בקשה לפטור מתשלום עבור חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט

לטענתן, התובעת לא פרשה תשתית ראייתית מספקת ולמעשה לא הרימה את נטל ההוכחה כי ידה אינה משגת לשלם עבור חוות דעת נוספות.

מאידך, דחיית בקשתו של תובע לפטור אותו מהגשת חוות דעת רפואית ומינוי מומחה מטעם בית המשפט עלולה לחסום את דרכו של התובע לערכאות מסיבות שאינן תלויות בו, ושגם במאמץ סביר אין ביכולתו למנען, כגון חיסרון כיס (שם, פסקה 9 לפסה"ד).

...

במסגרת השיקול הכלכלי יש לבחון את זהותו של בעל הדין שכנגד ואם מדובר ב"כיס עמוק" (בר"ע (חי') 1775/07 חיים ענבל נ' דאנס בר/צוות בראבו [פורסם בנבו], 6.7.2007) באשר לרף ההוכחה הנדרש נקבע, כי: "על התובע להראות כי קיים יסוד לתביעתו, דהיינו שבפיו טענה הראויה להיטען, ואין מדובר בתביעת סרק. בהקשר זה נקבע ות דעת לעיתים CAE Electroics Ltd [פורסם בנבו], 4.9.2007)יהיה קשה לעמוד על סיכויי התביעה. ככלל, די יהיה להראות על יסוד עובדות המקרה ואופיין של הטענות, שבפי התובע טענה הראויה להישמע או שאלה רצינית שיש לדון בה (a good arguable case)כפי המבחן המקובל לצורך המצאת כתב תביעה אל מחוץ לתחום השיפוט" (ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ CAE Electroics Ltd[פורסם בנבו], 4.9.2007) יישום הכללים האמורים בעניינו מביא אותי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ואסביר: סיכויי התביעה הנתבעת מכחישה את האמור בכתב התביעה ואולם אני סבורה כי בשלב זהו מבלי לקבוע מסמרות או להביע עמדה כלשהי- לא די בכך כדי לקבוע באופן ברור וחד משמעי איזה מגרסאות הצדדים היא נכונה.

בהינתן כל האמור וכעולה מהמסמכים שצרפה התובעת כתמיכה לבקשתה הגעתי לכלל מסקנה כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לקבוע קיומו או העדר קיומו של חסרון כיס אצל התובעת לאור כל האמור ובהיות התנאים למתן פטור מהגשת חוו"ד הינם תנאים מצטברים, הרי שדין הבקשה להידחות וכך אני מורה.

סוף דבר: הבקשה על שני חלקיה נדחית.

בפני בקשת התובע למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית ומינוי מומחה מטעמו של בית המשפט בתחום "השתלת השיער", במימון ביניים של הנתבע.

משכך, התובע לא הוכיח את העידר יכולתו הכלכלית לשאת בתשלום עבור חוות דעת שלישית מטעמו ואין באמור כדי להוות נסיבות מיוחדות שמצדיקות מינוי מטעמו של בית המשפט והשתת שכר טירחת המומחה כמימון ביניים לפתחו של הנתבע.

...

ברע"א 10251/02 אפרים כץ – חמים וטעמים נ' חנה דואני, פ"ד נז(1) 797, נקבע כדלקמן: "שילובן של תקנות 127 ו-130 מאפשר לבית-המשפט לפטור בעל-דין מהגשת חוות-דעת רפואית ולמנות בנסיבות מיוחדות מומחה ביוזמתו אף ללא הגשת חוות-דעת על-ידי הצד המעוניין במינוי המומחה (השוו רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי [1])." בר"ע (מחוזי ב"ש) 511/06 אמויאל נ' פלונית (החלטה מיום 15.8.2006) נקבעו המבחנים לפטור מהגשת חוות דעת מטעמו של בעל הדין וכדלקמן: "נדמה שעל מנת שצד העותר לבית משפט יזכה לפטור מהגשת חוות דעת בעניין שברפואה, עליו לעמוד במבחן משולש. המבחן הראשון, הוא נסיבות מיוחדות המסבירות מדוע לא יהיה זה צודק לדרוש מהצד להגיש חוות דעת בכוחות עצמו. המבחן השני הוא שהתביעה או ההגנה, בעלת סיכוי סביר להתקבל ולו לכאורה. המבחן השלישי הוא, ראשית ראייה או ראייה לכאורה שהעניין שברפואה מבוסס אף שלא הוגשה חוות דעת רפואית. מתפקידו של בית המשפט לבדוק מבחנים אלה ולהגיע להכרעה על בסיס שקלול תוצאות הבדיקה על פי הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה תוך מתן משקל ראוי לכלל שעומד ביסוד תקנה 127 לתקנות סד"א." ומן הכלל אל הפרט: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: לסיכומם של דברים, הבקשה נדחית.

