בקשה לפטור מהפקדת עירבון בעתירה לבג"ץ

הודעת העירעור הוגשה ביום 30.7.2019 ועם הגשתה עתרו ארבעה-עשר המערערים לפטור אותם מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון (בנתיים ביקש אחד מהם למחוק אותו מהערעור, כך שעתה ישנם שלושה-עשר מערערים).

נראה כי הכוונה לבג"ץ 4955/17 טפרה גלגאיי ואח' נ' משרד העלייה והקליטה ואח' (30.08.2017) (כבוד השופטים א' שהם, ג' קרא, ד' מינץ) (להלן – פסק הדין בבג"ץ), שבמסגרתו נדחתה עתירת המבקשים ובית המשפט הורה על פינויים ממרכז הקליטה לאחר שהות קצרה לצרכי התארגנות בלבד.

...

לפיכך ומכל הטעמים שעליהם עמדנו, הבקשה מתקבלת רק בחלקה, כך שהאגרה והעירבון יועמדו על סכומים סמליים, כלהלן: סכום האגרה יועמד על סך 650 ₪ (50 ₪ לכל אחד משלושה-עשר המבקשים) וסכום העירבון יועמד על סך 1,950 ₪ (150 ₪ לכל אחד מהמבקשים).

העירעור הנידון הוגש על-פי הוראת סעיף 49 בחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב], התשמ"ה-1985 (להלן – חוק הגימלאות) ועניינו החלטת ועדת העירעור על-פי הוראת סעיף 48 בחוק זה, אשר במסגרתה נדחה ערעור שהגיש המערער על החלטת הממונה על תשלום הגימלאות בשירות הקבע בצה"ל. החלטה זו עוסקת בשלושת העניינים הבאים: האחד, בקשת המערער להחזר אגרת המשפט ששילם; השני, בקשת המערער לפטור אותו מהפקדת ערבון; השלישי, שאלת המותב שלפניו יידון העירעור (הרכב של שלושה שופטים או דן יחיד).

המערער הגיש עתירה לבג"ץ על החלטת הממונה (בג"ץ 302/15), אשר נמחקה בהסכמה (החלטה מיום 21.12.2015), לנוכח טענת המדינה כי המערער נקט הליך שגוי.

...

בהיעדר ראיות בדבר היעדר יכולת כלכלית להפקיד את העירבון בסכום שנקבע ומאחר שנראה כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים, המסקנה היא כי אין מקום להיעתר לבקשת המערער לפטור אותו מהפקדת העירבון ואף אין מקום להפחתתו.

לבסוף, הוראת סעיף 37(ג) קובעת כי "בכל ענין שאינו מוזכר בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) ידון בית משפט מחוזי בשופט אחד". מאחר שלא נמצאה הוראה בסעיף 37(א) או בסעיף 37(ב) העוסקת בערעור מהסוג הנדון, דומה כי המסקנה היא כי על ערעור זה להתברר לפני שופט יחיד.

הפקדת עירבון – מהטעמים שעליהם עמדנו, הבקשה לפטור, מלא או חלקי, מהפקדת העירבון, נדחית.

בהמשך, הגיש העותר "בקשה חוזרת לפטור מהפקדת ערבון", ובמסגרתה טען, בין היתר, כי לזכותו עומדת חלופת ערובה, בדמות "הודעת קזוז", מחמת קיומו של "חוב חלוט". גם בקשתו החוזרת של העותר נדחתה, בהחלטת הרשם מיום 17.8.2021, ובתוך כך גם ניקצב לעותר פרק זמן נוסף להפקדת הערובה, עד יום 22.8.2021; העותר נימנע מהפקדת הערובה כנדרש, וחלף זאת הגיש בקשה שלישית במספר, להארכת המועד להפקדת הערובה.

לטענת העותר, ההחלטות ופסקי הדין הנ"ל "ניתנו בחריגה מסמכות, בהיעדר הנמקה ו/או היתייחסות לשאלות הדרושות בהליך, בחוסר סבירות, באי מידתיות ופוגעות במראית פני הצדק". דין העתירה להדחות על הסף, מן הטעם הפשוט שבית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי המשפט האזרחיים והפליליים לערכאותיהם, ובפרט מקום שבו עסקינן בהחלטות ופסקי דין שיצאו מלפני בית המשפט העליון עצמו, בכובעיו האחרים (בג"ץ 7353/19 פלונית נ' פלונית (6.11.2019)).

