נביא לעניין זה מדבריו של כב' הש' א. גרוניס בעיניין רעא 1690/14 - כפיר בן אדוה נ' חברת דואר ישראל בעמ,(2014) –
"...דעתי היא, כי ההחלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי נכנסת בגדר החריגים המנויים בסיפה לסעיף 1(10) לצוו בתי המשפט, שכן עסקינן בטענה להפרת צו עיון במסמכים שנזכרו בכתבי טענות, ולפיכך ניתן לראותה כהחלטה בעיניין עיון במסמכים. ודוקו, ער אני לכך כי אין מדובר בהשגה על החלטה המורה על מתן צו לעיון, אלא בהשגה על החלטה בה נדונה טענה להפרה של צו שניתן בעבר. להשקפתי, שני המקרים המתוארים באים בגדר החריגים שנקבעו בסיפה של סעיף 1(10) לצוו בתי המשפט, שכן מדובר בהחלטות "בעיניין... עיון במסמכים...". משכך, איני סבור כי הוראות צו בתי המשפט חלות במקרים מסוג זה" (וכן ראו רעא 9989/17 - ניו ספורט אנד מרקטינג בעמ נ' עוד עמית זילברג, (2018), ממנו עולה כי בתי המשפט דנים כדבר שבשיגרה בבקשות רשות לערער שעניינן מחיקת כתבי הגנה ע"פ תקנה 122 לתקנות)
ולגופם של דברים –
מחיקת כתב הגנה- קיצורו של דין
סמכותו של בית המשפט להטיל סנקציה על בעל דין שהפר צו ולרבות צו בעיניין גילוי ועיון במסמכים ומענה על שאלון, קבועה בתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן- התקנות) המורה:
"בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון, צו לגילוי מסמכים, צו לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצוו."
בצד זה הובהר בפסיקה כי עסקינן בסנקציה חריפה ומרחיקת לכת הפוגעת בזכות הגישה לערכאות ועל כן היא שמורה למקרים חריגים וקיצוניים בלבד, כאשר ניכר כי בעל הדין פעל בזדון ובזלזול כלפי בית המשפט, ואולם במקום שקיימות אינדיקאציות לכך שבעל הדין פעל בתום לב או מתוך חוסר הבנה ואפילו מתוך רשלנות, יימנע בית המשפט משימוש בסנקציה חמורה זו. כך הובהר, כדוגמה, ברע"א 9989/17 ניו ספורט אנד מרקטינג בע"מ נ' עמית זילברג (2018) (להלן- עניין ניו ספורט):
" הסנקציה של מחיקת כתב תביעה או כתב הגנה היא חריפה ומרחיקת לכת שכן היא נושאת בקירבה פגיעה בזכות הגישה לערכאות ובזכותו של בעל דין להליך הוגן ... משכך, הלכה מושרשת היא כי השמוש באמצעי זה שמור למקרים קצוניים – רק כאשר ניכר כי בעל דין פעל בזדון או הביע זילזול בבית המשפט...ואכן, סקירת הפסיקה של בית משפט זה בנוגע לתקנה 122 מעידה כי השמוש בה נעשה במשורה, בנסיבות חריגות בלבד; וככל שישנן אינדיקאציות כי בעל הדין פעל בתום לב או מתוך חוסר הבנה – ולוּ ברשלנות – יימנע בית המשפט ממחיקת כתב התביעה או כתב ..."(הדגשה שלי – צ.ו)
עוד נפסק, כי אין דומה עניין מחיקת כתב התביעה (שאינו מהוה מעשה בית דין) לעניין מחיקת כתב הגנה המהוה למעשה מתן פסק דין כנגד הנתבע.
נוסף על כך, יש לזכור כי לפי תקנה 114א לתקנות סד"א בעל דין שהוצא נגדו צו לגילוי מסמכים, בין אם כללי בין אם ספציפי, והוא אינו ממלא אחריו "לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 246 (מהדורה שתים עשרה, 2015)) "(עוד ראו לעניין זה - (ראו:רע"א 5247/15 תיאופילוס נ. הימנותא בע"מ (2016); רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג (2005))
...
בנסיבות הנדון, אני סבור כי על אף שנפלו פגמים של ממש בהתנהגות המבקשת וכי מצופה היה מהמדינה לפעול ביתר נחישות לקיום צווי בית המשפט באופן מלא ובמועד, הרי שעל אף שכך ראוי היה בנדון לנקוט בסנקציה פחות קיצונית ומרחיקת הלכת של מחיקת כתב הגנתה ולהסתפק בהטלת הוצאות לשיכמה של המבקשת.
מחיקת כתב ההגנה בשלב זה והותרתה של המבקשת ללא כל הגנה נחזית להיות קיצונית בנסיבות אלו, וזאת אף שאני מקבל את הטענה כי התנהלות המבקשת בנסיבות העניין הייתה לא ראויה, ואולם אינני סבור כי היא הגיעה עד כדי זדון.
סוף דבר
נוכח האמור, הריני מקבל את הבקשה ומורה על ביטול החלטתו של בית משפט קמא בדבר מחיקת כתב הגנתה של המבקשת.