בהחלטתי מיום 15.2.21 הוריתי, בין היתר כדלקמן: "לפנים משורת הדין נוכח האמור בסעיף 22 לכתב התביעה וחרף הוראות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ניתנת לתובע היזדמנות להגיש חוות דעת מטעמו בתוך 30יום מהיום. יצויין, כי הטענה להעדר יכולת כלכלית שבגינה לא הוגשה חוות דעת נטענה בעלמא וללא תימוכין ולכן לא מצאתי מקום לראות בבקשה כבקשה לפטור מחוות דעת.

עוד ציין התובע בבקשתו, כי הצליח לגייס את התשלום עבור הגשת חוות הדעת.

בקשת התובע הועברה לתגובת הנתבעת, כאשר בית המשפט מציין, כי אינו מצליח לרדת לסוף דעתו של התובע, שכן הצעת בית המשפט ניתנה על יסוד נתוני התיק, שאינם כוללים חוות דעת ולא ברור מדוע ציפה התובע, כי בית המשפט ייתן הצעת פשרה המבוססת על הנחה, כי נותרה בתובע נכות.

ראשית, כבר בהחלטתו של בית המשפט מיום 15.2.21 הגביל בית המשפט את המועד להגשת חוות דעת מטעם התובע, כאשר ציין, כי אם לא תוגש חוות דעת, ייחשב התובע כמי שויתר על הגשתה.

בעוד שהגשת חוות דעת לתיק בית המשפט כרוכה בתשלום שכר המומחה, הרי שהגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי אינה כרוכה בתשלום כלשהוא והתובע יכול היה לפעול לקבלת נכות, במסגרת הגשת תביעה זו. אוסיף בהקשר זה, כי אם אמנם היתה נקבעת לתובע נכות על ידי המוסד לביטוח לאומי, היה הדבר מביא מטבע הדברים גם לפיתרון הבעיה כאן, שהלוא, התובע יכול היה לממן את עלות חוות הדעת מתוך סכומי הקצבה אותם היה מקבל מהמוסד לביטוח לאומי.

...

שעה שתובע מוותר על הגשת חוות דעת רפואית, מוותר התובע על טיעון בעניין שרפואה וההליך מתנהל תוך התחשבות בוויתור זה. לא ייתכן, כי בחלוף שנה ומחצה מאז הגשת התביעה, יבקש התובע להגיש חוות דעת רפואית ולמעשה, להתחיל את ההליך מחדש, תוך התעלמות מהזמן שבוזבז עד לאותו מועד על ידי הצדדים האחרים ובית המשפט ותוך התעלמות מאבדן זמנו של הציבור, אשר ענייניו יכולים להידחות, בשל ניהול הליך זה. עם תיקון תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, השתנתה נקודת האיזון ויש מקום ליתן משקך יתר לאינטרס הציבור כולו בעת ניהול הליך באופן לא יעיל.

ברע"א (תל אביב-יפו) 59739-04-21 דונה ביקנל נ' קרן פז חברה לבנין בע"מ (פורסם בנבו 06/05/21, כב' הש' אביגיל כהן) התייחס בית המשפט לשינוי שחל בעקבות כניסתן של התקנות בסדר דין האזרחי- תשע"ט -2019: "בסוגיית תיקון כתבי טענות מכוח תקנה 92 לתקסד"א, נקטה הפסיקה בשיטה ליברלית. ביהמ"ש נטה להיעתר לבקשות אלו בנדיבות, על מנת שההכרעה השיפוטית תעשה בשאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

המבקשת מוסיפה בתשובה לתגובת המשיבה כי לאחר תשלומי הוצאות המחייה הבסיסיות לא נותר לה כסף מיותר אף להוצאות ביגוד ועל כן גם לא לתשלום עבור חוות דעת.

