בקשה לפירוק השיתוף עקב סכסוכים ביחסי שותפות

ממועד רישומה וככול שותף אחר במקרקעין, זכאית התובעת להגיש בקשה לפירוק השתוף, בחלקה 20.

הרציונל העומד בבסיס עקרון זה הוא שקיומם של יחסי שותפות מקום בו השותפים מסוכסכים אינו רצוי ובנוסף, פירוק השתוף נתפס כמעודד ניצול יעיל של המקרקעין, בעוד שבעלות משותפת הנגועה ביחסים עכורים מכבידה על פיתוח הנכס ופוגעת בסחרותו (ראה רע"א 1497/09 בעלי זכויות בחלקה 10 בגוש 6884 נגד שאול ויסמן (18.3.2010), ע"א 319/74 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נגד פיין, פ"ד ל(1) 457, רע"א 1017/97 יצחק רידלביץ ואח' נגד יצחק מודעי, פ"ד נב(4) 625, י. וייסמן, דיני קניין - בעלות ושתוף, תשנ"ז - 1997, עמ' 278).

...

לאור האמור לעיל, אני מורה על מחיקת התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 9,000 ₪.

באותו מקרה המבקשים החזיקו בלמעלה מ-95% מהזכויות והמשיב במקצת האחוזים הנותרים ולאור סיכסוך עתרו המבקשים לפרק את השתוף בדרך של מכירה לפי סעיף 40 לחוק, אך של חלק המשיב בלבד.

כב' המשנה לנשיאה א. ריבלין מדגיש כי פירוק שתוף נתפס כמעודד ניצול יעיל יותר של המקרקעין ובמיוחד כאשר מערכת היחסים בין השותפים עכורה, בקובעו כי "ככלל, פירוק השתוף בדרך של מכירה יעשה כך שהנכס כולו ימכר..." (פסקה 11), תוך דחיית הטענה כאילו בגין פגם בהתנהגותו של המשיב ניתן להורות על מכירת חלקו בלבד ובנגוד לרצונו.

...

יתר על כן, סבורני כי דווקא התנהלות המשיב 1 וכך גם סילבר, נגועה בחוסר תום לב, ושוב מבלי שיש בכך משום קביעת מסמרות.

בהתחשב בכלל האמור, ולרבות אשר התגלה אודות "הנפשות הפועלות" סבורני כי יש לקבל את הערעור, להורות כי פסק דינו של בית משפט קמא בטל, וכי פירוק השיתוף יבוצע בדרך המלך בעת שלא ניתן לבצע פירוק שיתוף בעין, דהיינו, מכירה פומבית לכל המרבה במחיר, כאשר כמובן כל אחד מבעלי הזכויות רשאי להשתתף, ובעת שמדובר במכירת מלוא הזכויות של החלקה.

הנתבעים ישלמו למערערים שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪, וכמובן שההוצאות שנפסקו לחובת המערערים בבית משפט קמא בטלות, וככל ששולם תשלום על ידי המערערים בעקבות פסק דינו של בית משפט קמא, יוחזר אשר שולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מעת התשלום ועד השבתו.

עניינה של הבקשה בשאלה האם כדין נקבע כי צו המניעה הזמני שניתן בהליך דנן, הליך שעניינו סיכסוך בין חלק מהבעלים המשותפים במקרקעין ביחס להסכם מכר זכויות במקרקעין, מונע את המשך בירורה של תביעה לפירוק שתוף שהוגשה ביחס לאותם מקרקעין.

זאת, הוא מבסס על מספר טעמים: ראשית, טוען המבקש כי הזכות של בעל מקרקעין לפירוק השתוף במקרקעין קיבלה מעמד בכורה בחוק ובפסיקה, וכי אין לכפות על בעל מקרקעין להמשיך ביחסי השותפות עם זולתו, וזאת גם בשים לב להיעדר האפשרות של חלוקה בעין של המקרקעין נשוא הבקשה.

...

דין הערעור להתקבל, וזאת כמפורט להלן.

ויובהר, לגופו של עניין מקובלת עלי עמדתו העקרונית של בית המשפט קמא, העולה מתוך החלטתו מושא בקשת רשות הערעור, לפיה צו המניעה הזמני מונע (ולמצער, ראוי להרחיבו באופן שימנע) הגשת בקשה לפירוק שיתוף על ידי הצדדים להליך דנן, כל עוד לא הוכרע ההליך לאכיפת ההסכם (טענת המבקש כי המשיבים 7-1 לא יפגעו מהליך פירוק השיתוף היא בגדר היתממות גרידא – מובן שהליך זה עלול לפגוע בזכות שרכשו המשיבים 7-1 לטענתם, שכן הוא יביא להמרתה מזכות במקרקעין לזכות כספית, ולפיכך ייזום הליך זה על ידי המבקש או המשיבים 8 – 10 אינו יכול להתיישב עם הסכמתם לצו המניעה הזמני).

