בקשה לפטור מתשלום אגרה ועירבון בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי

בשם המבקש: בעצמו ][]החלטה ] בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 24.11.2022, בע"ר 46226-11-22 (השופטת ע' גולומב), שבגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 28.9.2022, בע"א 26092-09-22 (הרשם א' זגורי).

ביום 12.9.2022, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת ערעור על פסק הדין, ולצִדו גם בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה – להידחות, ללא צורך בתשובת המשיב.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.

בבית המשפט העליון רע"א 7100/20 ע"א 8325/20 לפני: כבוד הרשם רון גולדשטיין המבקש ברע"א 7100/20 והמערער בע"א 8325/20: זהר וייס נ ג ד המשיבים: 1. בנק מזרחי טפחות בע"מ 2. המוסד לביטוח לאומי 3. רשות האכיפה והגביה 4. דואר ישראל 5. בנק איגוד לישראל 6. בנק אוצר החייל 7. בנק דיסקונט בע"מ 8. בנק דקסיה ישראל 9. בנק הפועלים בע"מ 10. בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ 11. בנק ירושלים 12. בנק לאומי לישראל בע"מ 13. בנק מסד בע"מ 14. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ 15. בנק ערבי ישראל 16. בנק פועלי אגודות 17. הבנק הלאומי הראשון לישראל בע"מ 18. יו בנק בע"מ סיווג הליך; בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון ][]החלטה

לא נעלמה מעיניי טענת המשיבים כי המערער מיצה את זכות העירעור בנושא האגרה עת ערער על החלטת הרשמת בזכות בפני בית המשפט המחוזי, ומשכך אין לאפשר לו לערער פעם נוספת בזכות על אותה החלטה, במסגרת ערעור על פסק-הדין הסופי שמחק את בקשת האישור בשל אי-תשלום האגרה.

עוד מצאתי לציין, במאמר מוסגר, כי חרף הקושי העיוני האמור בדבר מתן זכות ערעור "כפולה", יש לזכור כי מסקנה אחרת, שלפיה לא הייתה נתונה למערער אפשרות להשיג במסגרת העירעור על פסק-הדין הסופי על ההחלטות שניתנו בעיניין האגרה, הייתה מובילה לכך שערעור זה היה מתרוקן למעשה מתוכן, שכן מדובר בעירעור המופנה כנגד פסק-הדין אשר מחק (ב"פתקית") את בקשת האישור מחמת אי תשלום האגרה, הא ותו לא, תוך יישום דרישותיו הטכניות של הדין שלפיהן לא יזקק בית המשפט להליך שלא שולמה בו האגרה הנדרשת או אם לא ניתן פטור מתשלום האגרה (ראו, תקנות 2(ג), 2(ד) ו-2(ו) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007).

...

בסופו של דבר ולאחר התערבות בא כוחו, שוחרר סכום הקצבה לידי המערער אך בגין העיכוב בשחרור הכספים הוגשה בקשת האישור אשר בגדרה עתר המערער לחייב למעשה את הבנקים המשיבים בתשלום פיצוי בסך כולל של מאות מיליוני שקלים חדשים.

לא נעלמה מעיניי טענת המשיבים כי המערער מיצה את זכות הערעור בנושא האגרה עת ערער על החלטת הרשמת בזכות בפני בית המשפט המחוזי, ומשכך אין לאפשר לו לערער פעם נוספת בזכות על אותה החלטה, במסגרת ערעור על פסק-הדין הסופי שמחק את בקשת האישור בשל אי-תשלום האגרה.

