בקשה לפטור מהפקדת ערובה בערעור על פסק דין פירוק שיתוף

לטענת הנתבעת התביעה מהוה ניסיון לעקוף את פסק הדין של בית משפט השלום (ת"א (ירושלים) 6865-08-19 רשות מקרקעי ישראל נ' סולימן עוודאללה מיום 3.12.20 - להלן: "פסק הדין"); פסק דין אשר הפך חלוט לאחר שנמחק ביוזמת התובע, לאחר שבקשתו לפטור מהפקדת ערובה נדחתה (ע"א (ירושלים) 30308-01-21 עוודאללה נ' רשות מקרקעי ישראל, אשר נמחק בפסק דין מיום 17.3.21).

ביום 3.12.20 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום (כב' הש' א' גורדון) בת"א 6865-08-19, בו התקבלה תביעת הנתבעת לסילוק ידו של התובע והוא חוייב בתשלום דמי שימוש, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. ביום 17.1.21 הגיש התובע ערעור על פסק הדין מבלי לבקש עיכוב ביצוע ונקבע כי עליו להפקיד ערובה בסך 15,000 ₪.

נקבע כי ההחלטה בעיניין המדור, על אף שניתנה במסגרת סמכות שבגררה, תעמוד בתקפה, וזאת אף בנגוד להחלטת בית הדין הרבני שהוא בעל הסמכות הייחודית לידון בעיניין: "משהחליט בית-משפט השלום בעיניין המדור על פי סמכותו (האגבית), הרי שלא היה מקום לבטל את החלטתו, רק מן הטעם שהחלטה זו אינה מתיישבת עם החלטתו של בית הדין הרבני. שהרי ישב בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור על ההחלטה, ובמסגרת דיונית זו לא היה עליו ליישב בין ההחלטות, אלא לברר, אם החלטתו של בית-משפט השלום לגופה הייתה כדין, וכאמור, כזו הייתה ההחלטה. אולם מעבר לפן הפורמלי לקבלת העירעור שלפנינו, קיים גם טעם עינייני, שיש בו להביא לאותה מסקנה. החלטתו של בית-משפט השלום, אשר ניתנה, כאמור, בסמכות, הפכה להיות מעשה-בית-דין לצורך פירוק השתוף בדירה. בכך אין נשללת אמנם הסמכות עצמה מבית הדין הרבני לידון, במסגרת המעמד האישי של הצדדים, בתביעת האשה לפניו לחיוב בעלה במזונותיה ובמדורה. אולם סמכות זו איננה מעניקה לבית הדין הרבני את הכוח לשנות את ההחלטה שנתן בית-משפט השלום בעיניין המדור, ככל שהיא נוגעת לפירוק השתוף בדירה". באשר לעניינים שבסמכותו הייחודית של בית משפט מסוים, אשר בית משפט אחר דן והכריע בהם כסמכות שבגררה, בנוגע לאלו קיימות שתי דיעות.

...

לפיכך דין הבקשה לסילוק על הסף בשל השתק פלוגתא להתקבל.

נוכח התוצאה אליה הגעתי אין צורך להרחיב באשר לעילה הנוספת לסילוק על הסף, אך אבהיר כי אני סבורה שיש לקבל את הבקשה גם מטעמים של שימוש לרעה בהליכי משפט.

לנוכח כל האמור החלטתי לדחות את התביעה על הסף.

ההצעה הגבוהה ביותר (בהתמחרות שנייה) עמדה על 1,680,000 ש"ח. המערער שנכח בהתמחרות, אך לא הגיש הצעה (לא כל שכן צירף לה שיק בנקאי כפי שנדרשו יתר המציעים), הודיע בתום ההתמחרות כי הוא מציע לרכוש את הנכס תמורת 1,690,000 ש"ח. חרף שורה של פגמים בהתנהלות המערער אישר לו ראש ההוצאה לפועל (בהחלט מיום 25.10.20) לתקן מחדליו, האריך (למפרע) את המועד להגשת הצעות וקבע כי על המערער להמציא שיק בגובה 10% מהצעתו "וכי אם לא יעשה כן תאושר הזכיה בסך 1,680,000 ש"ח". בהמשך לכך הגיש המערער שיק פרטי של צד שלישי על סך 632,000 ש"ח אשר לשיטתו משקף 10% מהסכום שהוא אמור לשלם בגין חלקה של המשיבה בדירה.

