בקשה לפסילת הרכב שופטים במשפט פלילי

בבית המשפט העליון ע"פ 3219/19 לפני: כבוד השופט נ' הנדל המבקש: יאיר סימון בנימינוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטה בטענת פסלות

מונח לפני ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' סגני הנשיאה מ' פינקלשטיין ול' ברודי, והשופט ר' אמיר) שלא לפסול עצמו מלדון בהליך פלילי שניפתח נגד המערער, במסגרתו הוא מואשם בין היתר ברצח, שוד בנסיבות מחמירות ובהצתה.

הבקשה נדחתה ממספר טעמים: יכולתו של ההרכב להכריע בהליך רק על סמך חומר הראיות הקביל שיוגש בתיק; הוראות פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 והפסיקה, מהן עולה כי עניין מעין זה אינו מקים עילת פסלות; שהוי, לנוכח מועד העלאת הטענה והמשך ניהול ההליך בפרק זמן זה; ומניעות, מפני שמטיעוני הסניגור עולה כי אין בסיס אמיתי לטענת הפסלות, שאינה נטועה אלא בשיקולים טאקטיים.

...

קביעות אלה הובילו את המערער – בסופו של דבר ולאחר חודשיים שבהם נערכו חמש ישיבות הוכחות – להגיש בקשה לפסלות ההרכב, מן הטעם של חשש ממשי למשוא פנים ולכך שההרכב לא יוכל להתעלם מהראיות החסויות בהכרעת הדין, שעל פי הנקבע תומכות בגרסת המאשימה.

זהו הבסיס למסקנה כי אין מקום להסיר את החסיון.

במקרה זה אף לא מצאתי להיעתר לבקשה לקביעת דיון בעל פה. כפי שקבעה הנשיאה ד' ביניש בעניין אבו חדיר דלעיל: "לא מצאתי להורות על קיום דיון בנוכחות הצדדים, בהתחשב בכך שעל-פי ההלכה בעניין פסלות שופט ככלל לא קמה עילת פסלות מקום בו הטיעון נשען על עצם חשיפתו של חומר ראיות לעיני המותב במסגרת דיון בעתירה לגילוי ראיה בהתאם לסעיף 45 לפקודת הראיות". והדברים יפים גם לענייננו.

הערעור נדחה.

לבסוף ציינה המשיבה כי הטענה בדבר היצטברות עילות הפסילה בקרב כלל שופטי ההרכב חותרת תחת עיקרון העצמאות השיפוטית של כל שופט, וכי בהעדר עילת פסלות פרטנית כלפי מי מחברי ההרכב אין מקום להכיר בעילה "מיצטברת". החלטתו של בית המשפט קמא בית המשפט קמא דחה את בקשת הפסלות בהחלטה מיום 12.10.2021, ובמסגרתה היתייחס כל אחד מחברי ההרכב לטענות שהועלו בעיניינו.

בכל הנוגע למידע שאליו נחשף השופט לוי במהלך הדיון בבקשה לשמיעת העדות בדלתיים סגורות: המערערים מפנים בהקשר זה למקרה שבו נפסק כי מותב שדן בבקשה לשמיעת עדות מוקדמת פסול מלדון בהליך העקרי (ע"פ 2967/96 זינגר נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(4) 265 (1996) (להלן: עניין זינגר)), וזאת בשל ״'הקרבה היתרה' של האישום הפלילי והטעם המונח ביסוד הבקשה לעדות מוקדמת" – אישום בשיבוש הליכי משפט, ובקשה לשמיעת עדות מוקדמת עקב טענה לאיומים על העד (שם, בעמ' 267).

...

