיבות האישיות בעטיין לא הגיש בקשתו במועד מוקדם יותר.

...

באשר למועד יובהר כי שוכנעתי כי פעולות המבקש נגועות, לפחות, בשיהוי.

לא שוכנעתי שניתן לקבוע, כפי שעותר המבקש שייעשה, כי החלטה אלו חורגות ממתחם הסבירות – ומשכך, ובהנתן אף הטענות באשר לסוגיית המועד והשיהוי, התוצאה היא כי דין בקשת רשות הערעור להדחות.

לאור המקובץ, נדחית בקשת רשות הערעור (וכאמור, אף הערעור עצמו) והמבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 3,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים – שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

על כן ואף כי הנתבעים היו זכאים לפסיקת הוצאות ושכר טירחת עו"ד בגין הבקשה לצוו מניעה, סוכם כי כל צד יישא בהוצאותיו.

חתימת הפסיקתה התעכבה לאחר שהנתבעים עתרו למתן אורכה להגשת תשובתם עד להכרעת בית המשפט העליון בבקשתם לעיכוב הליכים, ולאחר מכן ניתנה אורכה מוסכמת בשל המילחמה, אשר לאחריה הוגשה בקשת הנתבעים לקביעת מועד דיון בעיניין הבקשה לחתימה על פסיקתה, בקשה אשר נדחתה ולאחריה ניתן פסק הדין מיום 26.12.2023 במסגרתו נקבע כי הפסיקתה שהוגשה לחתימה ביום 7.9.2023 תחתם על ידי בית המשפט.

...

הכרעה בבקשת הנתבעים לביטול ההוצאות בהחלטה מיום 3.8.2023 נדחתה בקשת הנתבעים לביטול חוות דעתו של שמאי בית המשפט ונקבע כי הנתבעים ישלמו את הוצאות ההליך בסך של 30,000 ₪.

לאחר שהנתבעים הגישו בקשה לביטול חוות הדעת והוגשה תשובת התובעים לבקשה, ניתנה החלטתי מיום 3.8.2023 לפיה נדחו טענות הנתבעים ונקבע כי תוגש פסיקתה לחתימה.

באשר לטענות הנתבעים בעניין הפרשי הריבית וההצמדה, אף טענות אלו נדחות.

סוף דבר בקשת הנתבעים לביטול החיוב בהוצאות, שנפסקו במסגרת ההחלטה מיום 3.8.2023 - נדחית.

לפיכך, ההחלטה מיום 5.12.23 בוטלה והבקשה לפסיקת הוצאות ושכר טירחת עו"ד הוחזרה לבימ"ש קמא למתן החלטה חדשה בהתאם לשיקול דעתו.

ביחס לעניין ההוצאות נקבע בפסה"ד כי: "נתנו את דעתנו על טענותיהם המקיפות של ב"כ הצדדים בנושא ההוצאות. בהנתן שההליך בבית משפט קמא עדיין לא הסתיים, יוכל בית משפט קמא להדרש גם למאמץ שהשקיעו הצדדים היום לפנינו במסגרת פסק דינו הסופי, ובילבד שיתבקש לכך על-ידי מי מהצדדים". לאחר שהוחזר התיק לבימ"ש השלום, נקבע בהחלטה מיום 7.10.2015 ע"י כב' השופטת הבכירה אירית מני-גור כי פיצול החניון לשני חניונים הוא הליך מורכב, מסורבל, דורש שתוף פעולה עתידי ועלול לגרום להפסד ניכר מערך הנכס, ולכן נקבע כי יש מקום להותיר את החניון מאוחד ולבצע פירוק שתוף על דרך מכירה (בנגוד לעמדת הערייה שעמדה על כך שהפירוק ייעשה בעין).

בקשת רשות ערעור שהגישו הערייה ואתרים חברה לפתוח אתרי תיירות בתל אביב יפו על פסה"ד דלעיל לביהמ"ש העליון ברע"א 736/17, נמחקה בהסכמה, ללא צו להוצאות (החלטה מיום 3.9.2017).

לאחר שהוחזר התיק לבימ"ש קמא לצורך הכרעה בשאלת פסיקת ההוצאות ושכר טירחת עו"ד, ניתנה לעירייה אפשרות להשלמת טיעון.

החלטת בימ"ש מבוססת ומפורטת תוך היתחשבות במכלול הנסיבות שראוי לקחתם בחשבון בפסיקת ההוצאות ושכ"ט עו"ד. דין העירעור להדחות בהתאם לתקנה 148 (ב) לתקסד"א שכן לא מצאתי כי יש לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית ואין בפסק הדין טעות שבחוק.

...

החלטת בימ"ש מבוססת ומפורטת תוך התחשבות במכלול הנסיבות שראוי לקחתם בחשבון בפסיקת ההוצאות ושכ"ט עו"ד. דין הערעור להידחות בהתאם לתקנה 148 (ב) לתקסד"א שכן לא מצאתי כי יש לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית ואין בפסק הדין טעות שבחוק.

  אוסיף כי אין בידי לקבל את טענת מרינה בערעור ביחס לפסיקת הוצאות בגין הליך ברע"א 4635/23 הואיל ומעיון בבקשה לפסיקת הוצאות מיום 20.1.22 עולה כי מרינה כלל לא ביקשה הוצאות בגין הליך זה. 13.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להתקבל ודין הערעור להידחות.