בקשה לפטור מתשלום אגרה בתביעה מנהלית להשבת מגרש

במסגרת העתירה הוגשה הבקשה לצוו מניעה זמני אליה מתייחסת החלטה זו. עובר להגשת העתירה דנא נקט המבקש במספר הליכים משפטיים: בחודש אפריל 2021 הגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב (עת"מ 5066-04-21) שאף בה תקף את החלטת ועדת הערר ובקש לבטל את היתר הבניה שנתנו הוועדה המקומית וועדת הערר לדדש ולתת למבקש היתר לפיצול הדירה העליונה בחלקה 810 (חלקת המבקש).

העתירה נמחקה לאחר שבקשתו של המבקש לפטור מתשלום אגרה נדחתה והאגרה לא שולמה (להלן "העתירה הראשונה").

המבקש ניסה להעלים מידע בנוגע לעיקולים, שעבודים והערות אזהרה על זכויותיו במיגרש כאשר השיב שאין כאלו.

לעמדת המשיבים5-7 סכויי התביעה קלושים (כפי שנסקר לעיל); מצבו הכלכלי של המבקש רעוע ובעתירתו ציין "אני זקן בן 73 חולה, אשר ירד מנכסיו בשל רדיפתו ע"י המשיבה 2"; מונה כונס נכסים למקרקעיו; הוא לא שילם את האגרה הנדרשת בעתירה הראשונה ומטעם זה העתירה נמחקה; הוא לא שילם את ההוצאות שנפסקו לו בהליך האזרחי שהתנהל בבית משפט השלום בנתניה.

...

באשר לסכום הערובה סבורני כי הסכום שנקבו בו המשיבים 5-7 הינו מופרז.

לאור האמור, ולאחר שקילת כלל השיקולים הנדרשים, אני קובעת כי סכום הערבות יעמוד על 30,000 ₪.

סוף דבר אני דוחה את בקשתו של המבקש לצו ביניים.

על פי הנטען, המבקש הינו עורך דין ורואה חשבון במקצועו, ובזמנים הרלוואנטיים החזיק במיגרש מס' 121 ברחוב עינבר 9 בקצרין, לאחר שזכה במיכרז "בנה ביתך" של רמ"י. על פי בקשת האישור, בתאריך 15.8.17 הגיש המבקש למועצה המקומית בקשה להיתר בנייה, הכוללת כ- 255 מ"ר שטח בנוי, בנוסף לשטח של כ- 40 מ"ר בגין שתי מצללות (מצללה אחת בגודל 29.18 מ"ר ומצללה שנייה בגודל 9.94 מ"ר).

בבקשת האישור עתר המבקש לקבלת הסעדים הבאים: לקבוע כי עילות התובענה הן מתחום דיני הגנת הצרכן (הטעייה וניצול), דיני הנזיקין (הפרת חובה חקוקה ורשלנות), דיני עשיית עושר, דיני המשפט המינהלי ודיני החוזים; לקבוע כי התובענה הייצוגית מעוררת שאלה מהותית של עובדה או משפט המשותפת לקבוצה ושעיקרה גביית אגרת היתר בנייה על מצללות שאינן טעונות היתר בנייה בנגוד לחוק; ליתן סעד הצהרתי לפיו המשיבה אינה רשאית להמשיך לחייב את ציבור מבקשי היתרי הבניה באגרות בגין מצללות פטורות מהיתר, ובתוך כך לקבוע כי חיובי העבר הושתו שלא כדין; ליתן סעד כספי בדבר חיוב המועצה המקומית להשיב ו/או לקזז מחוב קיים את כל סכומי האגרה שנגבו שלא כדין; וכן לקבוע את הגמול למבקש ואת שכר טירחת מייצגו.

למסקנה דומה ניתן להגיע גם מקריאת סעיף 1.00.13 לתוספת השלישית, הקובע כי עם הגשת בקשה להיתר ישלם המבקש לועדה המקומית 20% מסכום האגרה המשוערת המשתלמת בעד ההיתר (מה שקרוי בסעיף "הפקדון"), וסכום הפקדון יוחזר לו אם סירבה הועדה המקומית לתת היתר.

...

בפסק הדין מיום 12.5.20 במסגרת "גלגולו הראשון" של התיק נקבע כי במקרה שלפנינו לא ניתן להתיר תקיפה עקיפה של מעשה שלטוני במסגרת תובענה ייצוגית, ובנסיבות אלה, אין מנוס אלא לדחות את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

בסיכומם של דברים, סבורני כי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת במקרה דנא.

משנקבע לעיל כי לכאורה יש ממש בטענות המבקש בדבר גבייה בלתי חוקית של אגרת היתר בנייה, ומשאין חולק כי האגרה בגין המצללות (הפטורות) אמנם שולמה על ידי המבקש, דין טענת המשיבה בנדון להידחות.

על יסוד כל המפורט לעיל, התרשמתי כי בענייננו, יש יסוד סביר להניח שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. סיכום: על יסוד כל האמור לעיל, אני מאשר ניהולה של תביעה זו כתובענה ייצוגית, וקובע כדלקמן: הגדרת הקבוצה: "כל תושבי המועצה המקומית קצרין, אשר נגבתה מהן אגרת היתר בנייה שלא כדין בגין מצללות פטורות שנכללו בבקשת היתר, בתקופה המתחילה שנתיים קודם להגשת בקשת האישור". בעניין זה אני מוצא להזכיר כי לפי הפסיקה, סמכותו של בית המשפט לערוך שינויים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בעת אישור התובענה (גם בהיבט של הגדרת הקבוצה) היא סמכות רחבה, והכל לשם הבטחת ניהול הוגן ויעיל של התובענה הייצוגית (השוו בהקשר של שינוי בהיבט של הגדרת השאלה המשותפת: רע"א 2453/13 אלעזר עמר נ' עיריית חדרה (14.04.2015)).

