בקשה לפסילת חוות דעת ועיכוב הוצאת חוות דעת פסיכיאטרית

לפני בקשה מטעם הנתבעים מס' 2-3 להורות על הוצאת חוות דעתו הרפואית של המומחה מטעם התובע בתחום הפסיכיאטרי – ד"ר וייסבורד אלכסנדר (להלן: ד"ר וייסבורד).

מטעם הנתבעים מס' 2-3 הוגשה חוות דעתו של ד"ר אמיר בן אפרים מיום 7.3.2020 ולפיה התובעת סבלה משחר ילדותה מעיכוב התפתחותי ומקשיים חברתיים במסגרות לימודים.

עוד מפנים הנתבעים מס' 2 ו-3 בבקשתם, להחלטה שניתנה בת.א. (ביש"א) 53527-10-18 פלוני נ' עטאף אבו סוהיל (3.10.2019, להלן: ת.א. 53527-10-18) ובה נעתר כב' השופט אלעד טל לבקשת הנתבעים והורה על הוצאת חוות דעת שצורפה לכתב התביעה מתיק בית המשפט, משהוכח כי עורך חוות הדעת טיפל בתובע בעקבות הארוע נשוא התובענה שם. בתגובתה, מיתנגדת התובעת לבקשה.

עמד על כך בית המשפט העליון ברע"א 4072/06 כהן הירשפלד בע"מ נ' יאסר אלחטיב (20.2.2007), לאמור: "מצוות התקנה היא שדי בכך שהמומחה בא במגע עם אותו אדם ויעץ עצה או חיווה דיעה בעיניין שבתחום מומחיותו, על מנת לפסול אותו מלשמש כמומחה מטעם בית המשפט, ולאחרון אין שיקול דעת בעיניין". סעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, קובע כי "בית המשפט רשאי, אם אין הוא רואה חשש לעיוות דין, לקבל כראיה, בכתב, חוות דעתו של מומחה בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית (להלן - חוות דעת), ותעודה של רופא על מצב בריאותו של אדם...". אינני סבור, כי קבלת חוות דעת של מומחה רפואי מטעם התובעת, אשר בדק את התובעת פעם אחת, מעלה חשש לעיוות דין, באופן השולל את קבילות חוות הדעת כראיה.

...

בת.א. (מחוזי ת"א) 2334/06 משק כרמי – ייצור ושיווק תוצרת חקלאית בע"מ נ' יעדים לשיווק (1972) בע"מ (11.11.2009, להלן: עניין כרמי), המאוזכר בעניין פלוני, אליו מפנים גם הנתבעים מס' 2 ו-3 בבקשתם, קבע בית המשפט המחוזי כי יש להוציא מתיק בית המשפט חוות דעת מומחה מטעם הנתבעת, אשר אף הגיש תצהיר מטעמה, מאחר שהיה לו חלק אקטיבי בפעילות נשוא התובענה: "מקבל אני כי בדרך כלל יראה בית המשפט קשרים של המומחה עם בעל הדין שמטעמו הוגשה חוות הדעת של אותו מומחה רק לצורך משקלה של חוות הדעת האמורה ולא ימנע הכשרתה כראיה בהליך, וכעמדת בא כוח הנתבעת. לעניין זה ראה ע"א 9248/05 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ [פורסם בנבו].

עם זאת סבורני כי התוצאה שונה כאשר מדובר במומחה המגיש חוות דעת שאינו רק עובד של בעל הדין, אלא הוא היה מעורב בהשתלשלות האירועים נשוא התובענה, היה לו חלק אקטיבי בפעילות נשוא התובענה, הוא עד בהליך ולא ניתן להפריד בין עדותו לבין מקצועיותו עד שלא ניתן להכשיר את הגשת חוות הדעת מטעמו.

הבקשה נדחית.