גם אם בהודעת העירעור טוען המערער, כי אותה בקשה לפטור מאגרה אותה מזכיר הרשם הוגשה לפני מספר שנים, אין בכך כדי לסתור את הקביעה הברורה לפיה מדובר באדם שחייב מאות אלפי שקלים, אשר יוצג לאחרונה על ידי הסיוע המשפטי (בתביעה שהוכרעה ביום 21.1.21 בה חויב לשלם למשיבה כ-40,000 ש"ח נוספים), וגם כעת עותר לפטור מהפקדת ערובה, אשר מנגד טוען כי הוא יכול לגייס כ-600,000 ש"ח (תוך נטילת הלוואות על הדירה נשוא ההליך שגם ככה מוטלים עליה עיקולים).

המציאות הוכיחה, כי המערער לא שילם מזונות, צבר חובות עצומים, סיכל בפועל את ביצוע פסק הדין שניתן לפירוק שתוף לפני למעלה מעשור, וכעת עותר לכפות על המשיבה מתוה פירוק שתוף שגם יימנע ממנה לגבות את יתר חובותיה בנגוד להצהרתו שלו משנת 2010.

...

המערער הגיש הודעת ערעור מפורטת, ובהמשך גם בקשה לפטור מהפקדת ערובה (בקשה שלא היה מקום להיעתר לה לגופה), וכן בקשה לעיכוב ביצוע.

אינני סבור שהוצגה עילה להיעתר לערעור, ועוד יותר כך נוכח ההחלטה לאפשר למערער לצרף כונס נוסף מטעמו (דבר שכבר בוצע בפועל), ונוכח ההחלטה הנוכחית בדבר מכירת הדירה בהתאם להצעת הצד השלישי, שיש לקוות שתביא לסיום חלק משמעותי מהמחלוקות הטעונות.

את הטענה לפיה המשיב 2 "מנצל את תפקידו ככונס נכסים, כנגד המערער, על מנת שהלקוחה שלו (המשיבה 1) תרוויח בתיק אחר (תיק מזונות), שהיא מנהלת נגד המערער" למרות שעליו "לדאוג למערער בדיוק כמו לצד שכנגד" אין בידי לקבל.

סוף דבר דין הערעור להידחות.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופט יובל וסרקרוג) מיום 13.11.23 בת"א 53461-01-21 במסגרתו התקבלה תביעה שנייה לפירוק שתוף במקרקעין, שהגיש המשיב, אשר מונה ככונס נכסים (בתיק הוצל"פ 13-01092-97-2) לצורך מימוש עיקול על זכויותיהם של בעלי חלק מהזכויות בנכס הידוע כחלקה 1 בגוש 11112 ברחוב אנילביץ 11 בחיפה, עליו ניצב מבנה בן שלוש קומות המכיל שלוש דירות מגורים ועוד שני מבנים נפרדים המשמשים דירת מגורים וחנות.

בסמוך למועד הפינוי שנקבע ליום 1.9.19, הגישה המערערת תביעה לסעד הצהרתי לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 19197-08-19) לפיו פסק הדין הקודם אינו מחייב אותה מאחר ולא היתה צד להליך, למרות שיש לה זכויות בדירה מכוח חזקת השתוף.

על הנימוקים לכך עמד בית המשפט בבש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרישמי (17.10.07): "זכות הגישה לערכאות הנתנת לבעל דין אינה זכות מוחלטת. כנגדה ניצב שיקול חשוב שנועד להגן על בעל-הדין שכנגד מפני חיסרון כיס, הטרדה, אובדן זמן וניצול לריק של משאבים אנושיים עקב גרירתו למשפט שנסתיים בפסק לזכותו על דרך הבטחת יכולתו לממש את גביית ההוצאות שנפסקו לטובתו. זכותו של בעל הדין שכנגד היא תמונת ראי של זכות הגישה לערכאות בפן ההפוך שלה – היא נועדה להגן עליו מפני ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות, ולהבטיח את זכותו להוצאות לא רק להלכה, אלא גם במישור יכולת המימוש המעשי. הפקדת העירבון הכספי נועדה, איפוא, להגן על זכותו של בעל הדין הנתבע לממש את גביית ההוצאות שנפסקו לטובתו בהליך שהוגש נגדו וכשל...פטור מעירבון בהליך סרק גורם לפגיעה ישירה בבעל הדין שכנגד, הנושא לבדו בעלויותיו של הליך-הנפל. מכאן השוני במשקלים הניתנים לגורם סכויי ההליך בכל אחד מן המישורים האמורים." כאמור, הלכה היא שלא די בכך שהפקדת הערובה תכביד על המבקש מבחינה כלכלית, אלא עליו להניח תשתית ראייתית להוכחת הטענה כי אין באפשרותו לגייס את סכום הערבון (ראו גם: בש"א 3849/11 אורי פלג נ' SOFASA Llc (22.5.11)) המבקשת לא פירטה בבקשתה את סכויי העירעור, אך מעיון בפסק דינו המנומק והמפורט של בית משפט קמא עולה כי הוא מבוסס בחלקו הגדול על קביעות עובדתיות שנעשו על בסיס קביעת מימצאי מהימנות, והלכה פסוקה היא כי אין דרכה של ערכאת העירעור להתערב בקביעות עובדתיות אלא במקרים חריגים (ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב אחים פרץ (15.1.2004)).