סוף דבר: בקשת רשות הערעור והערעור מתקבלים, והחלטותיו של בית המשפט קמא ביחס לבקשה להבהרת החלטה שהייתה מונחת לפניו מבוטלות.

דיון והכרעה המסגרת המשפטית העקרון הבסיסי בדבר זכותו של שותף במקרקעין לידרוש את פירוק השתוף מעוגן בסעיף 37 לחוק המקרקעין המורה כי "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לידרוש פירוק השתוף". התפיסה המונחת ביסוד הקניית הכוח המשפטי לכל שותף לפירוק שתוף הנה ש"קיומם של יחסי שותפות מקום בו השותפים מסוכסכים אינו רצוי, שכן יכולתה של מערכת המשפט להשכין שלום בין שותפים השרויים במחלוקת, או לכפות עליהם שתוף פעולה, היא מוגבלת.

כפי שהצביע בית המשפט הנכבד בפרשת יפתח, שותף במקרקעין המתנגד לפירוק שתוף על דרך של מכירה, ועומד על חלוקה בעין או על רישום בית משותף אשר תאפשר לו להשאר במקרקעין, מפעיל את "שיקול הדעת הקנייני" שלו ביחס למקרקעין, כלפי השותף המבקש לכפות עליו את מכירתם.

אלו השאלות העיקריותה המתעוררות, אשר נדון בהן כסדרן: האם פירוק השתוף על דרך רישום בית משותף יגרום ל"הפסד ניכר" לשותפים? האם פירוק השתוף על דרך רישום בית משותף יוביל ל"שיתוק מערכות הבית המשותף"? האם יש להמנע מפירוק השתוף בשל הליכי ההסדר? "הפסד ניכר" טענתה העיקרית של התובעת הנה כי רישום בית משותף יגרום ל"הפסד ניכר" לשותפים.

...

אולם בסופו של דבר הסכם לא נחתם, ונדרשת הכרעה.

זאת, לאחר שבית משפט השלום דחה את הדיון למשך 4 חודשים על מנת לאפשר לב"כ הנתבעת להביא בפני בית המשפט תוכנית חלוקה על פי תשריט מאושר, ואילו במועד הדיון הנדחה התברר כי ב"כ הנתבעת לא עשה דבר, ולא הביא "כל תשריט מאושר או בלתי מאושר ואף לא הצעת תשריט". בנסיבות אלה, שבהן "לא נעשה כל דבר מצדו של הנתבע לשם המצאת תשריט מאושר" לא מצא בית המשפט מקום להתיר דחיה נוספת.

סוף דבר מכל הטעמים המפורטים מצאתי כי יש לדחות את תביעת התובעת לפירוק שיתוף בדרך של מכירה, שכן הדרך הראויה לפירוק השיתוף בנסיבות העניין הינה על דרך רישום בית משותף כמצוות סעיף 42(א) לחוק המקרקעין.

התביעה נדחית אפוא.

ממועד רישומה וככול שותף אחר במקרקעין, זכאית התובעת להגיש בקשה לפירוק השתוף, בחלקה 20.

הרציונל העומד בבסיס עקרון זה הוא שקיומם של יחסי שותפות מקום בו השותפים מסוכסכים אינו רצוי ובנוסף, פירוק השתוף נתפס כמעודד ניצול יעיל של המקרקעין, בעוד שבעלות משותפת הנגועה ביחסים עכורים מכבידה על פיתוח הנכס ופוגעת בסחרותו (ראה רע"א 1497/09 בעלי זכויות בחלקה 10 בגוש 6884 נגד שאול ויסמן (18.3.2010), ע"א 319/74 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נגד פיין, פ"ד ל(1) 457, רע"א 1017/97 יצחק רידלביץ ואח' נגד יצחק מודעי, פ"ד נב(4) 625, י. וייסמן, דיני קניין - בעלות ושתוף, תשנ"ז - 1997, עמ' 278).

...

לאור האמור לעיל, אני מורה על מחיקת התביעה.

התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים 1 - 3 הוצאות משפט בסך של 9,000 ₪.