"דירה" מוגדרת בסעיף האמור כ- "חדר או תא, או מערכת חדרים או תאים, שנועדו לשמש יחידה שלמה ונפרדת למגורים, לעסק או לכל צורך אחר".
בפועל, אין מחלוקת כי הנאשם לא ביקש היתר לפיצול יחידת הדיור ולשינויים שביצע בנכס.
לאחר ששמעתי עדויות העדים ועיינתי בתמונות, נחה דעתי כי הפיצול שנערך, אשר הוביל לשתי יחידות דיור נפרדות, עם כניסות שונות, ומפרטים שונים, חייב הוצאת היתר ומשלא הוצא כזה, בדין עתרה המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו.
עדותו של המפקח מר יודקביץ מקובלת עליי, והיא מתיישבת עם המצב הפיסי של הדירה, המשתקף מהתמונות שהוצגו וצולמו על ידו (ת/26).
מנגד, הסברו של הנאשם, לפיו לא ביצע עבירות על חוק התיכנון והבניה, שכן פיצול הדירה בוצע באמצעות קיר גבס וקרמיקה בלבד, אינו מקובל עליי, ואינו תואם את הפסיקה שנקבעה בענין זה. לזאת יש להוסיף, שגם לגירסת הנאשם, שתי היחידות היו מושכרות על ידו לאנשים שונים, משכך, אף לגירסתו, שימשה כל אחת מיחידות הדיור, יחידה עצמאית למגורי שוכרים, וכך גם פורסמה הדירה ושווקה במודעה בענין זה (ת/27).
...
מכאן, מכלול הראיות שציינתי לעיל, מובילים למסקנה כי הדירה הופעלה כחדר אירוח, לכל הפחות, במשך 3 חודשים, בין החודשים נובמבר 2020- מרץ 2021, כאשר הנאשם, מנגד, לא הניח כל תשתית המקימה ספק סביר, להפעלת הדירה כחדר אירוח בתקופה זו.
שנית, אשר לטענת הנאשם בדבר תחולה רטרואקטיבית של פסיקה.
למעלה מן הנדרש, אוסיף כי גם אילו הייתי מגיעה למסקנה כי חל שינוי בפסיקה, ולא כך בענייננו, הרי שברע"א 8925-04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל [פורסם בנבו] (27.02.2006), נקבע על ידי בית המשפט העליון כי "נקודת המוצא העקרונית הינה כי הלכה שיפוטית חדשה פועלת הן רטרוספקטיבית והן פרוספקטיבית", דהיינו הלכה תחול הן מעתה ואילך והן למפרע.
לסיכום, טענת הנאשם לפיה נכס שייעודו למגורים בלבד, אינו צריך היתר לשימוש חורג לשם השכרה לטווח קצר, כאשר השימוש בפועל הוא למטרת אירוח נדחית.
