בקשה לפטור מהפקדת ערבון בערעור על החלטת רשם בכיר

לפניי בקשה לפטור את המבקשת מחובת הפקדת ערבון ולחילופין, להפחית את שיעור הערבון שנקבע על סך של 10,000 ₪.

המבקשת הגישה הודעת ערעור על החלטת הרשם הבכיר של בית משפט השלום בעכו, אשר ניתנה בתא"מ 39556-11-17, במסגרתה דחה את בקשתה לבטל פסק דין המחייב אותה לשלם למשיב 58,200 ₪.

יתרה מזאת, יש לקחת בחשבון את היתנהלות המבקשת עד עתה, שעה שבתחילה השיבה באמצעות בא כוח למכתב דרישה, לא הגישה במועד כתב הגנה או בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, לא קיימה את החלטת בית משפט לתשלום הוצאות והפקדת ערבון ואת הבקשה הנוכחית לביטול פסק דין, מחמת העידר סמכות עניינית, הגישה בשיהוי של חצי שנה.

...

אולם, לפנים משורת הדין, קבע בית משפט קמא כי פסק הדין יבוטל בכפוף לכך שהמבקשת תשלם את הוצאות המשיב בסך של 2,000 ₪ ותפקיד 10,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיב.

עוד טוענת המבקשת, כי במכתב התשובה ששלחה למשיב, עובר להגשת התביעה, נטען מפורשות כי חלוקת הנטל בין הצדדים הייתה כי המבקשת תישא בתשלומים השוטפים להחזקת משק הבית והמשיב ישלם את חובות המבקשת.

המבקש הגיש היתנגדות לבצוע השטר, וביום 18.4.2016 החליט בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' הרשמת הבכירה ו' שוורץ) ליתן למבקש רשות להיתגונן.

ביום 25.9.2019 דחתה רשמת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת נ' גרוסמן) את הבקשה, והורתה כי ערעור המבקש יידחה ככל שלא יפקיד את הערבון שנקבע תוך 30 ימים (להלן: ההחלטה הראשונה).

החלטת רשמת ההוצאה לפועל מצביעה, לשיטת המבקש, על קושי כלכלי המצדיק להעתר לבקשתו לפטור מערבון, או לחלופין להפחתת הסכום שנקבע.

כידוע, בקשת רשות לערער על פסק דין של שופט של בית משפט מחוזי שדן בעירעור על החלטת רשם היא בגדר בקשה ב"גילגול שלישי", ורשות כאמור תנתן מקום שבו מעוררת הבקשה שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הצר של הצדדים למחלוקת (רע"א 2174/19 הראל נ' עריית תל אביב-יפו, פסקה 5 (25.3.2019); רע"א 5133/16 הכרמלי גבריאל – עבודות בנייה בע"מ נ' המרכז הירושלמי לבריאות הנפש, פסקה 3 (24.7.2016)).

...

החלטת רשמת ההוצאה לפועל מצביעה, לשיטת המבקש, על קושי כלכלי המצדיק להיעתר לבקשתו לפטור מעירבון, או לחלופין להפחתת הסכום שנקבע.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

בעיניין זה מפנה המבקש להחלטת כב' השופטת ר' איזנברג ב-ע"ר (מחוזי חיפה) 73358-06-20 מנשירוב נ' יושקביץ (30.6.2020) [להלן: "עניין מנשירוב"], לפיה ערעור על החלטת רשם פטור מהפקדת ערבון.

ואולם, בטבלה המתייחסת לגבי סכומי הערובה בבית המשפט המחוזי נקבע בפריט 52: סוג הליך סוג תיק סוג עניין סכום ערובה ערעור על החלטת רשם ע"ר ערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר פטור דהיינו, צוין מפורשות, שהפטור מהפקדת ערובה בעירעור על החלטת רשם, הוא כאשר המדובר ב"ערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר", ואולם, כאמור, בעניינינו המדובר בהשגה על החלטת רשמת בכירה.

...

בפניי בקשה לביטול החלטתי מיום 3.5.2021, או לחלופין לעיון מחדש בהחלטה הנ"ל. הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלה: המבקש, המרצה עונש מאסר בפועל, הגיש ביום 24.5.2020 לבית משפט קמא תביעה בסדר דין מהיר כנגד המשיב מס' 1 (תא"מ (שלום חדרה) 52275-05-20).

ביום 27.5.2021 הגיש המבקש את הבקשה המונחת עתה בפניי, במסגרתה עותר הוא לביטול החלטתי מיום 3.5.2021, או לחלופין לעיון מחדש בהחלטה הנ"ל. הטעמים שמונה המבקש הם בתמצית אלה: דרך ההשגה על החלטה בעניין פטור מאגרה הוא באמצעות ערעור בזכות, ולא בדרך של בקשת רשות ערעור.

לאחר שעיינתי בבקשה, מסקנתי היא שאין בידי להיעתר לה. ראשית, דרך סיווג הליך השגה על החלטה בבקשה למתן פטור מתשלום אגרה, נדון בהרחבה ב-רע"א 8813-05 עמותת במות נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 795 (2006), שם נקבע, כי (שם, בעמ' 815-814): "ככל שנוגע הדבר לתובע ולנתבע, יש לסווג החלטה בבקשה למתן פטור מאגרה כ"החלטה אחרת". כפי שפרטנו, פתרון זה מתיישב היטב עם שיקולי יעילות, והוא אף עולה בקנה אחד, ולוּ באופן חלקי, עם השאיפה ליצירת כללים בהירים ופשוטים.

באשר לטענות המבקש כנגד החלטת כב' השופט א' באומגרט מיום 18.2.2021, אציין, כי מותב זה אינו מהווה ערכאת ערעור על ההחלטה הנ"ל. נוכח כל המפורט לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.

