בקשה לפסילת רישיון וביטול פסילה מנהלית בעבירת סירוב לבדיקת שכרות

לפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שניתנה למבקש לאחר שנהג ברכב, לכאורה, בשיכרות (סרוב).

מטופס שימוע והחלטה על פסילה מנהלית עולה שהמבקש מסר: "לא עשיתי בדיקה כי לא הסכמתי ששוטר יהיה לידי בזמן שאני משתין לכוס". מדוח אכיפת איסור נהיגה בשיכרות – סמים, עולה שמהרכב נדף ריח של סם והתנהגותו של המבקש הייתה רדומה.

המסוכנות שנשקפת מהמשך נהיגתו של המבקש, נוכח קיומן של ראיות לכאורה, לבצוע עבירה של נהיגה בשיכרות (סמים – סירוב) ונוכח נסיבות ביצוע העבירה, סירוב לבצע בדיקה לצורך איתור סם, וסירוב לבצע בדיקת מאפיינים, ועברו התעבורתי של המבקש, גבוהה.

בהנתן האמור, בהחלטת הקצין לפסילת רישיונו של המבקש, בנסיבות שלפני, לא נפל כל פגם והיא עולה בקנה אחד עם הראיות, לכאורה, שהונחו לפני, והמסוכנות הגבוהה שניבטת מהמשך נהיגתו של המבקש.

...

בתצהירו ציין המבקש שבמהלך נסיעתו נדרש לעצור בצד על ידי שוטר, לבדיקה שגרתית, מסביב התאספו אנשים, השוטר נלחץ, לטענתו, מהאירוע, החל לדבר אליו בתוקפנות, והדבר הוביל בסופו של דבר להובלתו לתחנת המשטרה כשהוא אזוק.

טענת המבקש שהסרוב נבע על רקע רצונו לבצע את הבדיקה לבד, ומכאן שלא סרב למעשה, נדחית.

מותב זה נתקל לא אחת בתופעה של נהגים שמסרבים, לכאורה, בתואנות שונות, לבצע בדיקות לאיתור סמים או אלכוהול, אולם כל עוד לא מוכח שהטעם לסירוב כנה ומוצדק - ראו ע"ח (ת"א) 41855-07-13 יעקב בן טולילה נ' מ"י (04.08.13) - אין בידי לקבלן, ויש לבלום מגמה זו באיבה.

טענת המבקש שביקש לבצע דגימת דם ולא ניתנה לו הזדמנות לכך, ומכאן שלא סרב, נדחית אף היא.

לסיכום, הבקשה לביטול הפסילה המנהלית נדחית.

לפני בקשה לביטול פסילה מנהלית, על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 10.10.21, בעקבות שימוע בדבר פסילה מנהלית מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, החליט קצין המישטרה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש למשך 60 יום.

צוין שמדובר בתאונה שהנהג עזב את מקום התאונה ללא מסירת פרטים, סירב לבדיקת שיכרות וגרם נזק לרכוש ועל כן הוחלט לפסול רישיונו ל-60 ימים.

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, הראיות לכאורה המצויות בתיק, בנוגע לעבירות שמיוחסות למבקש, הודאתו, לכאורה, של המבקש ששתה בקבוק בירה שעתיים לפני נהיגתו, נסיבות ביצוע העבירות, בהן היתנגשות ברכב שנסע מלפניו, אי מסירת פרטים בתאונה עם נפגעים, מציאת אינדיקאציה לשכרות בבדיקת נשיפון, סירוב לבדיקת דם לאיתור אלכוהול, ועברו התעבורתי העשיר של המבקש, שנוהג משנת 1981 והספיק לצובר לחובתו 96 הרשעות, והמסוכנות שניבטת במכלול נסיבות זה מהמשך נהיגתו, שוכנעתי שהחלטת הקצין לפסול את המבקש לתקופה של 60 יום מידתית וסבירה.

...

השוטר ציין שהגיע למסקנה שהחשוד מתנהג בצורה מסוכנת, ויש חשש להמלטות, מפיו נדף ריח של אלכוהול, והמבקש הודה ששתה לפני התאונה.

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, הראיות לכאורה המצויות בתיק, בנוגע לעבירות שמיוחסות למבקש, הודאתו, לכאורה, של המבקש ששתה בקבוק בירה שעתיים לפני נהיגתו, נסיבות ביצוע העבירות, בהן התנגשות ברכב שנסע מלפניו, אי מסירת פרטים בתאונה עם נפגעים, מציאת אינדיקציה לשכרות בבדיקת נשיפון, סרוב לבדיקת דם לאיתור אלכוהול, ועברו התעבורתי העשיר של המבקש, שנוהג משנת 1981 והספיק לצובר לחובתו 96 הרשעות, והמסוכנות שניבטת במכלול נסיבות זה מהמשך נהיגתו, שוכנעתי שהחלטת הקצין לפסול את המבקש לתקופה של 60 יום מידתית וסבירה.