אולם גם אם תוכח במקרה זה אפליה כלשהיא איני סבור שיש בכוחה לפטור את התובעת מחובתה לשלם את ההיטל מכוח חוק העזר ועל המועצה לפעול ליישום מדיניות חיוב אחידה ושיוונית כלפי כל בעלי הנכסים שעילת החיוב מתגבשת בגינם (השוו: עת"מ (מנהליים מרכז) 16085-09-16 מכון ויצמן למדע נ' עריית רחובות (ניתן ביום 6.1.19)).

התובעת טוענת כי במועד הגשת הבקשה לחידוש ההיתרים בוצעו במגרשים עבודות פיתוח ועבודות עפר וחציבה (עדות מנכ"ל התובעת, מר פיני מלכה, בעמ' 7, שורות 11-15, 27-29, 30 לפרוטוקול) באופן העונה על הגדרת "כל עבודה אחרת בקרקע" שבסעיף 2 ועל כן מדובר בעבודות הטעונות היתר ויש לבטל החיוב באגרת הבניה.

סיכומו של דבר לאור כל המקובץ לעיל, אני מקבל את התביעה לעניין אגרת הבניה ומורה לנתבעות להשיב לתובעת את הסכומים שנגבו בסך של 5,054 ₪ ובסך של 5,165 ₪ בתוספת ריבית והצמדה לפי סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 מיום התשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

...

סיכומו של דבר לאור כל המקובץ לעיל, אני מקבל את התביעה לעניין אגרת הבניה ומורה לנתבעות להשיב לתובעת את הסכומים שנגבו בסך של 5,054 ₪ ובסך של 5,165 ₪ בתוספת ריבית והצמדה לפי סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 מיום התשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

אני דוחה את התביעה לעניין היטל מבני הציבור.

לאור התוצאה אליה הגעתי ולאחר שנתתי הדעת לסכום התביעה ולסכום שנפסק, להתנהלות הצדדים ולמחלוקות נשוא ההליך ומדיניות הנתבעת בגביית ההיטלים מכוח חוק העזר, אני מחייב את הנתבעות בתשלום הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד של התובעת בסך של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

טענותיהן של התובעות נסמכות על כתב התחייבות שהנתבעת החתימה את חברת צוותא (שהתובעות באו בנעליה לצורך העניין), בו הוסכם כי עבודות התשתית המפורטות בכתב ההיתחייבות בשטח עליו חלה תכנית מתאר מקומית 2005/6 תבוצענה על ידי צוותא, וזאת נגד פטור מהיטלי סלילה ואגרות תעול בגין המגרשים אשר נכללו בשלב א' של התכנית.

הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה, בראש ובראשונה, כי הסמכות העניינית לידון בתביעה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים ולא לבית משפט זה, שכן עניינה בתקיפה של החלטה מינהלית שניתנה על ידי הנתבעת שלא לפטור, או לחייב את התובעות בתשלום ההיטלים כאמור.

תשובת התובעות לענין הסמכות העניינית לטענת התובעות, נסיונה של הנתבעת להציג את התביעה ככזו התוקפת את חוקיות ההחלטה המינהלית משנת 2014 לדחות את בקשת התובעות לפטור מהיטלים, הינו נסיון לעוות את התמונה ולהציג את מהות התביעה באופן החוטא לחלוטין לה לחלוטין.

בעניננו לא רק הסעד הוא כספי אלא גם התביעה על פי מהותה היא תביעה אזרחית, המבוססת על כתב התחייבות, כאשר השאלה שבמחלוקת היא האם על פי הוראותיו של אותו הסכם, זכאיות התובעות לפטור מהיטלים ולהשבת הכספים.

...

לחלופין נטען כי גם אם עניננו בתקיפה עקיפה, הרי שמדובר בתקיפה עקיפה מותרת המצויה בסמכות בית משפט זה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים ובסיכומים שהוגשו על ידם בכל הקשור לטענת הסמכות העניינית, הגעתי למסקנה כי דין טענות הנתבעת להידחות וכי הסמכות העניינית לדון בתביעה דנן נתונה לבית משפט זה. הלכה פסוקה היא, כי סמכותו הענייני של בית המשפט נקבעת, ככלל, בהתאם לסעד הנתבע.

סיכומם של דברים טענת הנתבעת להעדר סמכות ענינית של בית משפט זה לדון בתובענה – נדחית.

לפניי בקשה לפטור את העותרים (להלן: "המבקשים") מתשלום האגרה במסגרת תביעה מנהלית שהגישו כנגד המשיבים.

רקע כללי: ענייננו בעתירה מנהלית בה התבקש בית-המשפט להורות למשיבים, רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות"), המנכ"ל וכן היועצת המשפטית של מחוז הצפות ברשות, להשיב לעותרים מיגרש באיזור התעשייה בחצור הגלילית הידוע כמגרש 114, גוש 13846, חלקות 52, 53 ו-54.

...

העותרים ערערו על קביעות אלו במסגרת ע"א 34288-10-14 וערעורם נדחה בפסק-דין מנומק ומפורט מיום 17.12.2015.

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את הנתונים שהוצגו לפניי נחה דעתי כי יש לדחות בקשת העותרים לפטור מן האגרה, זאת בין היתר מנימוקי המדינה וכן נימוקים נוספים שאביא להלן.

אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל הבקשה נדחית.