עוד מצאתי לציין, במאמר מוסגר, כי חרף הקושי העיוני האמור בדבר מתן זכות ערעור "כפולה", יש לזכור כי מסקנה אחרת, שלפיה לא הייתה נתונה למערער אפשרות להשיג במסגרת הערעור על פסק-הדין הסופי על ההחלטות שניתנו בעניין האגרה, הייתה מובילה לכך שערעור זה היה מתרוקן למעשה מתוכן, שכן מדובר בערעור המופנה כנגד פסק-הדין אשר מחק (ב"פתקית") את בקשת האישור מחמת אי תשלום האגרה, הא ותו לא, תוך יישום דרישותיו הטכניות של הדין שלפיהן לא יזקק בית המשפט להליך שלא שולמה בו האגרה הנדרשת או אם לא ניתן פטור מתשלום האגרה (ראו, תקנות 2(ג), 2(ד) ו-2(ו) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007).

המסקנה העולה מן האמור לעיל היא כי המערער רשאי להשיג במסגרת ע"א 8325/20 גם על ההכרעה בנושא הפטור מאגרה.

בנסיבות אלה, בהתחשב בכך שהערעור מתמקד למעשה בסוגיית אי-תשלום האגרה בבית המשפט המחוזי ובהינתן הגישה המקלה הנוהגת ככלל ביחס לחיובו של תובע ייצוגי בהוצאות משפט (למשל, ע"א 7928/12 אי.אר.אמ. טכנולוגיות בע"מ נ' פרטנר תקשורת בע"מ, פסקה 32 (22.1.2015); ע"א 2053/18 ואכים נ' שופרסל בע"מ (29.7.2018)), סבורני כי האיזון הראוי מצוי במתן פטור מתשלום האגרה ובהעמדת שיעור העירבון על סכום מתון יחסית של 10,000 ש"ח. סוף דבר (א) המערער רשאי להגיש עד ליום 5.9.2021 כתב ערעור מתוקן בגדר ע"א 8325/20, כמפורט לעיל.

בבית המשפט העליון בע"מ 1482/22 לפני: כבוד השופט ש' שוחט המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. פלוני 3. פלונית 4. פלונית 5. פלונית 6. פלונית 7. האפוטרופוס הכללי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.1.2022 בעמ"ש 10685-12-21 שניתנה על ידי כבוד השופט הרשם א' סלע בשם המבקש: בעצמו ][]החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של רשם בית המשפט המחוזי בירושלים בעמ"ש 106855-12-21 (השופט/הרשם א' סלע), מיום 30.1.2022, בגדריו מחק את ערעור המבקש על פסק-דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בירושלים (השופטת א' בן דור ליבל), משהמבקש נימנע מהפקדת ערבון ותשלום האגרה הנדרשת לשם הדיון בעירעור ולאחר שבקשתו לפטור מתשלומן נדחתה וחלף המועד להפקדתן.

...

בנסיבות בהן הרשם לענייני ירושה דיווח שלא הופקדה כל צוואה מטעם מי מהמנוחים; אחיו של המבקש דיווחו שלא ידוע להם אודות צוואה; אין בידי המבקש העתק של אותה צוואה נטענת, והוא גם לא פירט הכיצד בכוונתו להוכיח את קיומה של הצוואה, לא כל שכן את תוכנה – מצא בית המשפט לענייני משפחה שלא הוכחה כל עילה להתערב בהחלטת הרשם לענייני ירושה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

בנסיבות אלו סבורני שקביעת בית המשפט המחוזי לפיה טענותיו של המבקש נראות על פניהן "רחוקות מאוד מן המציאות וקשה לומר כי ישנם סיכויים טובים שהן תתקבלנה" היא קביעה נכונה, שעושה חסד עם המבקש, ואין כל מקום להתערב בה. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בהמשך, הורה על מחיקת ההליכים מחמת העדר עילה, בקבעו כי המבקש "איננו רשאי ו/או מוסמך לידרוש סעד כה קצוני של ביטול תצהירי ההסתלקות של אחרים, בשמם של אחרים, לא כל שכן כאשר הסעד המבוקש חורג חריגה קיצונית מהגיונם של דברים (לא לבטל את מלוא משמעותו של תצהיר ההסתלקות, אלא רק את החלק שנוגע לזהות הנהנה)". ביום 20.6.2022 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין, ובצדו בקשה לפטור מתשלום אגרה ועירבון בעירעור.