המערערים הוסיפו כי ביום 26.6.2019, טרם שמיעת העדות בתיק הנשק, נעתר השופט לוי לבקשת המשיבה לשמיעת העדות בדלתיים סגורות עקב סיכון שנשקף לא.א. לטענת המערערים, במסגרת זו עיין השופט לוי במעמד צד אחד בחומר סודי ושמע עדויות מטעם אנשי הרשות להגנת עדים – והחומר שאליו נחשף השופט לוי "על פניו רלוונטי לנאשמים בתיק זה, ומשחיר את פניהם כמסוכנים לעד המדינה". באשר לחומר שאליו נחשף השופט לוי בעניין הסיכון הנשקף לא.א, טענה באת-כוח המערערים 4 ו-6 במהלך הדיון מיום 5.10.2021, בשם המערערים כולם, כי "אנחנו לא יכולים להעריך עד כמה בית-המשפט נחשף לחומר ומה כתוב שם", אך לשיטתה עצם העובדה שהשופט לוי נעתר לבקשה לשמיעת העדות בדלתיים סגורות מעידה כי החומר היה "משכנע" בעיניו (עמ' 148 שורות 9-7 לפרוטוקול).

משכך, טענה זו יכולה לכל היותר להוות חיזוק לפסילת השופט לוי או השופטת בן-ארי, אך משהגעתי למסקנה כי לא קמה הצדקה לפסילת מי מהם – אין בטענה זו כדי להטות את הכף לטובת קבלת הערעור.

לפני סיום אציין כי אין בידי לקבל את הטענה לעילת פסלות "מצטברת" של כל חברי ההרכב כאחד.

אשר על כן, הערעור נדחה.

המותב (השופט כ' סעב, השופט י' ליפשיץ והשופטת ג' ציגלר) דחה את בקשת הפסלות וקבע –"בחנו את טענותיו [של המערער] והחלטנו לדחות את הבקשה. לא נראה לנו כי יש בנימוקי הסנגור המלומד כדי להוות בסיס לפסילת ההרכב". לאחר שהמערער העלה טענות נוספות בעיניין זה ואף עתר לעכב את הדיון בהליך לשם הגשת ערעור על ההחלטה בעיניין הפסלות, קבע בית המשפט כי: "לא נראה לנו כי זכויותיו של הנאשם [המערער] נפגעו משלא עכבנו את הדיון לבקשת הסנגור עקב דחיית הבקשה לפסול את ההרכב. זכות זו עומדת לו גם בשלב זה. ביהמ"ש אינו שומע ראיות בישיבת היום וכל אשר עשה כדי לקדם את הדיון בתיק זה, הוא קביעת מועדים, הן למתן תשובה לאישום לאחר שהסנגור יקבל את החומר החסר והן לקביעת מועדים לשמיעת ראיות". מכאן העירעור שלפניי.

טענות אלו הן טענות ערעוריות במהותן המופנות כלפי החלטות ביניים בהליך פלילי.

...

המותב (השופט כ' סעב, השופט י' ליפשיץ והשופטת ג' ציגלר) דחה את בקשת הפסלות וקבע –"בחנו את טענותיו [של המערער] והחלטנו לדחות את הבקשה. לא נראה לנו כי יש בנימוקי הסניגור המלומד כדי להוות בסיס לפסילת ההרכב". לאחר שהמערער העלה טענות נוספות בעניין זה ואף עתר לעכב את הדיון בהליך לשם הגשת ערעור על ההחלטה בעניין הפסלות, קבע בית המשפט כי: "לא נראה לנו כי זכויותיו של הנאשם [המערער] נפגעו משלא עכבנו את הדיון לבקשת הסניגור עקב דחיית הבקשה לפסול את ההרכב. זכות זו עומדת לו גם בשלב זה. ביהמ"ש אינו שומע ראיות בישיבת היום וכל אשר עשה כדי לקדם את הדיון בתיק זה, הוא קביעת מועדים, הן למתן תשובה לאישום לאחר שהסניגור יקבל את החומר החסר והן לקביעת מועדים לשמיעת ראיות". מכאן הערעור שלפניי.

דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.

(ה) מסתבר כי דעתו של המערער לא נחה והוא הגיש קובלנה פלילית בגין לשון הרע נגד שופטי ההרכב שדן כאמור בערעורו, וכן נגד היועץ המשפטי לממשלה, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות ונגד מדינת ישראל, וזאת בטענה כי בפסק דינו ההרכב "הלעיז עליו". ביום 18.6.2017 החליט בית משפט השלום על ביטול הקובלנה.