...

לטענת העותר, ההחלטות ופסקי הדין הנ"ל "ניתנו בחריגה מסמכות, בהעדר הנמקה ו/או התייחסות לשאלות הדרושות בהליך, בחוסר סבירות, באי מידתיות ופוגעות במראית פני הצדק". דין העתירה להידחות על הסף, מן הטעם הפשוט שבית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי המשפט האזרחיים והפליליים לערכאותיהם, ובפרט מקום שבו עסקינן בהחלטות ופסקי דין שיצאו מלפני בית המשפט העליון עצמו, בכובעיו האחרים (בג"ץ 7353/19 פלונית נ' פלונית (6.11.2019)).

לא היה מקום אפוא להגשת עתירה זו, והיא נדחית בזאת על הסף.

כמוה נדחו גם "בקשה חוזרת לפטור מהפקדת עירבון" שהוגשה בטענה לקיומה של חלופת ערובה; ובקשה להארכת המועד להפקדת ערובה שנדחתה בהעדר תימוכין לטענות שהועלו בה. העותר הגיש ערעור על החלטות הרשם (ער"א 6100/21).

עוד צוין כי הבקשה הוגשה יותר מ-3 חודשים לאחר דחיית העתירה ב- בג"ץ 70/22, מבלי שהוצג טעם ממשי לאיחור.

...

טרם סיום, ומכיוון שהעותר איננו מיוצג, מצאנו להבהיר כי אין טעם בנקיטת הליכים נוספים בניסיון לתקוף החלטות ופסקי דין שניתנו בקשר עם הפקדת הערובה.

סוף דבר.

העתירה נדחית.

בתאור טענות הבנק (סע' 4 לפסק הדין) מצוין כי בשנת 2003 ננקטו הליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא על הדירה ולמינוי בא כוח הבנק ככונס נכסים, ונזכרים הליכים משפטיים אותם נקט התובע לעיכוב פינויו, ובהם: התנגדויות למינוי כונס נכסים, הסדרי תשלום שלא קוימו, עתירות לבג"ץ ובקשות בבית המשפט העליון.

כידוע, בבקשות למתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון יש צורך להוכיח שני תנאים מצטברים: העדר מסוגלות כלכלית, ותנאי הנוגע לקיום עילה (אגרה) או לסכויים טובים להצלחה בעירעור (לגבי ערבון) (בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרישמי (17.10.2007)).

...

בהחלטה מיום 21.9.2023, שניתנה על גבי "בקשה להפחתת התשלומים עבור תשלום האגרה ועבור הפקדת העירבון", נקבע: "הבקשה כבר הוכרעה". בהחלטה מיום 28.9.2023 שניתנה על גבי "בקשה לעיכוב ביצוע סגירת התיק על מנת להגיש ערעור על ההחלטה האחרונה שניתנה בתיק", נקבע: "אין מקום להעתר לבקשה. אם יתקבל הערעור ישוב ההליך על כנו. עתה, כאשר לא הופקדו אגרה וערבון למרות חלוף המועד, הערעור נמחק". ההחלטה מיום 20.9.2023 היא אפוא ההחלטה המרכזית לענייננו (ותכונה להלן גם: ההחלטה).

כעולה מפסק הדין, התביעה בבית משפט השלום הוגשה על ידי התובע כנגד המשיב 1 (הבנק), ובה "מבקש התובע לבטל את תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו על ידי הבנק ואת ביטול הסכם ההלוואה (אותו מכנה התובע "הסכם המשכנתא") בינו לבין הבנק, מכוחו ננקטים נגד התובע הליכי הוצאה לפועל והוא פונה מביתו" (סע' 1 לפסק הדין).

הבנק דחה את טענות התובע וטען שיש לדחות את התביעה בשל התיישנות ובשל מעשה בית דין לפי שהטענות המועלות בכתב התביעה הועלו על ידי התובע בעבר בהליכים רבים קודמים.

על רקע האמור נדחתה הבקשה, כאשר "לפנים משורת הדין" לא הוטלו הוצאות בעניינה.

די שאחד התנאים אינו מתקיים כדי שדין הבקשה יהיה להדחות.

בשל נסיבותיו האישיות של המערער ולפנים משורת הדין מצאתי לנכון שלא לעשות כן במקרה הקונקרטי, אולם תשומת לב המערער מופנית להשלכות האפשריות של ניסוחים מסוג זה. סוף דבר – דין הערעור להידחות.