בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט בשל התנהגות מזלזלת כלפי בית המשפט

בפניי בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: הפקודה) לאכיפת צו מניעה זמני שניתן ביום 29.7.2021 על ידי כב' השופט יואב פרידמן והאוסר על המשיבים ו/או מי מהם לבצע עבודות בנייה במיגרש 802 בגוש 18579 חלקה 99 בטמרה (להלן: המיגרש).

כך, למשל, בעיניין שרבט לעיל, נקבע: "היתעלמות מפגעת ומתמשכת מצו שפוטי חרף החלטות בית המשפט, דוגמאת זו שבמקרה דנן, מצדיקה נקיטת צעדים על ידי בית המשפט ולבקשת הצד הנפגע אשר יובילו לבצוע הצוו." בדומה קבע כב' השופט אהרן ברק בע"פ 5177/03 מור נ' דנציגר, כי "בית המשפט יכול, בנסיבות מתאימות, להטיל קנס ב"פועל", על אתר, בלא להמתין להפרה שתבוא לאחר הטלתו, ובילבד שמטרת הקנס אינה הענשה על ההיתנהגות בעבר, אלא הרתעה כנגד הפרות נוספות בעתיד.

מכל אלו, נוכח ההפרות החוזרות והנישנות והיחס המזלזל כלפי צו בית המשפט, שניתן על סמך היתחייבותם המפורשת של המשיבים להפסיק את עבודות הבנייה, יש לקבוע כי לא ניתן להסתמך עוד על התחייבות דומה שניתנה בדיון היום, אלא יש לנקוט כלפי המשיבים צעד משמעותי שירתיעם מבצוע הפרות דומות בעתיד.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה באופן חלקי ולהורות על אכיפת צו המניעה מיום 27.9.2021 בקנס.

אשר לטענה שהושמעה היום, לפיה משיבה מס' 3 לא הבינה את משמעותו של הצו, אין בידי לקבלה; משיבה מס' 3 לא התייצבה לדיון ובשל כך לא ניתן היה לשמוע דברים אלו מפיה.

יחד עם זאת, אני מורה למשיבים להפקיד בקופת בית המשפט פקדון בסך של 10,000 ₪, אשר ישמש כעירבון להבטחת המשך קיום צו המניעה מיום 27.9.2021.

בית המשפט קבע כי הסדרי הראיה בין התובע לקטינים יתקיימו במרכז קשר, הנתבעת הסכימה לכך בפני בית המשפט ,אך לאורך כל הדרך היא עשתה דין לעצמה ,והפרה פעם אחר פעם וברגל גסה את החלטות בית המשפט , ולא הסכימה לשיתוף פעולה עם שירות הרווחה .היא מהתלת ומזלזלת בהחלטות של בית המשפט ובהמלצות של שירות הרווחה.

הקובע : פטור ממזונות - בית המשפט, אם הוא סבור שמן הצדק והיושר לעשות כן, לפטור אדם מחובת מזונות, כולה מקצתה, מחמת היתנהגות מחפירה שהזכאי במזונות התנהג כלפיו.

Q האם עברה לעיר ורק לאחר שהאב פנה ללשכה לסיוע משפטי ,ונעשו מאמצים לאתר כתובת הקטינים, הוא הגיש שוב את התביעות שבנידון , הן הבקשה לצוו לפי פקודת ביזיון בית המשפט לצורך אכיפת הסדרי הראיה במרכז קשר, והן לביטול חיובו במזונות עקב סרבנות הקשר.

...

בהתאם לתסקיר העו"ס מיום 6/9/2017 , החלופה של מרכז קשר כיום אינה יעילה, בטרם שילוב המשפחה בתוכנית טיפולית; כך שלא ניתן לאכוף קיום הסדרי קשר בין האב לבין הקטינה במרכז קשר, והתביעה בעניין זה נדחית.

סוף דבר - לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן : אני מבטלת חיוב התובע במזונות שני ילדיו, בהתאם לפסק הדין מיום 22/4/2012 ,בתיק 20776- 11- 09 .

התביעה לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש - נדחית.

בהמשך, נדחתה בקשת המשיבים למתן צו מאסר וקנס נגד המבקשים לפי פקודת ביזיון בית המשפט בשל הפרת הצוו הראשון, משנקבע כי הדרך המתאימה היא לפי סעיף 237 לחוק.