בפסק הדין מושא ע"א 4522/14 הנזכר לעיל ציין בית המשפט כי באותו הליך בלבד המערער הגיש "35 בקשות לפסילת שופטים, תוך שימוש בשפה בוטה". כן צוין שם כי בבקשות השונות שהגיש במסגרת אותו הליך ייחס המערער "שחיתות ועבירות פליליות לבית משפט (לרבות לבית המשפט העליון שדחה בקשתו לרשות ערעור)", וכן כי נטען על ידו כי "חשדותיו למתן שוחד לבית המשפט לגטמיים", ולא נחה דעתו עד שכינה את ראשי מערכת המשפט "ראשי ארגון פשע". אשר על כן הבקשה נדחית.

...

הבקשה דנן אינה מצביעה על כל עילה כאמור שיש בה כדי לבסס בקשת פסילה, וממילא דינה להידחות.

בפסק הדין מושא ע"א 4522/14 הנזכר לעיל ציין בית המשפט כי באותו הליך בלבד המערער הגיש "35 בקשות לפסילת שופטים, תוך שימוש בשפה בוטה". כן צוין שם כי בבקשות השונות שהגיש במסגרת אותו הליך ייחס המערער "שחיתות ועבירות פליליות לבית משפט (לרבות לבית המשפט העליון שדחה בקשתו לרשות ערעור)", וכן כי נטען על ידו כי "חשדותיו למתן שוחד לבית המשפט לגיטימיים", ולא נחה דעתו עד שכינה את ראשי מערכת המשפט "ראשי ארגון פשע". אשר על כן הבקשה נדחית.

הנאשם אמור לעבור בקרוב עוד שני ניתוחים, מדובר באדם בן 36, אב ל- 6 ילדים, נעדר עבר פלילי, ומבחינה תעבורתית אין לחובתו מיום 15.2.21 כל עבירת תעבורה נוספת, וב-6 שנות נהיגה צבר 27 עבירות קנס ללא מעורבות בתאונה או ביצוע עבירה שחייבה זימון לביה"מ. בנסיבות אלה, התבקש בית המשפט להמנע מכל רכיב של מאסר, והסתפק בתקופת פסילה מתונה והכל משקולי שקום אותו אמור הנאשם לעבור בשנים הקרובות.

המדובר בהלכה שהתקבלה בהרכב של שלושה שופטים בבית המשפט העליון תוך שבית המשפט העליון הפנה לר"ע 99/86 חבשי נגד מדינת ישראל שם קבע הנשיא שמגר את הדברים הבאים: "התיזה ולפיה כאילו אין גוזרים עונש מאסר בשל עבירות של מהירות מופרזת, אינה מעוגנת במציאות ואף אינה יכולה לנבוע מן הרצוי. העונש נמדד על פי נסיבות העניין, אופייה של העבירה ועברו של הנאשם ונסיבותיו האישיות וכאשר שקילתם של אלה מצדיקה זאת, מן הנכון להטיל גם מאסר בשל עבירה של מהירות מופרזת ואין כל הצדקה לאבחן בין עבירה זו לבין עבירה אחרת" ברע"פ 7472/15 סמי אבו עראר נגד מדינת ישראל, דן בית המשפט העליון בעיניינו של המערער אשר נהג במהירות של 199קמ"ש מקום בו המהירות המותרת היא 110 קמ"ש. על המערער נגזרו 2 חודשי מאסר בפועל לצד 4 שנות פסילה.

...

יחד עם זאת, וכדי לאזן את החלטתי לעיל ביחס לעקרון ההלימה הקבוע בחוק, אני מחליט לקבל את עמדת המדינה באופן מלא ביחס לרכיב הפסילה בפועל וזאת למרות נכותו הקשה של הנאשם.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון הנהיגה לתקופה של 3 שנים.

הנני גוזר על הנאשם 4 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה או עבירה על תקנה 54(א) בתקנות התעבורה ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין והכל תוך 2 שנים מהיום.