מצבה הכלכלי של התובעת רעוע וספק אם היא סולבנטית; במסגרת בקשה לפטור מתשלום אגרה אשר הוגשה על ידי התובעת בהליך דנן, נטען על ידי התובעת עצמה כי אין ברשותה משאבים, כי נותרה בחיסרון כיס ממשי, כי יש לה התחייבויות כלפי צדדי ג' שאיננה מסוגלת לעמוד בפירעונן ובאופן כללי מצבה הכלכלי דחוק.
בתגובתה, טענה התובעת כי דין הבקשה דחייה, להלן טענותיה בתמצית:
הנתבעים בהתנהלותם הביאו את התובעת למצב כלכלי קשה; הנתבעים מודים בכתב התביעה שכנגד כי הם מחזיקים ומעכבים סכומים להם זכאית התובעת, בסך של 715,305 ₪.
דיון והכרעה
הבקשה הוגשה בהתאם לסעיף 353א לחוק, שלשונו כדלקמן:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
על אודות חיוב חברה בע"מ בהפקדת ערובה להוצאות משפט מכח סעיף 353א לחוק נקבע מבחן שלושת השלבים כדלקמן:
"אשר לחיובה של החברה בהפקדת ערובה... על פי סעיף 353א לחוק, בית המשפט רשאי לחייב תובע המאוגד כחברה בערבון מוגבל או חברת חוץ להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט של הנתבע במידה ותביעתו תדחה. לכלל זה ישנם שני חריגים: בית המשפט מצא כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה; או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע. תכליתו העיקרית של סעיף 353א לחוק היא להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל להפרע בגין הוצאותיו מתובע המסתתר מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת ... הלכה היא כי בנגוד לכלל במקרה של תובע אישי, כאשר מדובר בחברה-תובעת חיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג. הנטל להוכיח כי יש הצדקה לפטור את החברה התובעת מהפקדת ערובה מוטל על כתפיה. בבוא בית המשפט לבחון האם יש מקום לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, עליו לבצע בחינה תלת שלבית...
...
אם כן, נבחן את התובענה דנן בהתאם למבחן שלושת השלבים הנ"ל.
בחינת השלב הראשון
הצדדים התייחסו בכתבי הטענות על אודות סיכויי התביעה דנן, אך סבורני כי בשלב זה שאלה זו אינה ניתנת להכרעה מובהקת.
נוכח האמור לעיל, וכן נוכח סכום התביעה המשמעותי, המבוסס על הערכות ותחשיבים של התובעת בלבד ללא כל אסמכתאות מצורפות (שהיו מאפשרות לבחון את ביסוס סכום התביעה ואפילו לכאורה בשלב זה) שוכנעתי כי יש מקום להשית הפקדת ערובה על התובעת בסכום מסוים להבטחת הוצאות הנתבעים.
לאחר בחינת כל האמור לעיל וסכום התביעה, אני קובע כי על התובעת להפקיד כערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, סכום של 100,000 ₪ (מאה אלף ₪) שיופקדו בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית בסכום הנ"ל.
ודוק – סך הערובה הנ"ל בנסיבות דנן אינו על הצד הגבוה, הן על מנת שלא לחסום בפני התובעת את הדרך לבירור תביעתה; והן כי ניתן משקל מסוים לעובדה כי קיימת תובענה שכנגד (אשר המשך בירורה לא תלוי בקיומה של התובענה העיקרית) על סך שני מיליון ₪.
