בקשה לפסילת רישיון נהיגה בגין עבירת משקל יתר

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית, לביטול פסילתו המנהלית של המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים החל מיום 1.12.19, לאחר שיוחסה למבקש עבירה של נהיגה ברכב והובלת מטען במשקל חורג.

לטענת המבקש, הוא כופר בעבירה המיוחסת וטוען כי לא חרג מהמשקל המותר; וכי לא נשקפת מסוכנות מהמשך נהיגתו; וכי מדובר בנהג בן 64, העובד כמסגר וזקוק לרישיון הנהיגה לצורך עבודתו.

מדו"ח הזמנה לדין וכתב אישום עולה, כי הנהג נעצר עקב חשד למשקל יתר ברכב הגרור (כשהוביל מתקנים מברזל למזלג ארבעה חלקים), ובשקילה של הרכב הגרור, לאחר שנותק בשלמותו על ידי הנהג מהרכב הגורר, המשקל של הגרור הנו 1760 ק"ג כשהמשקל המותר לפי רשיון הגרור הוא 1250 ק"ג, וצורפה תעודת שקילה.

...

בית המשפט קמא קבע בעניין זה, כי "די בראיה גולמית נמוכה להפעלת הסמכות המנהלית", ואכן, כפי שנפסק לא אחת "על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את (הנהג) לעבירות המיוחסות לו" (בש"פ 6732/10 מדינת ישראל, נ. שגיב בן שלום [פורסם בנבו] 10.10.10)); עוד נפסק כי "הראיות הנדרשות אינן בעוצמה הזהה ל"ראיות לכאורה" הדרושות להגשת כתב-אישום" (בש"פ 2177/98 ארנביב נ. מדינת ישראל [פורסם בנבו] (5.5.1998); ועוד נאמר כי "פרשנותו של סעיף זה מובילה באופן ברור למסקנה שהוא קובע אך רף מינימום להפעלתה של הסמכות לפסילה מינהלית של רישיון נהיגה – קיומו של יסוד סביר להניח כי אכן יוגש כתב אישום". (בשפ 2897/15 ‏יניב שושני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (‏30.4.2015), פסקה 14).

בהתאם לרעפ 5196/17 יוסף עדוי נ' משטרת ישראל (פורסם בנבו), תעודת שקילה מספיקה לבדה לקיומן של ראיות לכאורה גולמיות בשלב זה. בענייננו, לאחר בחינה של טענות הצדדים וחומר הראיות בתיק החקירה שהונח בפני, - הכולל בין השאר את דוח הזמנה לדין וכתב אישום בו פורטו נסיבות המקרה, תעודת שקילה, דו"ח עיכוב, שימוע והחלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, הודעת איסור שימוש ברכב, שימוע והחלטה על פסילה מנהלית, ותדפיס מידע פלילי ותעבורה של המבקש, - נחה דעתי, כי קיימות ראיות לכאורה לעבירה של נהיגה ברכב והובלת מטען חורג בניגוד לתקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה.

לסיכום - לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש; עם זאת, בנסיבות המתוארות לעיל, לנוכח הכרסום בראיות אותן הציגה המשיבה, יש בעיני הצדקה לקיצור הפסילה המנהלית באופן שתעמוד על 15 ימים, עד ליום:15.12.19.

ביחס להוראה זו של המחוקק נקבעו בפסיקה הדברים הבאים: "התיקון אינו משנה באופן מהותי את העקרונות שלאורם על בית המשפט לבחון אם יש מקום להורות על פסילה עד תום ההליכים. שיקול המסוכנות היה ונותר השיקול העקרי. השינוי היחידי הוא בשאלת הנטלים. לפני התיקון היה על המדינה לשכנע את בית המשפט כי יש לפסול את הנהג מלהחזיק רשיון נהיגה, בשל היותו מסוכן לציבור. לאחר התיקון העובר הנטל לשכמו של הנאשם ועליו לשכנע את בית המשפט, כי אין בנהיגתו משום סכנה לציבור" (כב' השופטת דפנה אבניאלי בב"ש 21333/07 (מחוזי באר-שבע) מ"י נ. יגאל טרבלסי עמ' 15 ש' 15-18).