בשלב זה יש לציין כי הדיון אליו היתייחס ב"כ המאשימה בתגובתו בכתב, אליו לא התייצב הנאשם ובגינו הוצא כנגדו צו הבאה, היתקיים ביום 24/10/19, טרם הפניית הנאשם לבדיקה פסיכיאטרית, ומשכך איננו רלוואנטי לעניין פרק הזמן בו ממתין הנאשם לבצוע הבדיקה אליה הופנה.

דהיינו, לאחר שניתנו לפסיכיאטר המחוזי כ- 11 חודשים לצורך הכנת חוות הדעת, הוא ביקש דחייה נוספת של כ-11 חודשים לצורך הכנת חוות הדעת.

כאמור לעיל וכפי שעולה מרע"פ ורדי, על אף שדוקטרינת ההגנה מן הצדק אינה מוגבלת בקיומו של מניע פסול העומד בבסיס פעולות הרשות, יש ליתן משקל אף לעובדה כי העיכוב בקיום הבדיקות ומתן חוות הדעת איננו נובע מהיתנהגות מכוונת של הפסיכיאטר המחוזי, אלא מקושי אובייקטיבי בניהול שנוצר במחוז דרום בכלל ובמרחב לכיש בפרט.

...

לאור האמור, ועל אף שאין ספק כי נגרם עינוי דין לנאשם בדחייה הממושכת שבמתן חוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו, כמפורט לעיל, באיזון בין השיקולים השונים, שוכנעתי כי לעת הזו לא ניתן להורות על ביטול כתב האישום כנגדו.

לאור כל המפורט בהרחבה לעיל, באיזון כלל השיקולים, האינטרסים והערכים, אל מול הפגמים שנפלו בהליך – שוכנעתי כי מקרה זה איננו מצוי במסגרת המקרים החריגים בהם קיומו של פגם המהווה פגיעה בתחושת הצדק וההגינות, על אף שאיננו תוצאה של כוונת זדון – יוביל לביטול כתב האישום התלוי ועומד כנגד הנאשם.

משכך, אני דוחה את בקשת ב"כ הנאשם לביטול כתב האישום.

בבית המשפט העליון רע"פ 4497/20 לפני: כבוד השופט ג' קרא המבקש: עופר אביבי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 25.05.2020 בתיק עפ"ג 032748-01-20 שניתן על ידי כבוד השופטים אברהם הימן, עודד מאור ויוסי טופף ובקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בשם המבקש: עו"ד יעקב שקלאר ][]החלטה

בנוסף, בחודשים אוקטובר 2010 עד אפריל 2014, הוציא המבקש 77 חשבוניות מס כוזבות של "א.א. שירותים" על שם הפירמה "הכי טובים בכשרויות", בסכום מס של 601,107 ש"ח. זאת, מבלי שבפועל בוצעו העיסקאות נשוא החשבוניות על ידי המבקש, וזאת בתמורה לעמלה כספית.

עקרי טיעוני המבקש לגופו של עניין הנם כי השתמשו בו כ"איש קש" תוך ניצולו, וזאת כאשר הוא בעל רמת התפתחות נמוכה; חוות הדעת הפסיכיאטרית והרפואית הוגשו בהסכמה ובית משפט השלום שגה בכך שפקפק בהן, משזה תפקידה של התביעה; בית משפט השלום שגה בקביעתו כי מיתחם העונש ההולם נע בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל, והיה עליו לקבוע כי המיתחם מתחיל במספר חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות; שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי העבירות שביצע הן במרום החומרה, זאת משהמבקש לא פעל במטרה להיתחמק מתשלום מס או לסייע לאחר להיתחמק מתשלום מס, שכן אין לו יכולת להבין כי מדובר במעשים פסולים.

...

יתר על כן, טענה זו, כמו גם הטענה לפיה המבקש לא פעל במטרה להתחמק מתשלום מס או לסייע לאחר בכך, חותרות תחת יסודות הודאתו בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר הטיעון, ואין לאפשר זאת.

בית המשפט המחוזי קבע כי מצבו הרפואי של המבקש הוביל להקלה בעונשו בגדרי מתחם העונש ההולם ואין בו כדי להביא לחריגה ממנו (עמ' 6 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי), וקביעתו מקובלת עליי.