על סמך היתנהלות המבקשים בהליכים, בית המשפט המחוזי קבע באופן נחרץ בפסק דינו: "לא ניתן לעבור בשתיקה על היתנהגותם של המערערים [המבקשים – י' א'], גם במסגרת הליך זה, בו ביזו ביודעין ובמכוון החלטות מפורשות בהן דחיתי את בקשותיהם לעיכוב ביצוע – בתי המשפט מורים ומצווים, והמערערים בשלהם. בשלב זה של ההליכים ולנוכח החלטות מפורשות, היתנהגות זו אינה יכולה למצוא בסיס בנימוק משפטי מתוחכם או בערפל פסיקתי – אין היא אלא מעשי הפקרות, שלא לומר ביריונות." (ההדגשות הוספו – י' א') בפי המבקשים טענות על עוות דין שניגרם להם כתוצאה מבצוע הצוו, זאת בעוד שהתנהלותם מלמדת על זילזול עמוק כלפי החלטות הרשויות ובתי המשפט – בבחינת 'טובל ושרץ בידו' (רע"פ 5335/19 פלד נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה חיפה, פסקה 15 (14.8.2019)).

...

לבסוף, משבוצע הצו, כאמור, מבוקש "להורות למשיבים למחוק עבירה זו מכתב האישום". מנגד, לעמדת המשיבים משבוצע הצו יש לדחות את הבקשה על הסף.

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

ביום 28.3.2019 הגישו המשיבות במסגרת הליך הפסקת השמוש בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט (להלן: בקשת הביזיון), בה נטען כי המערערים מפרים את ההחלטה על הפסקת השמוש ובית המשפט התבקש להשית עליהם קנס או מאסר עד להפסקת השמוש במטמנה ולסגירת המקרקעין.

ערעור שהגישו המערערים על ההחלטה נדחה ביום 21.12.2022 (עתפ"ב 14483-09-22), ובית המשפט המחוזי הוסיף: "לא ניתן לעבור בשתיקה על היתנהגותם של המערערים, גם במסגרת הליך זה, בו ביזו ביודעין ובמכוון החלטות מפורשות בהן דחיתי את בקשותיהם לעיכוב ביצוע – בתי המשפט מורים ומצווים, והמערערים בשלהם. בשלב זה של ההליכים ולנוכח החלטות מפורשות, היתנהגות זו אינה יכולה למצוא בסיס בנימוק משפטי מתוחכם או בערפל פסיקתי – אין היא אלא מעשי הפקרות, שלא לומר ביריונות". בקשת רשות ערעור שהגישו המערערים לבית משפט זה, נדחתה ביום 26.2.2023, ובית המשפט צטט את קביעת בית המשפט המחוזי בדבר הפרת הצוו והוסיף כי היתנהלות המערערים "מלמדת על זילזול עמוק כלפי החלטות הרשויות ובתי המשפט – בבחינת 'טובל ושרץ בידו'" (השופט י' אלרון; רע"פ 77/23).

...

אין בידי לקבל טענה זו. בענייננו, דן המותב בשאלה האם לצורך הליך הפסקת השימוש הוכח כי המערערים הפרו את הצו השיפוטי, והשיב על השאלה בחיוב – בהינתן קביעותיה של השופטת גלט שהתייחסה לכך מפורשות בהחלטתה השנייה בנדון, לאחר ששמעה עדים.

התנהלותם הדיונים של המערערים מחזקת אף היא את המסקנה שאליה הגעתי.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה.

בית המשפט קמא קיבל את הבקשה בסיום הדיון ובפסק דינו (להלן: פסק הדין) נקבע בין היתר כי: "...מדובר בניכור בדרגה החמורה ביותר, לא רק בשל היתנהגות האם, אלא בשל היתנהלותה של האם, עורכת דין במקצועה, המזלזלת ומבזה את החלטות בית המשפט כאילו הן אינן מחייבות איש...גם מחודש פברואר 2022, עת ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לא עשתה האם דבר כדי לאפשר מפגשים עם מכון מפגשים. די בכך כדי להצדיק את הבקשה... אין מדובר רק במאפיין של ניכור הורי חמור, מדובר במאפיין של אזרח אשר אומר שהחלטות בתי המשפט אינן מחייבות אותו". בפסק הדין נקבע שאין כל צורך לקיים ישיבת הוכחות וקיימת לבית המשפט סמכות לידון בבקשה.

תמוהה ביותר טענת המערערת לפיה בית המשפט לעינייני מישפחה נעדר סמכות לידון בבקשות לפי פקודת ביזיון בית המשפט (להלן: הפקודה) מאחר "שחוק חדש גובר על חוק קודם" (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון בעירעור שורה 6).

...

הבקשה לא הוגשה בשיהוי אלא בחודש מרץ 2022, מיד בסמוך לאחר שנדחה הערעור על פסק הדין השלישי ביום 24.2.22.

לפיכך, יש לדחות את הערעורים ולחייב את המערערת בהוצאות.

לדאבון הלב, חוששני כי למרות מאמצים כבירים אלו מצדו של האב ועל אף פעולותיו הנמרצות והרבות של בית המשפט קמא על מנת להביא לחידוש הקשר, ייתכן כי "איחרנו את הרכבת". סיכומו של דבר: אציע לדחות את שני הערעורים ולחייב את המערערת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪.