לטענת ב"כ העורר החלטת בית המשפט קמא להורות על פסילת רישיונו של העורר עד תום ההליכים ניתנה בחוסר סמכות, כפי שעולה, להבנתה, מהוראות סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), המקנה לבית המשפט סמכות לפסול רישיון נהיגה רק לנאשם שהורשע, בעוד שבעניינינו אין חולק שהעורר טרם הורשע.
לטענת ב"כ העורר שגה בית משפט קמא עת נעתר לבקשה לפסול את רישיון העורר עד תום ההליכים מבלי שהובא לעיונו כל חומר החקירה ומבלי שהתייחס לכשלים הראייתיים הקיימים בו. בין היתר נטען שלא ניתן לייחס לעורר ידיעה בדבר פסילת רישיונו על ידי קצין מישטרה ביום 16.4.2023, ומכאן שלא ניתן יהיה להרשיעו בעבירה שעניינה נהיגה בזמן פסילה.
בצדק קבע בית המשפט קמא כי די בעבירה חמורה זו על מנת להורות על פסילת רישיונו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים.
...
לטענת ב"כ העורר שגה בית משפט קמא עת נעתר לבקשה לפסול את רישיון העורר עד תום ההליכים מבלי שהובא לעיונו כל חומר החקירה ומבלי שהתייחס לכשלים הראייתיים הקיימים בו. בין היתר נטען שלא ניתן לייחס לעורר ידיעה בדבר פסילת רישיונו על ידי קצין משטרה ביום 16.4.2023, ומכאן שלא ניתן יהיה להרשיעו בעבירה שעניינה נהיגה בזמן פסילה.
עוד צוין בטופס: "אם קצין המשטרה יפסול את רישיונך בהעדרך, אסורה עליך הנהיגה, ואם תנהג – תעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה, ע"פ הוראות ס' 67 לפקודת התעבורה".
ב"כ העורר לא חלקה על כך שבסופו של דבר העורר לא התייצב לשימוע לפני הקצין הפוסל.
בהינתן חומרת העבירות, נחה דעתי כי החלטת בית המשפט קמא לקצוב את תקופת פסילת הרישיון ל- 12 חודשים היא סבירה ואין להתערב בה.
אף דינן של הטענות הנוגעות לנהיגה ללא נהג מלווה דינן להתברר בתיק העיקרי, כאשר אציין שממילא דומה שלא זו הייתה העילה המרכזית בגינה נשלל רישיון הנהיגה של העורר.
כיוון שסוגיה זו לא נדונה בפני בית משפט קמא ומאחר שהיא שולית לענייננו, לא מצאתי להתייחס אליה במסגרת החלטתי זו.
נוכח כל האמור מצאתי שלא נפלה כל שגגה בהחלטת בית משפט קמא להורות על פסילת רישיונו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, ואף לא בתקופה של 12 חודשים אותה קצב.
