עם זאת, על מומחה בית המשפט מוטלות חובות משני סוגים: הסוג הראשון, "הן חובות אמון, בגדרן נידרש המומחה לנהוג בתום לב, באובייקטיבית, ללא משוא פנים, בלא ניגוד עניינים, ותוך הקפדה על מראית עין של היתנהלות תקינה", ואילו הסוג השני, "הן חובות מקצועיות, בגדרן נידרש המומחה לשקף בחוות דעתו את מצבו הרפואי האמתי של הניזוק, על יסוד כל החומר הרפואי הרלוואנטי והערכתו המקצועית" [עניין פלונית, פסקה 12].
באשר לאפשרות מינוי מומחה נוסף באותו תחום שבו כבר מונה מומחה, הרי ש"בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות־הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות־דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף.
ככל שבדיקתו של התובע אצל המומחה לא הייתה מושלמת ולא שיקפה את מצבו לאשורו בשל חוסר שתוף הפעולה מצד התובע, הרי שבמקרה כזה אין לו לתובע אלא להלין על עצמו.
הענקת אפשרות לתובע שכזה לשפר את מצבו על ידי פסילת חוות דעת המומחה, או אפילו על ידי מינוי מומחה נוסף, חרף היתנהלותו האמורה, כמוה כמתן פרס למי שמנהל ענייניו בחוסר תום לב, ובטווח הרחוק עלולה להוביל לעידוד היתנהלות מעין זו בקרב תובעים-נפגעים פוטנציאליים: היה ויצליחו להטעות את המומחים הרפואיים – מה טוב, בכך הם יאדירו את נזקיהם ויזכו בפצוי מוגדל שאינו משקף נכונה את נזקיהם האמתיים, והיה ולא יצלח בידם הדבר – כי אז ימונה להם מומחה חדש לבקשתם, בין במקום ובין בנוסף, בבחינת מתן היזדמנות נוספת לתיקון לאחר שהניסיון להערים על המומחה כשל.
יתירה מזו, בעניינינו קביעתו של המומחה כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה, אינה נעוצה רק בהיעדר שתוף הפעולה אשר גילה התובע בבדיקה, אלא מהוה קביעה פוזיטיבית ונסמכת על התעוד הרפואי בעיניינו של התובע והממצאים שהודגמו בבדיקות ההדמיה, על כן, גם מטעם זה לא מצאתי כי יש מקום לפסילת חוות דעתו או למינוי מומחה נוסף.
...
טענות הצדדים בתמצית
לטענת התובע, המומחה התבצר במסקנה כי התובע אינו סובל מנכות לאחר שהתרשם שהתובע אינו משתף פעולה בבדיקה הקלינית, זאת לאור קביעתו בחוות הדעת כי בבדיקה אצלו הפגין התובע חוסר תנועות מוחלט.
ד"ר רייכל לא מצא בבדיקות ההדמיה ממצאים חבלתיים שיכולים להסביר קיומה של הגבלת תנועות בעמה"ש הצווארי והמותני, וכפי שהעיד המומחה "מה שקובע בסופו של דבר זה בדיקה קלינית ואם הממצאים שיש בהדמיה יכולים להסביר את הממצאים הקליניים. זה כלל ברפואה" (עמ' 19 לפרוטוקול, שור' 12-11).
אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה, ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום כולל של- 1,500 ₪, אשר ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן – הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים באמצעות באי כוחם.