יחד עם זאת, אתיר למבקשת לדחות הגשת חוות דעת בתחום זה, כשהמומחה שימונה בתחום האורתופדיה יתבקש לחוות דעתו בעיניין הצורך במינוי מומחה בתחום הראומטולוגיה ובית המשפט יוכל לשקול בהמשך אם יש מקום לפטור ולמינוי אף בתחום זה. מינוי מומחים ייעשה בהחלטה נפרדת, לאחר שהמשיבה תודיע אם היא מבקשת להגיש חוות דעת מטעמה בטרם ימונו מומחים מטעם בית המשפט.

...

בתקנות הישנות קבעה תקנה 127 את החובה לצרף חוות דעת רפואית על מנת להוכיח עניין שברפואה כשפטור יינתן "מטעמים מיוחדים שירשמו". הנוסח היום הוא אם מצא בית המשפט "הצדקה לכך". בית המשפט הדגיש כי למרות שאין שוני מהותי בין התקנות הישנות לחדשות, נראה כי בתקנות ישנה גמישות רבה יותר למתן פטור מהגשת חוות דעת, שכן די בכך שבית המשפט יימצא הצדקה לכך לעומת הרף של "טעמים מיוחדים שירשמו". ראה למשל רע"א (מחוזי ת"א) 24831-12-21 י.א נ' משרד הבריאות (07.03.2022)‏‏, ת"א (שלום חי') 58186-11-21 פלוני נ' עיריית חיפה (17.04.2022)) ו(ת"א (שלום נצ') 17602-04-21 פלוני נ' מ.י.ס. אבטחה בטוחה בע"מ (14.07.2021)‏‏ פסקה 10 להחלטה).

כך לדוגמא בבר"ע (מחוזי באר שבע) 511/06 מאיר אמויאל נ' פלונית (נבו 15.08.2006) נקבע: "נדמה שעל מנת שצד העותר לבית משפט יזכה לפטור מהגשת חוות דעת בעניין שברפואה, עליו לעמוד במבחן משולש. המבחן הראשון, הוא נסיבות מיוחדות המסבירות מדוע לא יהיה זה צודק לדרוש מהצד להגיש חוות דעת בכוחות עצמו. המבחן השני הוא שהתביעה או ההגנה, בעלת סיכוי סביר להתקבל ולו לכאורה. המבחן השלישי הוא, ראשית ראייה או ראייה לכאורה שהעניין שברפואה מבוסס אף שלא הוגשה חוות דעת רפואית. מתפקידו של בית המשפט לבדוק מבחנים אלה ולהגיע להכרעה על בסיס שיקלול תוצאות הבדיקה על פי הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה תוך מתן משקל ראוי לכלל שעומד ביסוד תקנה 127 לתקנות סד"א." מן הכלל אל הפרט: בבואי ליישם כללים על אלה אני סבורה כי המבקשת עמדת בנטל הדרוש בסייג שיפורט להלן.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני נעתרת לבקשת המבקשת באופן חלקי ופוטרת אותה בשלב זה מהגשת חוות דעת רפואיות בתחום האורתופדיה והא.

עם זאת, רשאי התובע לבקש פטור מצרוף חוות דעת ולעתור לביהמ"ש למען ימנה מומחה מטעמו ובעניין זה עליו להראות עמידה בתנאים שנקבעו בהוראות הדין.

הנתבעת מיתנגדת לבקשה בטוענה כי היה על התובעים לתמוך את כתב התביעה בחוות דעת מטעמם, על פי הוראות הדןין, ובנוסף נטען כי לא בוססה כלל טענת התובעים לחוסר יכולת כלכלית לעמוד בתשלום עבור חוות דעת שכאלו.

טרם תנתנה החלטות מינוי, ניתנת לנתבעת שהות עד לתאריך 30/11/22 על מנת להודיע האם חפצה היא בהגשת חוות דעת מטעמה וזאת בהתאם לפסיקה המנחה בעיניין זה לפיה: "מתן פטור לבעל דין מלהגיש חוות דעת מומחה מטעמו, בשילוב עם הפעלת הסמכות למינוי מומחה מטעם בית המשפט, אינה שוללת את זכותו של בעל הדין שכנגד, ככל שהוא מעוניין בכך, מלהגיש חוות דעת מומחה מטעמו. לכן, אין במינוי מומחה מטעם בית משפט, תוך מתן פטור לבעל דין מלהגיש חוות דעת מטעמו, כדי לפגוע בזכותו של בעל הדין שכנגד להגיש את ראיותיו". [ראו: בר"ע (מחוזי חיפה) 1775/07 חיים ענבל נ' דאנס בר / צוות בראבו  (מיום 06/07/07) ].

...