בקשה לפיצול סעדים בתביעה לאכיפת הסכם

בחינת הסעדים מביאה למסקנה שאף אם התוצאה של תביעה לאכיפת הסכם תהא רכישת התובעת מהנתבע נכס שיש לו ערך כספי שניתן לבטאו בכסף, אין המשמעות היא שיש לחייב באגרה בגין סעד כספי שכן על פי הפסיקה גם הליכים הניתנים לביטוי כספי ברור נכנסים בגדר הליכים שרואים את שוויים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף.

(ב) תובע יכלול בכתב התביעה את כל הסעדים המבוקשים בשל עילת תביעה אחת, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט או הדין מתיר שלא לתבעו במסגרת אותה תביעה; רשות מבית המשפט לא תנתן אלא במסגרת בקשה לפיצול סעדים.

...

בעניין זה, התובעת לא הראתה מדוע לא תוכל להעריך את נזקיה כבר במועד זה. במקרים כאלה, על פי הדין והפסיקה, גישת בתי המשפט היא כי במקום בו יכול בעל דין לפרש את סכום הסעד או במקום בו גלום סעד אופרטיבי בסעד ההצהרתי הנתבע, לא ייחשב הוא עוד בסעד הצהרתי ובית המשפט לא יידרש לו. טענות המשיבה/התובעת: לטענת התובעת, יש לדחות את הבקשה מהטעמים שלהלן: הבקשה הינה קטנונית ומהווה ניסיון להטעות את בית המשפט.

מנגד, גם עמדת התובעת אינה מקובלת עלי.

כמו כן, אין בידי לקבל את טענת התובעת ביחס להתייחסות המדינה לשאלת פיצול הסעדים.

סוף דבר: נוכח האמור לעיל, אינני קובעת בשלב זה כי התובעת שילמה אגרה בחסר או כי האגרה שולמה במלואה.

לענין זה נקבע בע"א 466/89 צברי נ' מסוארי, פ''ד מה(1) 177: "...גיבושו של הנזק אינו אמת המידה היחידה לשיקול הדעת של בית המשפט הבא להחליט בבקשת פיצול הסעדים. השיקול הדומיננטי הוא ייעול הדיון כדי לא להטריח את היריב ואת בית המשפט לשווא. כך, למשל, כאשר עילה אחת מקימה סעדים שונים שאינם מתיישבים זה עם זה וניתן לתובעם רק לחלופין (...) קיום דיון בכל הסעדים האפשריים רק יאריך את הדיון ללא צורך, בייחוד במקרים בהם הוכחתו של שיעור הנזק הנתבע כרוכה בראיות רבות. כך (...) סעד של אכיפה אינו מתיישב עם סעד של פיצוי על נזק בשל אי-קיום החוזה (...) הדרך היעילה היא דוקא לפצל את הדיון ולדון תחילה בשאלת האכיפה, שאם ייענה בית המשפט לסעד זה, יימצא הדבר מיותר לברר את שיעור הנזק היכול להיתבע רק לחלופין... 'אין מקום לידון בתביעתה השנייה של המערערת, המכוונת לפסיקת פיצויים בשל הפרת ההסכם, כל עוד לא ניתנה הכרעה סופית ומחייבת בעיניין תביעתה לסעד של אכיפת החוזה'...". באופן כללי יוער כי במקרים בהם עתר בעל דין לאכיפת הסכם, ובד בבד עתר לחלופין לפצויי קיום, אזי בית המשפט ייעתר לבקשה לפיצול הסעדים (רע"א 1399/11 קופת עליה - אגודה שיתופית לאשראי בע"מ נ' לזרום חברה קבלנית לבנין ופיתוח בע"מ, פס' 18 (נבו 19.01.2012); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 203 (מהדורה שנייה 2023)).

...

סוף דבר הנה כי כן, מצאתי ליתן היתר פיצול סעדים.

בהינתן התוצאה האמורה, אני מחייבת את המשיבה בהוצאות בסך של 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תואיל תדוור העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

המשיבים התייחסו גם לטענה כי יש לעכב את ההליכים בשל קיומו של הסכם בוררות, וטענו כי המבקשים לא היו מוכנים לפנות להליכי בוררות תוך שפרטו את המהלכים שנעשו בעיניין זה והוסיפו וטענו כי גם העובדה שהמבקשים פנו לבית המשפט המחוזי בתביעה לאכיפת ההסכמים מונעת מהם להעלות את הטענה.

עוד ראיתי להעיר כי אין רלוואנטיות לכל הטענות שהעלו המבקשים בעיניין הצורך בהגשת בקשה לפיצול סעדים, הואיל ובמקרה זה פיצול הסעדים נכפה על המשיבים לאור ההלכה הפסוקה שאליה הפניתי בהחלטתי מיום 13/03/2022.

אין צריך לומר שככל שייקבע על ידי ביהמ"ש המחוזי כי המבקשים לא הפרו הסכמי הקומבינאציה או כי ביטולם על ידי המשיבים לא היה כדין, אזי לקביעות שכאלה תהיה מן הסתם השלכה ישירה על שאלת זכאות המשיבים לסעד הכספי שנתבע בגדרי התביעה דנן, והרי כבר נקבע כי "יש ליתן את הדעת ביתר שאת לשאלה אם אחד ההליכים עשוי לייתר את האחר" [רע"א 346/06 ד"ר באסם חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ (14.05.2006), פסקה 4].