נוכח האמור, העריכה המשיבה כי "הסיכוי כי בית המשפט של ערעור יקבל את טענותיך בעיניין פסלות תצהירי ההסתלקות של 17 היורשים שהסתלקו [...] קלוש, אם בכלל". העירעור לבית המשפט המחוזי המבקש הגיש ערעור על החלטת המשיבה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ובצידו בקשה לפטור מתשלום אגרה (עש"א 47437-08-22).

...

אולם, בענייננו, טוענות המשיבות כי: "לא ניתן לומר שהמבקש נפגע מכתב ההסתלקות עצמו שהרי חלקו בירושה אף שלא גדל – לא נפגע כלל". כמו כן, טוענות המשיבות כי במקרים האמורים הסעד שהתבקש הוא ביטול כתב ההסתלקות כולו, בעוד שבענייננו הסעד המבוקש הוא סעד שאינו קיים בפסיקה – מחיקת סעיף מכתב ההסתלקות, כך שכתב ההסתלקות יוותר על כנו באופן חלקי "והזכויות בו יועברו באופן שונה מהמסמך שנחתם". דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על אף האמור לעיל, בנסיבות המקרה דנן, סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי: "סיכויי הערעור בכל הנוגע לסוגיית תצהירי ההסתלקות מהעיזבון קלושים עד אפסיים". כפי שהטעימה המשיבה, אף שהוכרה בפסיקה זכות התביעה של מי שנפגע מכתב הסתלקות לעתור לביטולו (ע"א 4372/91 סיטין נ' סיטין, פ"ד מט(2) 120 (1995)), ובפרט בנסיבות של עושק (ע"א 2041/05 מחקשווילי נ' מיכקשווילי (19.11.2007)), הסעד לו עותר המבקש – מחיקת סעיף מכתבי ההסתלקות כך שההסתלקות תישאר בעינה, אך חלקם של המסתלקים בירושה יחולק באופן שונה מזה שצוין בכתבי ההסתלקות – הוא סעד שאינו מוכר בדין.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

ביום 13.12.2023 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת פ' גילת כהן (בכובעה כרשמת)) בבקשת המבקש לפטור מאגרה ומהפקדת עירבון – בגדרה ניתן למבקש פטור מתשלום אגרה, וגובה הערבון הופחת ל-5,000 ש"ח. ביום 4.1.2024 הגיש המבקש בקשה לביטול או לעיון מחדש בהחלטה הנ"ל מיום 18.10.2023.

בגדרי בקשת רשות העירעור, שב המבקש על טענתו כי לא היה מקום ליתן החלטה בבקשתו לעיכוב ביצוע טרם מתן החלטה בבקשותיו לפטור מאגרה ומהפקדת ערבון – וזאת בהתאם לאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 4.10.2022.

לצד זאת, המבקש שוטח את טענותיו לגופו של עניין באשר לחיובו בהוצאות לטובת אוצר המדינה: ראשית, המבקש טוען כי הוא בעל מוגבלות ללא כושר הישתכרות, אשר מיתקיים מקיצבת ביטוח לאומי; ולכן חיובו בהוצאות לטובת אוצר המדינה מנוגד להוראות חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, ולהחלטות קודמות שניתנו בבית משפט זה. שנית, המבקש טוען כי אין הוא מערער על החלטות הביניים שחייבוהו בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה, אלא מערער על פסק הדין שדחה את תביעתו שכנגד.

...

הבקשה שבפניי היא, למעשה, למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, היושב כערכאת ערעור, שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע (הגם שמבחינה פורמלית הבקשה מופנית נגד החלטת בית המשפט המחוזי, מיום 4.1.2024, שלא לבטל החלטתו או לעיין בה מחדש).

התשובה לשאלה זו הינה בשלילה, מהטעמים המפורטים להלן.

לנוכח האמור לעיל – דין בקשת רשות הערעור להידחות, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.