בנסיבות אלה לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור, הבקשה נדחית, וממילא, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בבקשת המדינה לקבוע כי נאשם 5 ויתר על חסיון עורך דין – לקוח במהלך עדותו של עד ההגנה מטעם נאשם 5 (להלן: "הנאשם"), עו"ד רונאל פישר, עתרה המדינה לקבוע כי נאשם 5 ויתר על חיסיון עו"ד-לקוח, ומשכך לחייב את עו"ד פישר להשיב לשאלות בנושאים החוסים תחת חיסיון.

למרות זאת משחזר לארץ, הוצא נגדו צו עיכוב יציאה.

העד גם השיב מדוע לא נערכה לנאשם חוות דעת פסיכיאטרית (בגלל היתנגדות הנאשם).

גם הצגת עמדת גורמי האכיפה כפי שהבינו אותה הסניגורים דאז (קורבן סחיטה או שותף לפשע), אינה בליבת הייעוץ המשפטי שניתן לנאשם, ופרישתה כיום בפני בית המשפט, קשורה יותר לטענות ההגנה של הנאשם ביחס לאסטרטגיה הפסולה שנקטו נגדו (לטענתו) רשויות החקירה.

...

איני מקבלת את טענות המאשימה, לפיה בנסיבות העניין הוסר החיסיון.

אני מקבלת את עמדת ההגנה, לפיה עדויותיהם של הנאשם ושל עו"ד פישר, לא נגעו בנושאים שבליבת החיסיון, כגון מידע שמסר הנאשם לבאי-כוחו או ייעוץ משפטי קונקרטי בנוגע לאירועים נושא החקירה.

גם איני מקבלת את טענת המאשימה, לפיה הנאשם או עו"ד פישר סיפרו בחקירתם אודות ההנחייה המקצועית שקיבל הנאשם מבאי-כוחו דאז, מה למסור בחקירת המשטרה בדבר יחסיו עם אברג'יל. נושא זה (של תוכן ההנחייה המקצועית) לא עלה.

עוד היתייחס כבוד השופט ברגר לסוגיית הגשת חוות דעת מומחה, מבלי רשות בית המשפט, בנגוד להוראות תקנות סדרי הדין בבתי משפט לעינייני מישפחה, והורה על הוצאת חוות דעתו של ד"ר רבינוביץ מהתיק.

ביום 9.2.21 הגיש עו"ד ג'רייס בשמה של נ', בקשה לעיכוב מתן חוות דעת המומחית, ביטול המינוי, ומינוי מומחה אחר במקומה.

נושא המינוי היה לפתחו של בית משפט קמא במסגרת בקשה לביטול המינוי ופסילת חוות הדעת והבקשה נדחתה בהחלטה מפורטת.

חוות הדעת המשלימה מיום 27.1.22 נדרשה על פי החלטת בית משפט קמא מיום 30.11.2021, לאחר חקירת המומחית, לפיה, תעיין המומחית בחומר רפואי נוסף, לרבות מסמכים שנערכו עלי ד"ר רבינוביץ שטיפל בנ', ותבחן עמדתה בשנית בדבר הצורך במינוי אפוטרופוס לרכושה של נ' לאחר עיון בחומר נוסף זה. אף המומחית ציינה בפתח חוות הדעת המשלימה כי נדרשה לחוות דעת משלימה, בכדי "לעבור על חומר רפואי שהוגש בעיקר ממרפאות פסיכיאטריה רמב"ם..." (ציטוט מעמ' 1 לחוות הדעת המשלימה).

...

סבורני כי טענה זאת של המערער אינה מבוססת כלל ועיקר.

לסיכום ייאמר את שציינתי בפתח דבריי, כי אין בערעור זה ממש.

לאור כל האמור אנו מורים פה אחד על דחיית הערעור וחיוב המערער בהוצאות, כמפורט בסעיף 36 לפסק דינו של כבוד השופט חננאל שרעבי (אב"ד) לעיל.