לחובת המשיב עבירת מהירות מיום 9.7.20, נהיגת רכב לא תקין ביום 26.12.18, היתנהגות לא זהירה בדרך מיום 21.9.15, עבירות משקל יתר, נהיגה ללא חגורה בעצמו ואף הסעת ילד במצב זה. נכון כי רוב הרשעותיו הן עבירות קנס וחלקן עבירות מסמכים, אך תמונת המצב הכללית אינה מלמדת כי המשיב בעל עבר תעבורתי נקי לחלוטין.

בשולי החלטתי אציין כי גם לו הייתה מועלית טענת שהוי בפרשה זו (טענה שעלתה בחצי פה מדברי ב"כ המשיב) הרי שלאור קביעת בית המשפט בבש"פ 2653/99 מסעד זיאד נגד מדינת ישראל, הייתה הטענה נדחית, שכן הפרקליטות העבירה התיק להשלמות חקירה שבוצעו עד לאחרונה ובנסיבות אלה אין לשהוי כל משמעות מכרעת לבקשות מסוג זה. מכל האמור לעיל, אני מקבל את בקשת המדינה ומורה על פסילתו של המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת עד למתן פסק דין בעיניינו בתיק העקרי הצמוד לבקשה זו. המשיב יפקיד רישיונו במזכירות בית המשפט באופן מידי לצורך תחילת מניית פסילתו.

...

בשולי החלטתי אציין כי גם לו הייתה מועלית טענת שיהוי בפרשה זו (טענה שעלתה בחצי פה מדברי ב"כ המשיב) הרי שלאור קביעת בית המשפט בבש"פ 2653/99 מסעד זיאד נגד מדינת ישראל, הייתה הטענה נדחית, שכן הפרקליטות העבירה התיק להשלמות חקירה שבוצעו עד לאחרונה ובנסיבות אלה אין לשיהוי כל משמעות מכרעת לבקשות מסוג זה. מכל האמור לעיל, אני מקבל את בקשת המדינה ומורה על פסילתו של המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת עד למתן פסק דין בעניינו בתיק העיקרי הצמוד לבקשה זו. המשיב יפקיד רישיונו במזכירות בית המשפט באופן מידי לצורך תחילת מניית פסילתו.

ראיות לכאורה לעניין קיומן של ראיות לכאורה, נפסק כי אין זהות בין ההכרעה הראייתית שבסוף ההליך העקרי לבין זו הנוגעת לקיומן של ראיות לכאורה בשלב הפסילה; ועל מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המבקש לעבירה המיוחסת לו. "הסמכות להורות על פסילת רישיון ואיסור שימוש ברכב, תופעל אם "היה לקצין מישטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום" נגד הנהג.

אין ליתן משקל יתר לכך שמדובר במעט הרשעות ביחס לותק נהיגה קצר, בראי היות המבקש משוייך לאוכלוסיה המיוחדת.

אינני מקילה ראש בשלילת רישיון הנהיגה של המבקש למשך 30 ימים, שכן יכולה להיות בהם פגיעה בפרנסת המבקש ומשפחתו, בעמידה בהתחייבויותיו, לא פחות באורחות חייו, אולם המחוקק בחר להטיל מיגבלה זו על מנת להילחם בעבירות התנועה ובקטל בדרכים ומדובר בפגיעה סבירה, מידתית וקצובה.

...

בנסיבות אלה, בהעדר תשתית של ראיות לכאורה לביצוע עבירה, אני נעתרת לבקשה".

לאור האמור, אני קובעת שבשלב זה לצורך ההליך שבפני קיימות די ראיות לכאורה.

בבא"ש 1906-02-19, בפ"מ 1903-02-19 כב' השופט ז'רז'בסקי קבע כי אין ראשית ראיה לנהיגה תחת השפעת סמים כאשר המבקש הכחיש שימוש בסמים והתיק התבסס על מידע מודיעיני בעוד שכאן, קיימת הודאה מפורשת של המבקש לרבות "דבר מה". לסיכום לאחר ששקלתי את מכלול הראיות לכאורה בתיק, טענות ב"כ הצדדים, לרבות עברו של המבקש בראי ותק הנהיגה הקצר שלו, מצבו האישי והכלכלי שלו ושל משפחתו, כאשר לא נעלם מעיני כי בדיקת המאפיינים תקינה ואין תוצאה מעבדתית סופית, לא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות את ביטול/קיצור הפסילה המנהלית ולא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש למשך 30 ימים ועל כן אני מורה כי הפסילה תוותר על כנה.

