בקשה לפטור ממכרז לחברות כלכליות של רשויות מקומיות

סעיף 37א להחלטת הממשלה 959 מעניק "[לקבוע] סיבסוד הוצאות פיתוח תשתיות לבנייה חדשה בקרקעות המדינה בשעור 90% למשרתי כוחות הבטחון ביישובי התכנית וביישובי מיגזר המיעוטים שבאזורי העדיפות הלאומית כהגדרתם בהחלטת ממשלה 667 מיום 4.8.2013..." בשנת 2007 פנה העותר (או מי מטעמו) למנהל מקרקעי ישראל (שמה של רשות מקרקעי ישראל – המשיבה 1- באותה עת ולהלן "רמ"י") ובקש לממש את זכותו, בכפר הולדתו ג'לג'וליה, אך לא נמצא מיגרש מתאים לכך.

תקציבו של פרויקט הפיתוח גובש על ידי צוות מקצועי של המועצה האזורית דרום השרון והחברה הכלכלית, לאחר תיכנון שבוצע ע"י מהנדסים במקצועות שונים.

טענת העותר לפיה מדובר בעלויות פיתוח בלתי סבירות מבקשת, למעשה, להתערב בשקול דעת מקצועי מובהק של רמ"י, מבלי שהוצג בעתירה בסיס מקצועי מינימלי התומך בטענה זו. העלויות שנקבעו בסופו של דבר הן העלויות הריאליות אשר עברו בדיקה ע"י חברת בקרה חיצונית ואושרו בידי ועדת הפרויקטים העליונה כהגדרתה בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל 1434.

דיון והכרעה שהוי במיפרט הכספי מיום 17.4.18, שצורף להודעת רמ"י מיום 24.8.17 בדבר הסכמתה להעמיד לרשות העותר את מיגרש 101 בפטור ממכרז, הודע לעותר סכום הוצאות הפיתוח שעליו לשלם תוך 90 יום.

את מסקנתו ביסס השמאי טור סיני על ממוצע הוצאות הפיתוח כפי שנדרשו ב- 7 מכרזים שהתפרסמו באתר רמ"י בין השנים 2017 – 2019 לגבי מגרשים שנמצאו "בסביבת הנכס". אין בחוות הדעת נתונים היכן נמצאים מגרשים אלה, אילו תכניות בנין עיר חלות עליהם, מהם זכויות הבניה בכל אחד מהמגרשים, לאיזו רשות מקומית הם שייכים ואלו רכיבי פיתוח נכללים בכל אחד מהמכרזים.

...

לאור המסקנה אליה הגעתי מתייתר הצורך לדון בסעדים הנוספים שהתבקשו בעתירה.

העתירה נדחית.

העותר ישלם את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ מתוכם 7.000 ₪ לרמ"י ו- 3,000 ₪ למועצה האזורית דרום השרון.

חריג זה נסב על היתקשרות של רשות מקומית עם "ספק יחיד". ואלה התנאים לתחולתו: "חוזה להזמנת טובין או לבצוע עבודה הנערך עם הספק היחידי בארץ לאותם טובין או עם המומחה היחיד בארץ לבצוע אותה העבודה, אם מומחה שהועדה מינתה לענין זה קבע בכתב באישור הועדה כי אכן אותו ספק או מומחה הם היחידים בארץ". הגיונו של חריג זה נעוץ בשיקולים של יעילות: מה הטעם בפירסום מיכרז אם יוכל להישתתף בו רק גורם בודד? עם זאת, חלים תנאים ברורים ביחס לתחולתו של הפטור: התקנות מחייבות כי ועדת המכרזים תמנה מומחה שיקבע לעניין זה שאכן מדובר בספק או מומחה יחיד בארץ.

בית המשפט המחוזי קבע כי שתוף הפעולה בין הערייה לבין געש להגשת בקשה משותפת לסיוע על-פי הוראת המנכ"ל אינו בגדר "חוזה לבצוע עסקה בטובין או במקרקעין, לבצוע עבודה או לרכישת שירותים". על כן, נקבע כי ההחלטה בדבר שתוף הפעולה בין הערייה לגעש אינה נכללת בפרט 5 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לענינים מנהליים), המקנה לבית המשפט המחוזי סמכות לידון בעינייני מכרזים של רשות מקומית.

בעיניין זה, בית המשפט המחוזי קבע כי אכן מדובר בהסכם לרכישת טובין ושירותים, וקיבל את טענת המערערת כי החברה הכלכלית היא למעשה ידה הארוכה של הערייה, כך שמדובר בטענות בעינייני "מכרזים של רשות מקומית, שענינם היתקשרות בחוזה לבצוע עסקה בטובין או במקרקעין, לבצוע עבודה או לרכישת שירותים" – אשר מצויות בסמכותו העניינית.