...

לאור כל האמור, המבקשת לא הוכיחה קיומם של שני התנאים הנדרשים לשם קבלת פטור מהפקדת ערובה, ועל כן אני דוחה את הבקשה.

לאור זאת, החליטה המבקשת להגיש תביעה לפירוק שתוף, אולם מאחר שלא החזיקה בזכות קניינית נבצר ממנה להגיש את התביעה באותה עת, וכסעד ביניים הגישה תביעה לסילוק יד ולפתיחת המחסום.

לעניין סכויי העירעור, טוענים המשיבים כי למעט טענות כלליות כי בפסק הדין נפלו טעויות משפטיות מהותיות, המבקשת אינה מבארת ואינה מפרטת את טענותיה אלה, ובנגוד לנטען, המפקחת התייחסה לכל שעמד בפניה והמבקשת מערערת על קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה כאשר הלכה ידועה כי בית המשפט שלערעור אינו מיתערב בקביעות אלו.

.כפי שנפסק בעבר, הואיל והתחייבות עצמית מחייבת את בעל הדין שכנגד לנקוט הליך משפטי, היא אינה שקולה להפקדת ערובה במזומן בקופת בית המשפט; ולמעשה, נמצא כי משמעותה של הבקשה להפקדת התחייבות עצמית חלף ערובה כמוה כמתן פטור מן החובה להפקיד ערובה (ראו, בעע"מ 4105/09 שלעיל, בפיסקה 5 לפסק הדין).

עם זאת, אציין כי נראה שגם סכויי העירעור אינם גבוהים, שכן פסק הדין מתמודד עם הטענות שהמבקשת מעלה בהודעת העירעור, באופן מפורט ומנומק, ומבוסס על היתרשמות המפקחת מהעדים שהעידו בפניה.

...

המשיבים המתנגדים לבקשה, טוענים כי המבקשת לא פירטה מאומה אודות מצבה הכלכלי ולא צירפה אסמכתאות ובשל כך בלבד יש לדחות את הבקשה על הסף.

אין בידי לקבל את הטענה לפיה מפאת נסיבות מיוחדות שלא ניתן לפרטן, אין בידי המבקשת ובנה להפקיד את סכום העירבון חרף הטענה כי מצבם הכלכלי מאפשר תשלום הוצאות המשיבים במידת הצורך.

לאור כל האמור לעיל, מאחר שהמבקשת לא הוכיחה חסרון כיס ואת סיכויי הערעור, אני דוחה את הבקשה.

עוד הסתירה המבקשת מבית המשפט כי בעירעור שהוגש מטעמה ביחד עם יורשי אבי בעלה לבית המשפט המחוזי על פסק הדין בתביעת פירוק השתוף, הוחזר להם בחודש יוני 2023 ערבון ע"ס למעלה מ-76,000 ₪ שהופקד על ידם בקופת בית המשפט.

בנוסף, אין בבקשה היתייחסות לסכויי העירעור, אך מעיון בהודעת העירעור ובפסק דינו המנומק והמבוסס של בית משפט קמא, אני סבורה, בזהירות המתבקשת בשלב זה של ההליך, כי לא ניתן לקבוע שסכויי העירעור טובים, באופן המצדיק קבלת הבקשה לפטור מערובה.

...

בנוסף, אין בבקשה התייחסות לסיכויי הערעור, אך מעיון בהודעת הערעור ובפסק דינו המנומק והמבוסס של בית משפט קמא, אני סבורה, בזהירות המתבקשת בשלב זה של ההליך, כי לא ניתן לקבוע שסיכויי הערעור טובים, באופן המצדיק קבלת הבקשה לפטור מערובה.

לאור כל האמור, משלא הוכחו התנאים הנדרשים למתן פטור מהפקדת הערובה, אני דוחה את הבקשה.