טענות המבקש:
הבקשה לפסילת חוות דעת המומחה לא הוגשה באיחור אלא בהזדמנות הראשונה שניתן היה לעשות כן.
עניין לנו במומחה בתחום הנוירולוגיה שסותר את עצמו בחקירתו הנגדית בכל רגע נתון, ובכל מקרה קובע למבקש נכות שהמקור שלה הוא פסיכיאטרי (תוך שהוא מסרב לנקוט במבחן עזר שיוכיח כי מקור הפגיעה הוא אכן פסיכיאטרי), כשבמקביל מונה המומחה בתחום הנפשי, אשר בנגוד לנוירולוג, מכיר בכך שהמבקש חווה ארוע של זעזוע מוח וחלק ניכר מהנכות שהוא מייחס למבקש שואב ממקור נורולוגי ולא רק פסיכיאטרי.
...
החלטת בית משפט קמא:
"ראשית, צודקת המשיבה בנוגע לאיחור בהגשת הבקשה. המועד חלף זה מזמן ואך ורק מהטעם הזה דין הבקשה להידחות. התביעה הוגשה עוד בשנת 2014 במסגרת הליך 45969-01-14 אשר נמחק ביום 21.12.21 בשל אי הגשת סיכומים. התביעה שבכותרת מהווה הליך מחודש. המומחה נחקר עוד ביום 5.7.21 ובתום הדיון ניתנה לתובע הרשות להגשת בקשה בעניינו בתוך 14 יום. התובע לא עשה כן ורק ביום 31.11.22 הגיש את בקשתו. למעלה משנה אחרי המועד! כאשר בבקשתו לא מפרט כלל את סיבות האיחור הקיצוני בהגשת הבקשה מלבד "בשל נסיבות שקצרה היריעה לפרטה כאן". בנסיבות אלה ולנוכח העדר כל נימוק מוצדק לאיחור, אין מקום לקבל את הבקשה.
לכן רק מטעם זה דין בקשת רשות הערעור להידחות.
לא בכדי פירטתי באריכות את השתלשלות האירועים בתיק, שכן עניין זה בעל משמעות של ממש במקרה כאן ואף אני סבורה כי יש ליתן לו משקל גבוה.
ראו בעניין זה דבריה של כב' השופטת וילנר בעניין פלוני, פסקה 23 :
"יתרה מכך, כאמור לעיל, בית המשפט ימנה מומחה נוסף כאשר נותר בלבו הוא ספק בנוגע ליכולתו להכריע בדבר מצבו הרפואי של התובע על בסיס הראיות וחוות הדעת הרפואית אשר הונחו לפניו. לפיכך, ההכרעה בבקשה למינוי מומחה נוסף היא בליבת שיקול הדעת של השופט היושב בדין. ".
אשר לבקשת רשות הערעור בנוגע לפסיקת ההוצאות – מדובר בהחלטה המנויה בסעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט- 2009, ומשכך אין מקום להידרש לעניין זה.
סוף דבר
דין בקשת רשות הערעור להידחות.