...

סיכומו של דבר: בעת הזו, מתעוררות שאלות רבות באשר להחלתן של תקנות העיריות מכרזים ושל הוראת המנכ"ל אלה בצד אלה.

כפי שהבהרתי, במישור העקרוני אני סבורה כי הדין עם המערערת.

סיכום לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

בחודש פברואר 2016 פנתה מקח אל סמנכ"ל החברה הכלכלית של עריית אופקים וביקשה כי הערייה תמליץ בפני משרד הכלכלה על הקצאת מיגרש 52 או 53 (או מגרשים אחרים) למקח.

המדינה מפנה גם לנוהל 35.02B של רמ"י, לפיו מבנים להשכרה יוקצו ככלל רק במיכרז פומבי ורמ"י תקצה קרקע למטרת בניית מבנים להשכרה רק כאשר מדובר בחברות בעלות קשר ביניהן (או לרשות מקומית).

לצד הוראת מנכ"ל 6.2 של משרד הכלכלה, חל על בקשה להקצאת קרקע גם נוהל 35.02B המסדיר את אופן הקצאת קרקע בפטור ממכרז על ידי רמ"י. סעיף 1.4 לנוהל זה קובע כי ככלל, מבנים להשכרה יוקצו במיכרז פומבי ורמ"י תקצה קרקע למטרת בניית מבנים להשכרה רק כאשר מדובר בחברות בעלות קשר ביניהן.

עוד נכתב כי בקשת מקח להקצאת מגרשים תדון רק "במידה ורשות מקרקעי ישראל תאשר בכתב כי בכוונתה להקצות את המגרשים הנותרים באיזור התעשייה באופקים בתב"ע 3/103/03/23 בפטור ממכרז...". למעשה, מקח עותרת כי בית המשפט ייתן בידיה סעד שאינו אפשרי.

...

נוכח כל האמור, כאשר העתירה תחומה לשאלה האם נפל פגם בעמדת הרשות המשתקפת במכתב מיום 20.2.2019, אין מקום להידרש לטענות של מקח לגבי התנהלות העירייה והעומד בראשה.

סוף דבר – העתירה נדחית.

העותרים ישלמו למשיבות 1-3 שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 15,000 ₪ וכן ישלמו סך זהה למשיבה 4.

ביום 26.3.2020, הערייה פנתה למשרד הכלכלה להעברת "מכתב המאשר כי הטכנולוגיה היחידה המאושרת לבצוע ומימוש המענק במסגרת כתב האישור לעיל הנו של געש לד וזאת כספק יחיד ובפטור ממכרז בהתאם לתכולת הבקשה שהוגשה ואושרה". במענה לפנייה זו, מיום 29.3.2020, שכותרתו "כתב אישור מ20/12/18" שנכתב לעירייה מהכלכלן הראשי במשרד הכלכלה והתעשייה, נכתב כי במסגרת כתב האישור אושר מענק כספי וכי: "ועדת המחקר ברשות לחדשנות בדקה ומצאה כי בעיניינה של חברת געש מוצרי תאורה בע"מ, מדובר בהתקנה מסחרית של טכנולוגיה ישראלית חדשנית... לאור האמור, חברת הטכנולוגיה הישראלית החדשנית שעומדת בהגדרה היא החברה היחידה שלה בעלות על הקניין הרוחני המאושרת במסגרת כתב אישור זה". פסק דינו של בית משפט קמא בית משפט קמא דחה את העתירה.

בנוסף, המבקשת טוענת כי בית משפט קמא שגה בקביעתו כי מבחינה "עניינית" היתקיימו תנאי הפטור ממכרז מכיוון שמשרד הכלכלה ערך בדיקה לבקשת הרשות המקומית.

ההלכה הפסוקה לעניין מתן סעד זמני בעירעור קובעת כדלקמן (ראו, למשל: עע"ם 2738/19 תוסף קומפאונדס בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (‏7.7.2019)): "הלכה פסוקה היא כי בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי להנות מפירות זכייתו, כך שסעד זמני בתקופת העירעור יינתן במקרים חריגים (ראו, למשל: עע"ם 4639/07 א.ג.ייזום ונכסים בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (4.2.2008)). על המבקש סעד זמני לתקופת העירעור להוכיח התקיימות התנאים המצטברים של סכויים טובים לקבלת העירעור וכן ש'מאזן הנוחות' נוטה לטובתו, במובן זה שאם יזכה בעירעור יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו (ראו, למשל: עע"ם 7537/12 פלונית נ' בית הדין לבקורת משמורת של שוהים שלא כדין (‏20.11.2012) וההפניות שם; ע"א 427/13 דעוס נ' דופני (28.8.2013)). מדובר במקבילית כוחות, כאשר 'מאזן הנוחות' הוא אבן הבוחן המרכזית להכרעה בבקשה לסעד זמני (עע"ם 6949/17 בני עאדל גבאלי חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ נ' ועדת המכרזים של החברה הכלכלית לפיתוח מעלות תרשיחא (1989) בע"מ (26.9.17); עע"ם 9897/17 א.ש. אלפא נכסים בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (‏11.1.2018)). בהליך מנהלי נידרש בית המשפט במסגרת בחינת מאזן הנוחות גם לפגיעה באנטרס הצבורי (עע"ם 122/19 זיכרון זאב צבי נ' מועצת עריית ירושלים, בפס' 13 (13.2.2019))" (שם, בפס' 10).