...

מכוח סמכותי על פי תקנה 41(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, אני קובע כי מחיקת התביעה כאמור מותנית בתנאים שלהלן: כל ההליכים שהתנהלו בתיק זה, לרבות כתבי הטענות, כתבי בי-הדין, וההחלטות שניתנו במסגרת התיק דנן ויתר החומר שבתיק, יחייבו את הצדדים בהתדיינות החדשה שתוגש בגין אותה עילה.

כמתחייב על פי תקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי, אני מחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם למבקשים הוצאות בקשה זו בסכום כולל של- 2,000 ₪, שישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן – הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים ותסגור את התיק.

בבקשה נרשם: "כפי שהבהירו התובעים, הרי ככל שהעתירה תיתקבל, הרי שיתייתר הדיון בסעד האכיפה, אם כי יהא צורך לידון בתביעות הכספיות של התובעים לפצוי בגין העיכוב הרב שנים במסירת המיגרש. מאידך, אם תדחה העתירה, כי אז יקומו לתובעים עילות תביעה אחרות – ביטול ההסכם והפיצויים הנובעים, בין היתר, מאובדן המיגרש" (ראה סעיפים 4 ו- 5 לבקשה).

מכאן עולה לכאורה כי בית המשפט לא ראה שיש צורך בפיצול סעדים, שכן העילה של מתן סעדים עקב ביטול ההסכם אינה זהה לעילה של אכיפת הסכם ופיצויים בגין עיכוב במימושו למרבה הצער האופן בו מתארות הנתבעות את הקורות עם הבקשה לפיצול סעדים בבקשה לדחייה על הסף (ראה סעיף 10 לבקשה), אינו מדויק.

...

אני דוחה את טענת הנתבעות כאילו התובעים ביקשו למחוק את התביעה שהגישו בבית המשפט המחוזי שכן הבינו לאחר ההוכחות "כי סיכוייהם לזכות בהליך הינם קלושים ביותר" (כך לטענת הנתבעים, ראה סעיף 9 לבקשה לדחייה על הסף).

לסיכום אשר על כן הבקשה נדחית.

הנתבעות ישלמו לתובעים הוצאות בקשה זו בסך של 5,850 ₪ (התובעים הגישו תגובה לבקשה, התייצבו לדיון בבקשה ולאחריו הגישו סיכומים בבקשה).

התביעות בבית המשפט במיאמי אוחדו, ובית המשפט בסופו של יום בפסק הדין מיום 28.11.2016, דחה את הבקשה למתן סעד הצהרתי, וקיבל את תביעתו של פרש בנוגע לבעלות בבית במיאמי (להלן: "פסק הדין במיאמי" ו/או "פסק חוץ", ו/או "פסק הדין הזר").

עקרי טענות הצדדים בסיכומיהם עקרי טענות התובעת על בית המשפט לדחות את הבקשה למחיקה ודחיה על הסף של התביעה מחמת מעשה בית דין ומיצוי עילה; אין להחיל הכרה אגבית של פסק הדין הזר שניתן במיאמי לפי סעיף 11 (ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק אכיפת פסקי חוץ" ו/או "החוק").

התובעת לא הגישה בקשה לפיצול סעדים במיאמי, ובאותה העת היא טוענת לחוסר זהות בין הסעד בישראל לשם.

מנגד, טוען הנתבע, שהתובעת מאשימה את הנתבע באי הגשת תביעה לאכיפת ההסכם בישראל.

...

בתוך כך, נקבע, שיש לקבל את הערעור ולקבוע, שככל שתדחה טענת הנתבע לסילוק התביעה על הסף, יש לקבלה לגופה, בכל הנוגע לחיוב הנתבע בהשבת כספי התמורה שהועברו אליו על ידי המנוחה, וליתן פסק דין משלים ביחס לרכיבי התביעה האחרים, תוך שמירת טענות הנתבע לקיזוז.

בתוך כך, נקבע, שיש לקבל את הערעור, ולקבוע, שככל שתדחה טענת הנתבע לסילוק התביעה על הסף, יש לקבלה לגופה, בכל הנוגע לחיוב הנתבע בהשבת כספי התמורה שהועברו אליו על ידי המנוחה, וליתן פסק-דין משלים ביחס לרכיבי התביעה האחרים, תוך שמירת טענות הנתבע לקיזוז.

סוף דבר מן המקובץ עולה, שבענייננו, לא היה הליך קליטה של פסק החוץ בישראל, לא הוגשה בקשה לאכיפה, או להכרה בפסק הדין הזר.

יוצא אפוא, כי הנושא לדיון בענייננו, אינו אכיפת פסק חוץ, אלא הכרה אגבית, לפי סעיף 11(ב) לחוק.

לאור האמור, טענת הנתבע לסילוק התביעה על הסף נדחית, אין בפנינו מעשה בית דין ומיצוי עילה, ועל כן יש להורות לחיוב הנתבע בהשבת כספי התמורה שהועברו אליו על ידי המנוחה.