מהות ההליך ורקע בתמצית
לפני ערעור על-פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כסוי, התשמ"א – 1981 (להלן: "החוק"), במסגרתו עותרת המערערת להורות על גריעת 10 שיקים ממניין השיקים שסורבו, המשוכים על חשבונה, שמספרו 638471 (להלן: "החשבון"), המתנהל אצל המשיב (להלן: "הבנק").
לזכות המערערת היו ביום סרוב השיקים חיסכונות בסך של כ-23,000 ₪, ואולם במקום שהבנק יזרים לחשבנה, כפי שביקשה, את כספי תוכניות החיסכון לשם הבטחת פרעון השיקים שהוצגו לאחר 12.2.18, בחר הבנק להורות על החזרת שיקים 5-10, מבלי ליתן הדעת לנזק שיגרם לה עקב כך.
לטענת המערערת, הודעת ההגבלה לא הומצאה לה במועד, ונודע לה אודותיה רק עת הוגבל בפועל חשבונה.
כבוד השופט יצחק עמית היתייחס לסוגיה זו במאמריו "חוק שיקים ללא כסוי, התשמ"א – 1981", הפרקליט מד 455, 470, כלהלן:
"העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר, אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שהיתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי. כל הסכמה ונסיבותיה, על רקע הביטחונות של הלקוח בכל עת ועת, כשאת הסיכון נוטל הבנק. מקום, שבו חורג הלקוח ממסגרת האשראי המוסכמת, ניתן לומר, כי לא בזכות עסקינן, אלא בציפייה מסחרית, אשר לכלל זכות לא הגיעה, ואין ניצבת מולה חובה של הבנק".
כך גם נפסק בהמ' (שלום י-ם) 7288/92 פולק ספיר בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ [פורסם בנבו] :
"היסוד הסביר של הלקוח צריך להניח חובה מצד הבנק. תקווה, צפייה, מחשבה או סברה אינן מספיקות לשם כך.... אכן הנחה של המערערת מהפן הסובייקטיבי היתה גם היתה כאן, אולם יסוד סביר מהפן האובייקטיבי לקיום של חובה במובן המשפטי, מולה עומדת זכות נגדית, אין כאן".
בע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לד(2)673, נפסק:
"בחשבון עובר ושב יכול צד לתבוע ממשנהו רק את היתרה של חשבון זה אם היא לזכותו, ולא כל פריט מפריטי החשבון – הרי כל עוד חשבונו של לקוח הבנק הוא בחובה, אין ללקוח זכות לקבלת כסף כלשהוא מהבנק...דוקא אותה זכות לבנק להכריע לגבי כל משיכת יתר אם לכבדה אם לאו, מחייבת את המסקנה שאישור משיכות יתר מסוימות, אפילו כל משיכות יתר, אין בהן כדי לגרוע מזכות הבנק שלא להסכים למתן אשראי על פי משיכת יתר פלונית".
אשר לטענת המערערת כי הבנק נהג שלא כדין בסירובו לפרעון השיקים הואיל ובמועד הסרוב היו לה חיסכונות בסך של כ-23,000 ₪, קובע סעיף 4 להוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זכוי וחיוב בשיקים), תשנ"ב-1992 חובה על בנקאי להחזיר שיקים ביום העסקים שלאחר הצגתם במידה והחשבון בו הוצג השיק לפרעון מצוי ביתרת חובה, ואין בנקאי יכול להמתין עד שיואיל הלקוח לכסות את השיקים; אין הדין מקים חובה על הבנק לדאוג כי יתרת החשבון של לקוחותיו תיוותר במסגרת האשראי שהוקצתה ותעמוד ביתרה מספקת לפרעון שיקים, וחובה זו חלה על הלקוח עצמו, בעל החשבון (תא"ק 12370/03 הבנק הבנלאומי הראשון סניף האופרה נ' אי.אי.אס. שירותי חניטה ישראל בע"מ ואח' [פורסם בנבו]; ת"א 13386/03 הבנק הבנלאומי הראשון סניף האופרה נ' אינס-קייר בע"מ ואח' (פורסם ביום 4.8.10).