...

לגופו של עניין, בית משפט קמא בחן את ההסכם, שנכרת מבלי שהתקיים מכרז, וקבע כי: "בהינתן המענק ממשרד הכלכלה, ובחירתו של משרד הכלכלה במשיבה 3 כספק המתאים למימוש המענק לעידוד חדשנות טכנולוגית ישראלית בהתייעלות אנרגטית, אני מקבל את טענת המשיבות שמבחינה עניינית התקיימו תנאי תקנות המכרזים לפטור ממכרז, לפי סעיף [3(4)](http://www.nevo.co.il/law/4518/3.4)..." (שם, בפס' 38; ההדגשה הוספה).

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לה ובתשובה לתגובות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מקובלת עליי טענת העירייה והחברה הכלכלית, כי עיכוב בקידומו של הפרויקט יעכב את החיסכון המשמעותי בהוצאות הגלום בפרויקט (ולטענתן אף עלול לסכן את האפשרות של העירייה והחברה לקבל את המענקים, שבהיעדרם לא יבוצע הפרויקט).

סוף דבר הבקשה נדחית והצו הארעי שניתן ביום 8.6.2020 מבוטל.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 15031-04-22 יפרח ואח' נ' עריית אופקים ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת רחלי טיקטין עדולם תובעים משיבים בבקשה 1. משה יפרח 2. יוסף ממן שניהם ע"י עו"ד יצחק ששון נתבעים מבקשים בבקשה 1. עריית אופקים 2. אופקים חדשים - החברה הכלכלית לפיתוח אופקים בע"מ שתיהן ע"י עו"ד דובי ליבנה ו/או עו"ד אייל ימיני החלטה בבקשה לדחייה על הסף בגין היתיישנות

הנתבעת 1 הנה רשות מקומית (להלן: "הערייה").

עוד נקבע בפסיקה כי לצורך תחילת מירוץ ההתיישנות, אין די בקיומה של זכות תביעה מושגית בידי התובע אלא נידרש קיומה של עילה קונקרטית שמכוחה יוכל התובע, הלכה למעשה, לפנות לבית המשפט, להגיש את תביעתו ולזכות בסעד המבוקש בה. הזכות הקונקרטית נוצרת בהתקיים כל התנאים המאפשרים לתובע להגיש לבית המשפט תובענה לאכיפת זכותו המושגית ולהצליח בה. מניין תקופת ההתיישנות יחל רק במועד בו התגבש "כוח תביעה קונקריטי" בידי התובע, כלומר במועד שבו הבשילה עילת תביעתו לרבות יסוד הנזק שבה (הנ"ל הנו ציטוט מההחלטה בבקשת רשות ערעור בת"א (מחוזי ירושלים) 10428-02-14 עו"ד רנאטו יאראק נ' יובלי גליל בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים)).

העובדה כי לא ניתן להוציא את ההסכם אל הפועל שכן משרד התעשייה דחה את הבקשה להקצאת המיגרש לפטור ממכרז, היא עובדה חיונית נוספת לצורך גיבוש העילה בתיק זה. רק כאשר התברר כי נסתם הגולל על סכויי התובעים לזכות בהמלצת משרד הכלכלה, רק אז נולדה עילת התביעה להשבה וכל עילה אחרת הנובעת מביטול ההסכם.

...

אני דוחה את טענת הנתבעות כאילו התובעים ביקשו למחוק את התביעה שהגישו בבית המשפט המחוזי שכן הבינו לאחר ההוכחות "כי סיכוייהם לזכות בהליך הינם קלושים ביותר" (כך לטענת הנתבעים, ראה סעיף 9 לבקשה לדחייה על הסף).

לסיכום אשר על כן הבקשה נדחית.

הנתבעות ישלמו לתובעים הוצאות בקשה זו בסך של 5,850 ₪ (התובעים הגישו תגובה לבקשה, התייצבו לדיון בבקשה ולאחריו הגישו סיכומים בבקשה).