בקשה לפסילת רישיון נהיגה עד סיום ההליכים

ראו בש"פ 8161/06 גבריאל נ' מדינת ישראל : "בדונו בבקשה להארכת פסילתו של רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים, על בית-המשפט לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנהג בעבירה המיוחסת לו; ואם מצא כי אלה קיימות, עליו לעבור ולבחון האם נהיגתו מסכנת את הציבור." ראיות לכאורה ועילת המסוכנות בית המשפט בודק עצם קיומן של ראיות לכאורה לחובת המשיב אשר טמון בהם פוטנציאל ראייתי להוכחת אשמה בסיום ההליך.

...

לאור כל האמור, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת תיק החקירה אשר הוגש לעיוני החלטתי להיעתר לבקשה ולפסול את המשיב מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ביחד עם כתב האישום הוגשה כנגד חסן בקשה לפסילת רשיון הנהיגה שלו עד תום ההליכים וביום 28.3.22 הודיעו הצדדים לבית המשפט על הסכמתם לפסילתו למשך חודשיים, דהיינו עד ליום 31.5.22.

בהתאם להחלטה שניתנה בבש"פ 3434/21 הנ"ל, הרי שסמכות המישטרה לתפוס רכב לשם הבטחת חילוטו בסיום ההליך, כפופה לקיומה של מדיניות סדורה הכוללת "אמות מידה מינהליות ברורות, ענייניות ושוות". לשאלתי האם יש בידו או בכוונתו להציע חלופת תפיסה שתבטיח את מטרות החילוט, השיב ב"כ המבקשת כי הוא עומד על הטענה ש"אין מקום בכלל לתפיסה הזו".

...

מאחר שהלכה פסוקה היא כי ניתן להוכיח נהיגה בשכרות גם בדרך שאינה מדעית, דהיינו על פי מאפייני השכרות (ר' רע"פ 10284/07 קדוש נ' מדינת ישראל), אזי בהינתן שבמקרה זה קיימת עדות של שוטר בדבר ריח חזק של אלכוהול שנדף מכיוונו של הנאשם שנהג ברכב, הודאתו כי שתה כמה בקבוקי ויסקי עד מספר שעות לפני כן והעובדה שבדיקת המאפיינים שלו לא היתה תקינה, לא אוכל לקבל את טענת ב"כ המבקשת בדבר העדר סיכויים להרשעתו, ואני סבורה כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה מספיקות להרשעתו בבוא העת.

במצב דברים זה ולנוכח הנסיבות בהן בוצעו העבירות המיוחסות לחסן לכאורה, הן במקרה הזה והן בשני המקרים הקודמים לו – כשחסן נוהג באותו רכב בעודו שיכור, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ומשכך היא נדחית.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ב"כ המבקשת טען, כי פעולות החקירה נמשכו זמן וככל שהחקירה היתקדמה, נדרשה בדיקה ביחס לנקודות נוספות, שנגעה להיבטים מקצועיים ורק לאחר שנשלמו כלל פעולות ההשלמה, הוגש כתב האישום עם הבקשה לפסילת רישיון נהיגה עד לתום ההליכים.

עוד נטען ע"י ב"כ המשיב, כי עת הוגשה בקשה להארכת פסילה מעבר ל-90 ימי הפסילה המנהלית המשיב לא הקשה על רשויות החקירה והמאשימה ונתן הסכמתו להארכה עד לנובמבר, במטרה לקדם את סיום הליך החקירה והגשת כתב האישום.

...

נחה דעתי, שניתן היה לזרז את הגורמים חיצוניים, שסייעו לרשות החוקרת לקבל השלמות חקירה.

בהקשר זה ראו דברי כב' השו' ט. חיימוביץ בבע"ח (באר שבע) 50909-07-13 סהא אלעוברה נ. מ"י, שאישרה החלטה לפסילה עד תום הליכים על אף שיהוי בן 6 חודשים בהגשת הבקשה לפסילת הרישיון וכתב האישום וכך נקבע: "אין גם במחצית השנה שבה לא הוגש כתב אישום, כדי ללמד על כך שהמדינה סוברת, שאין העוררת מסוכנת לשלום הציבור, אלא כדי ללמד על העומס בו היא נתונה, הגם שהדעת אינה נוחה מהתנהלות זו, כפי שקבע בית משפט קמא. אוסיף, כי להבדיל מבקשת מעצר עד תום ההליכים, הנטל בהליך זה הוא על הנאשם להוכיח העדר מסוכנותו, ולא על התביעה להוכיח מסוכנות. לפיכך, גם אם יש לעיכוב בהגשת כתב האישום משמעות ביחס לעמדת המדינה באשר למסוכנות, עדיין אין בכך כדי להפריך את החזקה, ואין בכך כדי להסיר את הנטל מכתפי הנאשם להפריכה". סוף דבר יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל מורה על פיסלת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים.

