בקשה לפסול מלהחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים

המבקש לא התייצב לדיון שנקבע, ולאחר הצגת אישור מסרה, נפסל המבקש מלקבל ו/או להחזיק רישיון נהיגה עד החלטה אחרת, הוצא נגדו צו הבאה והדיון נדחה.

עוד טען המבקש כי המשיבה הגישה את הבקשה לפסילה עד תום ההליכים בהתבסס על רישום שהתברר כמוטעה, מכאן, לשיטתו, הבסיס להגשת הבקשה לפסילה עד תום ההליכים, נשמט.

...

יחד עם זאת, במקרה דנן שוכנעתי כי קיימת הצדקה לקצוב תקופת הפסילה.

לאור האמור, באיזון הראוי של כלל השיקולים, שוכנעתי פסילת רישיון הנהיגה של המבקש לתקופה קצובה יש בה כדי להבטיח שלום הציבור מבלי לפגוע בזכויותיו הבסיסיות של המבקש במידה העולה על הנדרש.

אשר על כן, אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי וקוצבת את הפסילה לתקופה של 18 חודשים מיום הפסילה המינהלית.

בתאריך 6.2.22 ניתנה החלטה בה הוחלט לפסול את המבקש מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה עד לתום ההליכים ללא קציבת הפסילה וללא סיווג הפסילה.

...

לסיכום, טענה כי בהיעדר כל ראיה הסותרת את הקביעה הזאת של הבוחן של והמסמך, הרי שאין לקבל את הטענה של חוסר תקינות הרמזורים.

לגופו של עניין: מעבר לדרוש ולאחר שבחנתי את הטענות של ב"כ המבקש, דין הבקשה ודין הטענות להידחות.

לאור המפורט לעיל, הבקשה נדחית.

במועד התאונה רישיונו של המנוח לא היה בתוקף שכן לא חודש מיום 15.2.16 והוא נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה הן בשל שיטת הניקוד בשל התליית רישיונו והן בגין פסילה שהוטלה על ידי בית המשפט לתעבורה ביום 4.12.17.

בקשר לכך נטען כי לא היה מקום להסתמך על עדותה של עורכת הדין שייצגה את המנוח, שכן גירסתה כי היא והמנוח סברו בטעות שהזימון הוא לדיון בתיק העקרי ולא לדיון בבקשה לפסילת רישיון הנהיגה עד תום ההליכים, אינה הגיונית ומעלה ספקות לגבי אמתותה.

...

בהתחשב במכלול הנתונים ותוך מתן משקל לנסיבות עליהן עמדנו לעיל, אנו סבורים כי תחת ההכנסה שנקבעה כאמור לצרכי חישוב גובה הפיצוי ראוי להעמיד את בסיס השכר הכולל, לאחר ניכוי מס ובתוספת פנסיה בשיעור 12.5%, על סך של 9,000 ₪.

סיכום סיכומו של דבר, הערעור בשאלת החבות נדחה.

המשיבים ישלמו למערערת הוצאות המשפט בערעור בסך של 15,000 ₪.

לפניי בקשה לפסילת המשיבה מנהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדה, זאת לאחר שהמדינה הגישה נגד המשיבה כתב אישום המייחס לה עבירות של נהיגה בזמן פסילה.

בבקשה נרשמה גם עבירת נהיגה ללא ביטוח אם כי בכתב האישום לא יוחסה לה עבירה זו. על פי כתב האישום, ביום 06.07.23, בשעה 08:38, נהגה המשיבה ברכב פרטי, לאחר שנפסלה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 4 חודשים ביום 23.04.23 ודבר הפסילה הודע לה באותו יום, ע"י בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, בנגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח משולב) (להלן:"הפקודה").

...

אין מחלוקת בין הצדדים, ובצדק, לעניין הראיות ואכן לאחר שעיינתי בחומר החקירה שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום.

סוף דבר במכלול הנסיבות שפירטתי לעיל שקילת כלל השיקולים והאיזון ביניהם, כאשר לא מצאתי מקום לתת משקל לטענה בעניין חיוניות הרישיון לצורכי פרנסה במקרה שלפניי, אני סבורה שיש מקום לקצוב את תקופת הפסילה ולהעמיד אותה על 4 חודשים מיום 17.07.23.

השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו לידון בבקשה לפסילה עד תום ההליכים הם קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתה של המשיבה, והאם יש בהמשך נהיגתה של המשיבה כדי לסכן את שלום הציבור.

אם המשיבה אינה מחזיקה ברשיון נהיגה תקף, הרי לשם חישוב הפסילה עליה להגיש בקשה מתאימה בצרוף אישור משרד הרשוי בדבר מצב רשיונה והפסילות החלות עליה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר החקירה, ושמעתי את הצדדים, מצאתי כי יש מקום לפסול את המשיבה מלנהוג עד לתום ההליכים כנגדה ולא יותר מ-6 חודשים.

עוד נקבע ברע"פ 2221/11, הראל נ' מדינת ישראל (לא פורסם) כי "נהיגה בזמן פסילה אינה סטירת לחי לחוק בלבד, אלא סיכון לכולי עלמא, לנהגים ולהולכי הרגל מסביב, שהרי אם מצא בית המשפט כי פלוני אסור שיחזיק הגה בידו וינהג ברכב, מעיד הדבר על מסוכנותו על הכביש". וכן נקבע ברע"פ 6115/06 מ"י נ' מוראד אבו לבן (08.05.07) כי "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב" .