בהינתן האמור, הבקשה נדחית.

צו איסור שימוש הוצא לרכב למשך 30 יום, ורישיון הנהיגה נפסל למשך 30 יום גם כן. את שתי החלטותיו נימק קצין המישטרה בכך שמדובר במבקש שנוהג ללא רישיון נהיגה בתוקף מעל שנתיים וכי המבקש סרב לתת בדיקת שתן.

כב' השופט הנדל בבש"פ 1194/17  מדינת ישראל נ' אורן מלאכי (21.2.17) כתב כך: " סוף דבר, החלטתי להעניק רשות ערר, להורות על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי, ולקבוע כי אין להורות לתביעה למסור חומר חקירה טרם הגשת כתב אישום, אף במסגרת הליך לביטול פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 90 יום." לסיכום, נראה כי החלטת בית המשפט העליון מתייחסת לכל סוגי העבירות ולא רק לעבירות של גרימת תאונת דרכים קטלנית ולפי החלטה זו שניתנה, אין חובה על המשיבה למסור חומר ראיות בטרם הגשת כתב אישום.

מסוכנות המבקש: מעבר לעובדה כי המבקש סירב לבצע בדיקת שיכרות, הרי שהוא מחזיק ברכב ועושה בו שימוש, כל זאת כאשר רישיון נהיגה שלו כלל אינו בתוקף.

...

על כן סבורני, כי סעיף 64ב(ב2) הוא ההסדר הרלבנטי בענייננו, משמע אין למתבקש לנשוף הזכות לעכב את הבדיקה עד שיועץ בעורך דין, ואולם אין בכך כדי לשלול שיחה טלפונית מקום בו אילוצי הזמן - דוגמת ההכנות לבדיקה - מאפשרים זאת.

לאור העובדה כי יש במקרה זה חשד לשימוש בסמים, אני סבור כי יש רלוונטיות לעבירות הפליליות בתחום הסמים בעברו הפלילי לעניין קביעת המסוכנות ולא מדובר בהשחרת פניו.

שתי הבקשות נדחות.

לכן לדבריו מרגע שנשללה ממנו הזכות להוועץ עם עורך דין למרות שבקש לעשות כן, יש לבטל את הפסילה שניתנה בעקבות הסרוב.

(3)       בעבירה מן המפורטות בתוספת הרביעית – רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 30 ימים" לאמור, קצין המישטרה יורה על פסילה מנהלית במידה ויש לו "יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה". מי שנפסל בצו של קצין מישטרה כאמור, רשאי לבקש מבית המשפט המוסמך לידון בעבירה לבטל את הפסילה וזאת אם "שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בביטחון הציבור" (סעיף 48 לפקודת התעבורה).

לכן, לא מצאתי כל ביסוס עובדתי לטענה כי המבקש ביקש להתייעץ עם עורך דין לפני סרובו לבצוע בדיקת שיכרות והדבר לא ניתן לו. כמו כן ישנן ראיות לכאורה שמשמעות הסרוב נאמרה למבקש ואף נתנה לו האפשרות לחזור בו מסירובו לאחר 5 דקות.

...

בבש"פ 10865/06 מ"י נ' אשר ישעיהו , קובע כב' השופט אדמונד לוי : "מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". בב"ש 090192/07, [מחוזי ת"א] יניב רדלייך נ' מ"י , קובעת למעשה כב' הש' אהד "חזקת מסוכנות" בכל הנוגע לנהג שיכור: "לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית." המבקש נוהג משנת 2013 ולחובתו 4 הרשעות קודמות.

אני דוחה את הבקשה.

נסיבות המקרה: מתוקף סמכותו, הורה קצין מישטרה ביום 18.10.22 על איסור שימוש מינהלי ברכב לתקופה של 30 יום וכן פסל את רישיונו של המבקש למשך 30 יום לאור סרובו לבדיקת שיכרות.

באשר לבקשה לביטול פסילה מנהלית: עולה כי מעבר לקיום ראיות לכאורה כי המבקש ביצע את המיוחס לה כאמור לעיל, הרי שחומרת עבירת נהיגה בשיכרות (סרוב להבדק) מעידה לכשעצמה על מסוכנות המבקש לכלל משתמשי הדרך.

...

עם זאת, מדובר באדם שלו זו עבירה ראשונה מהסוג המיוחס לו כעת ועל כן סבורני כי גם אם אין מקום לבטל את הפסילה המנהלית, הרי שניתן יהיה להסתפק ב- 20 ימי פסילה מנהלית במקרה דנן.

סיכומו של דבר: הריני דוחה את בקשת המבקש לביטול איסור השימוש ברכב.