בפניי בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד לגמר בירור הדין על פי סעיף 46 לפקודת התעבורה.

כידוע, בהתאם לפסיקה, השיקולים שיש לשקול בבקשה מעין זו דומים לשיקולים בעת דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, בשיניויים המחוייבים, כך שהמרכיב הראשון שעלי לבחון הוא האם קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, ואם תשובה לשאלה זו חיובית, יש לבחון האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב כדי לסכן את ביטחון הציבור והדבר נמדד על פי נסיבות המקרה ועברו התעבורתי.

ככל שלא יסתיים ההליך העקרי בתוך התקופה הנ"ל, וככל שתימצא לכך הצדקה, פתוחה בפני המבקשת הדרך להגיש בקשה להארכת הפסילה.

...

בהחלטה בעניין ליסטוב של בית המשפט בעכו אליה הפנה הסנגור, מצא בית המשפט פגמים ראייתיים וציין את הדברים כשיקול לקיצור תקופת הפסילה.

כך לדוגמא נדחה ערעורו של נהג בע"ח 32605-05-14 שרישונו נפסל לתקופה שמעל ל – 6 חודשים בגין עבירה דומה שנייה וראו החלטות בית משפט זה (כב' השופט לרנר) לדוגמא בתיק 7475-11-19 שם נפסל המשיב לתקופה של שישה חודשים בגין עבירה ראשונה של נהיגה בשכרות ברמה גבוהה.

לאור כל האמור לעיל, ראיתי לנכון לקבל את הבקשה ולפסול את המשיב מקבלת רשיון נהיגה לתקופה בת שישה חודשים אשר תחושב מיום תחילת הפסילה המנהלית.

ברע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מדינת ישראל (2006) נקבע: "...נהיגתה של המבקשת הובילה לתוצאה טראגית בדמות קפוח חייהם של שני אנשים ופציעתם של אנשים נוספים. המציאות מלמדת, כי פעמים רבות, התרשלות רגעית או אי תשומת-לב עשויים להסתיים באסון כבד ביותר. במקרים שכאלו, חרף העובדה, כי ניתן לבסס בהם הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות, עשוי בית-המשפט, בנסיבות חריגות ומיוחדות ביותר, להמנע מהשתת עונש מאסר בפועל, ולהסתפק בעונש של פסילת רישיון לזמן ארוך ומאסר לריצוי בעבודות שרות". .

פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה עד לסיום ההליכים בתיק ומתן החלטה סופית בתיק.

...

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן: מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים מאחורי סורג ובריח.

השיקול השמיני נסיבותיו האישיות של הנאשם, מפנה לפסק דין לע"פ 1826/14 דוד נגד מ"י בפסקה 15 פורסם בנבו ביום 17.3.14 אשר לא רק נעתר לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר אלא גם ציין את נסיבותיו האישיות שיכולות להוות שיקול מכריע לעיכוב ביצוע של עונש המאסר :"בית המשפט זה קבע כי נסיבות אישיות מיוחדות עשויות להוות שיקול מכריע בעיכוב עונש מאסר". אזכיר שבשעת חירום שני בניו הגדולים של הנאשם נמצאים בצבא, מגנים על כל מי שיושב כאן באולם הזה, גם את זה אבקש שגברתי תוסיף לכל נסיבותיו החריגות.

ומאחר ומדובר בנאשם נעדר עבר פלילי, עברו התעבורתי אינו מכביד, התייצב לכל הדיונים בבית המשפט, מצאתי להיעתר לבקשה ולעכב רכיב המאסר, הפסילה ותשלום הפיצויים בכפוף לתנאים הבאים: הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון אם יש בידו.