ביום 8.7.20, ניתן פסק הדין המשלים בו נפסק כי יש לקזז מפסק הדין המקורי סך של 37,000 ₪ בגין השיקים שאבדו.
מוסיפה וטוענת המבקשת כי גם מצבם הכלכל של בני משפחתה בכי רע. עוד טוענת המבקשת כי חובותיה מסתכמים בתיק איחוד פעיל במסגרתו הוכרזה כמוגבלת באמצעים לסך של 1.8 מיליון בקרוב ועם זאת החוב לבנק לאומי למשכנתאות אינו מעודכן בתיק כאשר בפועל טוען הבנק לחוב העולה על 1.7 מיליון ₪, ובגינו אף מרחפת מעל ראשה חרב הפינוי ביחס לדירת המגורים שבו היא מתגוררת.
המבקשת מפנה לכך שבפסק הדין המשלים מיום 8.7.20 חויב דוקא המשיב בהוצאות משפט בסך 8,000 ₪ ובנוסף חויב המשיב בעוד 8,000 ₪ בפסק הדין בעירעור למחוזי ולא שילם אותם, ולכן המשיב מחזיק בידיו סכום אשר יכול להבטיח את הוצאותיו היה וייפסקו הוצאות בערכאת העירעור בהליך זה. עוד מפנה המבקשת לכך שבית המשפט המחוזי בהליך ערעור פטר אותה מחובת הפקדת הערבון לנוכח מצבה הכלכי הקשה בהחלטתו מיום 13.10.20.
לטענתה, עניינו של העירעור הוא ביישום נכון ומדויק של פסק דינו של בית המשפט העליון מיום 14.5.18 אשר הורה על החזרת הדין בתיק לערכאה הדיונית על מנת לידון במלוא טענות ההגנה שלה המערערת ובמיוחד לעניין הוספת הראייה ביחס למסמכים שהגיעו לידיה רק בשלב העירעור ולפיהן התברר כי רכב שהיה משועבד לטוב החוב ולמיטב ידיעתה נמכר בהוצאה לפועל בשנת 2010 תוך שהבנק המשיב לא זיכה חשבונה עובר להעמדת החוב לפרעון מיידי.
על הנימוקים לכך, עמד בית המשפט העליון בבש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרישמי (17.10.07):
"זכות הגישה לערכאות הנתנת לבעל דין אינה זכות מוחלטת. כנגדה ניצב שיקול חשוב שנועד להגן על בעל-הדין שכנגד מפני חיסרון כיס, הטרדה, אובדן זמן וניצול לריק של משאבים אנושיים עקב גרירתו למשפט שנסתיים בפסק לזכותו על דרך הבטחת יכולתו לממש את גביית ההוצאות שנפסקו לטובתו. זכותו של בעל הדין שכנגד היא תמונת ראי של זכות הגישה לערכאות בפן ההפוך שלה – היא נועדה להגן עליו מפני ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות, ולהבטיח את זכותו להוצאות לא רק להלכה, אלא גם במישור יכולת המימוש המעשי. הפקדת העירבון הכספי נועדה, איפוא, להגן על זכותו של בעל הדין הנתבע לממש את גביית ההוצאות שנפסקו לטובתו בהליך שהוגש נגדו וכשל...פטור מעירבון בהליך סרק גורם לפגיעה ישירה בבעל הדין שכנגד, הנושא לבדו בעלויותיו של הליך-הנפל. מכאן השוני במשקלים הניתנים לגורם סכויי ההליך בכל אחד מן המישורים האמורים. "
בנוסף, הלכה היא שלא די בכך שהפקדת הערובה תכביד על המבקש מבחינה כלכלית, אלא עליו לפרוס תשתית ראייתית כי אין באפשרותו לגייס את סכום הערבון (בש"א 3849/11 אורי פלג נ' SOFASA Llc (22.5.11))
המבקשת אמנם טענה כי פנתה לקרובי מישפחה, חברים ולבנק בכדי לגייס את הסכום, אך לא פירטה את אותם נסיונות שעשתה על מנת לגייס את הסכום הדרוש.
...
מכל מקום, אף אם אניח כי המבקשת אכן אינה מסוגלת לשלם את האגרה בשל מצבה הכלכלי, וכי אכן פנתה בנסיונות לגייס את סכום הערובה הנדרש, לכל מי שיכלה, אך ללא הועיל, אין מקום להיעתר לבקשה, משום שהתנאי השני הנדרש, בדבר סיכויי ההליך, אינו מתקיים, אף לא במידה הנדרשת לשם קבלת פטור מאגרה.
לאור כל האמור, משלא הוכח התנאי בדבר סיכויי הערעור, הנדרש לשם קבלת פטור מתשלום האגרה או מהפקדת הערובה, דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.
המבקשת תשלם את האגרה ותפקיד את הערובה לא יאוחר מיום 14.8.22, שאם לא כן יימחק הערעור.