מהאמור לעיל, אין ביכולתי לקבל את טענות המערערת, כי מסגרות אשראי הוקצו לה באופן לא פורמאלי, מעת לעת, באופן עיקבי ושיגרתי עד כדי שהיה לה יסוד להניח כי הבנק יכבד שיקים משוכים מחשבונה בכל עת ובכל מצב של יתרה.
...
באותו יום נעתר המוטב שדן בתיק לבקשה, בכפוף להפקדת סך של 1,500 ₪ בקופת בית המשפט, להבטחת הוצאות הבנק בהליך, במידה והערעור ידחה.
כבוד השופט יצחק עמית התייחס לסוגיה זו במאמרו "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981", הפרקליט מד 455, 470, כלהלן:
"העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר, אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שהיתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי. כל הסכמה ונסיבותיה, על רקע הבטחונות של הלקוח בכל עת ועת, כשאת הסיכון נוטל הבנק. מקום, שבו חורג הלקוח ממסגרת האשראי המוסכמת, ניתן לומר, כי לא בזכות עסקינן, אלא בציפייה מסחרית, אשר לכלל זכות לא הגיעה, ואין ניצבת מולה חובה של הבנק".
כך גם נפסק בהמ' (שלום י-ם) 7288/92 פולק ספיר בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ [פורסם בנבו] :
"היסוד הסביר של הלקוח צריך להניח חובה מצד הבנק. תקווה, צפייה, מחשבה או סברה אינן מספיקות לשם כך.... אכן הנחה של המערערת מהפן הסובייקטיבי היתה גם היתה כאן, אולם יסוד סביר מהפן האובייקטיבי לקיום של חובה במובן המשפטי, מולה עומדת זכות נגדית, אין כאן".
בע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לד(2)673, נפסק:
"בחשבון עובר ושב יכול צד לתבוע ממשנהו רק את היתרה של חשבון זה אם היא לזכותו, ולא כל פריט מפריטי החשבון – הרי כל עוד חשבונו של לקוח הבנק הוא בחובה, אין ללקוח זכות לקבלת כסף כלשהו מהבנק...דווקא אותה זכות לבנק להכריע לגבי כל משיכת יתר אם לכבדה אם לאו, מחייבת את המסקנה שאישור משיכות יתר מסוימות, אפילו כל משיכות יתר, אין בהן כדי לגרוע מזכות הבנק שלא להסכים למתן אשראי על פי משיכת יתר פלונית".
אשר לטענת המערערת כי הבנק נהג שלא כדין בסירובו לפירעון השיקים הואיל ובמועד הסירוב היו לה חסכונות בסך של כ-23,000 ₪, קובע סעיף 4 להוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים), תשנ"ב-1992 חובה על בנקאי להחזיר שיקים ביום העסקים שלאחר הצגתם במידה והחשבון בו הוצג השיק לפירעון מצוי ביתרת חובה, ואין בנקאי יכול להמתין עד שיואיל הלקוח לכסות את השיקים; אין הדין מקים חובה על הבנק לדאוג כי יתרת החשבון של לקוחותיו תיוותר במסגרת האשראי שהוקצתה ותעמוד ביתרה מספקת לפירעון שיקים, וחובה זו חלה על הלקוח עצמו, בעל החשבון (תא"ק 12370/03 הבנק הבינלאומי הראשון סניף האופרה נ' אי.אי.אס. שירותי חניטה ישראל בע"מ ואח' [פורסם בנבו]; ת"א 13386/03 הבנק הבינלאומי הראשון סניף האופרה נ' אינס-קייר בע"מ ואח' (פורסם ביום 4.8.10).
סיכומו של דבר, הערעור נדחה.