שם, לאחר בחינת: לשון תקנה 135(ב) לתקנות סדרי הדין הכלליות; פריט 79 לתוספת השלישית לתקנות הקובע פטור מהפקדת ערבון בעירעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר; ולשון ופרשנות הפסיקה לתקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (התקנות הישנות) – נקבע כי בימ"ש הדן בעירעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר אינו מוסמך לסטות מהפטור הסטאטוטורי מהפקדת ערבון הקבוע בתוספת השלישית.

יש לאבחן את תוצאת פסק דינו המנחה של כב' השופט נ. שילה אשר צורף לבקשה מעניינינו בשניים: האחד - פסק דינו של כב' השופט נ. שילה דן בעירעור על החלטת בימ"ש לעינייני מישפחה בה חויב מערער בהפקדת ערבון בהליך ערעור על החלטת רשמת בימ"ש לעינייני מישפחה ולא על החלטת רשם הוצל"פ, כך שלא חלה תקנה 120(ז) לתקנות ההוצל"פ בנסיבות שם. השני – החלטת רשמת בימ"ש לעינייני מישפחה נשוא העירעור שם ניתנה בבקשה לפטור מתשלום אגרה.

...

לאחר שנדרשתי לבקשה והמצורף לה, ולהוראות התקנות הרלוונטיות, דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה לביטול חיוב המבקשות בהפקדת ערבון מטעמי הבקשה - נדחית.

" תקנה 135(א) לתקנות דנה בהבטחת הוצאות המשיב בעירעור וקובעת את הכלל לפיו: "עם הגשת העירעור יפקיד המערער ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסכום הנקוב בתוספת השלישית וימציא הודעה על כך למשיב". תקנה 135(ב) מעניקה לביהמ"ש שיקול דעת לסטות מהכלל הקבוע בסעיף קטן (א) וקובעת כי: "על אף האמור בתקנת משנה (א), בית המשפט רשאי להורות על פטור ממתן ערובה או על שינוי סכומה". פריט 79 לתוספת השלישית לתקנות עניינו קביעת סכום הערובה בעירעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר ונקבע בו שערעור על החלטה כזו "פטור" מהפקדת עירבון.

באשר לתכלית החקיקתית של הפטור הניתן למערער מהפקדת ערבון בעירעור על החלטה אחרת של רשם, נקבע בע"א 7523/02 דני נסים נ' מעריב, הוצאת מודיעין בע"מ, נז(1) 865 (2002)‏ כי: ‏ "ניתן להבין את הפטור מחובת ההפקדה לערעור על החלטה אחרת של רשם, שכן ערעור זה מוגש בפני אותה ערכאה שהרשם מכהן בה, ובמובן זה ניתן לראות באותו ערעור חלק מן ההליך המתנהל באותה ערכאה, ואין מקום לחייבו בהפקדת ערבון, אלא אם כן חויב המערער בהפקדת ערבון בגדריו של ההליך העקרי לפי מצוות תקנה 519." בעיניין מועב (פסקה 15) צוין כי: "הפטור מהחובה להפקיד ערבון עשוי להחשב כחלק מתפיסת-היסוד של המחוקק לאפשר לבעל-דין שעניינו נדון לפני רשם, להביא את עניינו לבחינה ערעורית לפני שופט של אותה הערכאה, תוך הסרת חסמים דיוניים מקובלים החלים בהליכים ערעוריים על "החלטות אחרות" של שופטים, קרי - ללא צורך בבקשת רשות ערעור וכן ללא צורך בהפקדת ערבון.

...

מקל וחומר, יש לקבל את הבקשה במקרה זה שבו מדובר בערעור על החלטה הדוחה בקשה לפטור מאגרה (להבדיל מפסק דין) המוגש לאותה ערכאה שנתנה את ההחלטה (להבדיל מערכאה גבוהה יותר).

בטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון) תשפ"ב – 2022 מוצע בין היתר לתקן את תקנה 135(ב) כך שייקבע שבית המשפט מוסמך להורות על הפקדת ערובה "גם אם לא נקבעה ערובה כאמור בנוגע לאותו הליך בתוספת השלישית". המבקש "מציף" את בתי המשפט בבקשות לרוב והכל "בניסיון כפייתי להימלט מהצורך לשלם אגרות מחד או להפקיד ערבון סמלי להבטחת הוצאות המשיבים מאידך". לכן, יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה והתשובה, אני סבור שיש לתת רשות ערעור, היות שמדובר בשאלה משפטית עקרונית והיא האם היה מוסמך בית המשפט לחייב את המבקש בהפקדת ערובה, למרות שעל פי התוספת השלישית לתקנות, ערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר פטור מהפקדת ערובה? ברע"א 1875/21 יוסף שחם נ' אגף מס הכנסה (23.05.2021)‏ קבע ביהמ"ש כי:‏ "הלכה היא כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן החלטות דיוניות-ניהוליות באופיין, המצויות בגדר שיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת. משכך תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין... בבסיס סמכותו של בית המשפט לחייב צד להליך בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד, שתי תכליות מרכזיות: הראשונה, הנלמדת מלשונה, היא הבטחת תשלום הוצאותיו של הצד הפסיבי ("הנתבע"), ככל שבסופו של יום יידחה ההליך בו מדובר וייפסקו הוצאות לטובתו; השנייה, היא מניעת ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות והרתעה מפני הגשת הליכי סרק – תביעות, בקשות, או ערעורים, לפי העניין.

ברם, אני סבור כי משמתקין התקנות קבע שערעור על החלטת רשם פטור מהפקדת ערובה, לא מוסמך בית המשפט לקבוע שתופקד ערובה.

סיכומו של דבר: הערעור מתקבל.

המשיבים ישלמו למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.