תקופת "צינון" בת 30 ימים הינה קצובה מידתית וסבירה בנסיבות הראיות והעניין, אשר על כן הבקשה נדחית.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון והנהג הורשע ונדון לחודשיים מאסר על תנאי למשך שנתיים; קנס בסך 500 ₪; פסילת רישיון נהיגה למשך 3 חודשים; ופסילה על תנאי בת 3 חודשים למשך 3 שנים (פל"א (תעבורה מחוז מרכז) 3571-06-20; גזר דין מיום 11.6.20).

בית משפט קמא דחה את בקשת העוררת להחזרת התפוסים, תוך שהודגשה התכלית המניעתית שבהמשך התפיסה ותוך שהפנה, בין היתר, לכתבי האישום התלויים ועומדים כנגד העוררת המייחסים לה עבירות של משקל חורג וליקויי בטיחות; לכך שבוצעו על ידי נהגי העוררת בשנים האחרונות עבירות רבות שעניינן נסיעה עם מטען חורג וליקויי בטיחות.

בתום הדיון שהתקיים לפניי ביום 21.8.20, ולאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות באשר לאפשרות חלופת תפיסה, הוריתי למשיבה לפרט את הרשעות העוררת ונהגיה בעבירות של משקל יתר ועבירות תעבורה ובטיחות חמורות בשנים האחרונות.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית לדיוננו מצויה בסעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב], תשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה) הקובע את סמכות התפיסה במקרה דנן: "רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה". מלשון סעיף 32 לעיל עולה כי תפיסה כאמור יכולה להתבצע למגוון תכליות, וביניהם: תכלית מניעתית ביחס לחפץ העשוי לשמש לבצוע עבירה שטרם נעברה; תכלית ראייתית – אם החפץ עשוי לשמש ראייה בהליך משפטי בשל עבירה; או תכלית של חילוט – אם בחפץ נעשה שימוש לצורך עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לבצוע.

...

משכך, במכלול הדברים סבורני כי מתקיימת עילה להמשך תפיסת המשאית.

בשים לב לכלל השיקולים לעיל, אני מורה על קבלתו החלקית של הערר וקובע כי התפוסים ישוחררו בתנאים הבאים: הפקדה בסכום של 250,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית.

על פי המיוחס למבקש בדו"ח הזמנה לדין וכתב אישום, המבקש נהג ברכב משא פתוח דפן הידראולית מ.ר. 453-28-103 ביום 2.5.24 ברחוב שד' רחבעם זאבי ממזרח ראשון לציון, נעצר על ידי שוטר עקב חשד למשקל יתר ועוכב לשקילה, ובשקילה נמצא כי משקלו של המטען הנו 19933ק"ג העולה על המשקל המותר שהוא 11990 ק"ג בנגוד לתקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה.

לטענת המבקש, הוא כופר בעבירה המיוחסת וטוען כי לא ידע על החריגה מהמשקל המותר, שכן המחסנאי גמיל עטור הוא המעמיס של הסחורה והנוהל הוא להעמיס 20 שק למשטח; עברו של המבקש נקי לחלוטין ולא נשקפת מסוכנות מהמשך נהיגתו; המבקש גרוש עם שלושה ילדים וזקוק לרישיון הנהיגה לצורך עבודתו ולפרנסת ילדיו; המאשימה לא ערכה שימוע לבעל הרכב שהינה חברת מאיר סרביאן בע"מ.   בדיון שהתקיים בפני ביום 15.15.24 חזר ב"כ המבקש על נימוקי בקשתו וטען כי המבקש גרוש ואב ל-5 ילדים (בבקשה נכתב בטעות 3 ) והמשך פסילתו עלול לגרום לפיטוריו.

...

לאחר בחינה של חומר הראיות בתיק החקירה שהונח בפני - הכולל בין השאר את דוח הזמנה לדין וכתב אישום בו פורטו נסיבות המקרה, תעודת שקילה, דו"ח עיכוב, שימוע והחלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, הודעת איסור שימוש ברכב, שימוע והחלטה על פסילה מנהלית, ותדפיס מידע פלילי ותעבורה של המבקש, ודבריו המבקש בפני כי ידע על החריגה במשקל בטרם עלה על הרכב - נחה דעתי, כי קיימות ראיות לכאורה לעבירה של נהיגה ברכב והובלת מטען חורג בניגוד לתקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה.

לסיכום: לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

לפיכך הבקשה נדחית.