בקשה לפטור מהופעה בדיון הוכחות

לאחר דחיית בקשתו לעניין המותב, ב"כ הנאשם ביקש כי הדיון יידחה לשם התייצבות נציג מטעם הרווחה וזאת, על אף שניתנה החלטה הפוטרת את הנציג מהתייצבות בכפוף להעברת כלל החומר הרלוואנטי הנוגע למתלוננת לעיון בית המשפט במעטפה סגורה.

עוד יש לציין לשם שלמות התמונה כי ביום 28.3.23 הגיש ב"כ הנאשם בקשה לדחיית שעת דיון ההוכחות כך שיחל בשעה 14:30 שכן הוא עתיד להופיע בדיון הוכחות בבית המשפט המחוזי בפני הרכב אשר דחה בקשתו לשנות מועד הדיון.

...

בנסיבות אלה ומשלא ניתן היה להיעתר לבקשה לשינוי שעת הדיון, דיון ההוכחות אשר היה קבוע ליום 30.3.23 נדחה ובהמשך נקבע ליום 20.6.23.

מן הכלל אל הפרט לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיונים שהתקיימו לפניי ולאור עמדת המתלוננת ולאחר עיון במסמכים שהועברו לעיוני במסגרת שני הדיונים במעטפות סגורות, שוכנעתי כי יש לדחות את שתי הבקשות.

במכלול השיקולים שפורטו לעיל, הרי שזכותה של המתלוננת לפרטיות גוברת על זכות העיון של הנאשם ועל כן, שתי הבקשות שהוגשו להמצאת מסמכים לפי סעיף 108- נדחות.

במקרה דנן, מדובר במסמכים מעטים שהוצגו במעמד צד אחד כאשר ההליך עודנו מתנהל וטרם נשמעה עדותו של הנאשם וברי כי דעתו של בית המשפט איננה כבולה ואין בידו לקבוע כל מסמרות בשלב זה. לאור האמור, הבקשות נדחות.

לאחר הגשת התביעה, הגיש התובע בקשה לפטור מתשלום אגרה.

לאחר עיון בנימוקי הבקשה ותגובת הנתבעת, החלטנו לדחות את הבקשה לצרוף הראיות: הסבר התובע בבקשה כי רק לאחר דיון ההוכחות הצליח לאתר את תעודות הכשרות לא נתמך בתצהיר מטעמו; הוא לא הסביר היכן מצא את התעודות; אין הסבר לרלוונטיות שלהן למחלוקות בתיק.

בנסיבות אלו, משהודה התובע בקבלת הודעה על תנאי עבודה, הוכיחה הנתבעת מסירת חוברת קליטה לעובד חדש, קיימת תרשומת של שיחה ביולי 2016 שבה הוסברו לתובע רכיבי השכר וזכויותיו וקיבל מענה לשאלותיו, גם מצאנו כי תעריף שעת העבודה מופיע בתלושי השכר החל מחודש העבודה הראשון, לא מצאנו לנכון לפסוק פיצוי לזכות התובע ואנו דוחים רכיב זה ואת טענת התובע להעברת נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת.

...

לא מצאנו כי עומדת לזכות התובע יתרה לתשלום.

על כן, אנו דוחים רכיב תביעה זה. לסיכום רכיבי התביעה – אי מתן הודעה בדבר תנאי עבודה, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר, שכר עבודה, פדיון חופשה, דמי הבראה והחזר הוצאות רכב, – נדחים בזאת.

מצאנו כי טענות התובע היו מוגזמות, חסרות תום לב ונוגדות את ההסכמות מצדו לתנאי העבודה והשכר בכל תקופת העבודה, בחלקן הודה בעצמו.

לאחר שעומתה עם כך שהיא שלחה את המסמכים בשנת 2018 בנוגע לשנת 2016 (אם כי הגם שנקודה זו חזרה מספר פעמים בפרוטוקול ששלחה אותם בשנת 2018, לפי התאריך המופיע בפקס מדובר ביום 22.8.17, וכך גם כותר נספח 6 לכתב התביעה המתוקן, היינו חודש לאחר התחימה על ההסכם) פתע מסרה עוד גרסה "אני הבנתי שזה על פעולות אחרות" (עמ' 80, ש' 32) – סתמה ולא פירשה לאיזה פעולות למשל, אך לאחר מכן מסרה "ואם אני באותו יום, מרוב לחץ, הייתי כולי רועדת ולא שמתי לב"..

יוער, כי על פניו עולה שאלה בנוגע לפעולות שבוצעו עבור העסקה בשנת 2015 שאינן בקשת פריסה למס שבח האם הן מתגמלות את התובעת כחלק מאותם ערוצים נוספים להחזר מס שבח משאם לפי קו זה כל פעולה שהוגשה קודם לכן, למשל בשנת 2016, פוטרת את הנתבע מתשלום ולשם כך יש לבחון האם הגיש משלולא כן, התובעת כן זכאית גם אם מדובר בעיסקה לשנת 2015 (טענתו כאמור היא לסייג רק בנוגע לבקשה לפריסת מס שבח אולם לשיטתו בכל שלב שהוא ולא היתייחס לפעולות אחרות בנוגע לשנת 2015 למשל) אולם אין צורך לידון בשאלה האם מדובר רק בפעולה של פריסת מס שבח או פעולות נוספות קודמות לתאריך החתימה משהתובעת עצמה ייתרה את הדיון עת מיקדה אותו בצורה מפורשת בכך שהתביעה היא ביחס לעסקה משנת 2016, הגם שצרפה מסמכים שמולאו עבור העסקה משנת 2015 והדגישה, גם בדיון ההוכחות, כי התביעה היא רק עבור העסקה משנת 2016.

...

ודוק; עיינתי בפסקי הדין שהפנה הנתבע אולם סבורני כי אין הנידון דומה לראיה.

כמו כן, בעניין ברנס אליו מפנה בית המשפט בעניין טקס פייבק נ' יוסי קטש (תא 61639-02-16) דובר כאמור על זכאות ברורה לקבלת כספי ההחזר של רמ"י מכוח רפורמה בניהול מקרקעי רמ"י (וכך גם בעניין תא 15693-12-14 עד כדי חבות של רמ"י להודיע לחוכרים אודות זכאותם ולבצע להם החזר שהערעור עליו בבית המשפט המחוזי בהרכב של שלושה נדחה (ע"א 38756-11-20), וכפי שנפסק שם: "אנו שותפים למסקנה כי בנסיבות שבהן עוגנה הזכות להשבת דמי ההיתר ברפורמה שאישרה רמ"י, ושהשירות המדובר הוא פניה לרמ"י להשבת כספים שרמ"י עתידה ליזום בעצמה את השבתם לחוכרים, כך שבחלק מהמקרים די היה בפניה לרמ"י כדי ל"הניע" את תשלום ההחזר, היה על המערערת לגלות עובדות אלו במהלך המשא ומתן ולאפשר למשיבים לבחון את שכר הטרחה הנדרש בהתחשב בהיקף הפעולות שהיה על המערערת לבצע.

לא שוכנעתי כי התקיימו העילות הקבועות בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 המקנות אפשרות לתובע לבטל את החוזה ולדרוש השבה.

א – הרקע להליך ללישכת ההוצאה לפועל בתל אביב (תיק מס' 518642-02-21) הוגשה בקשה לבצוע תשע המחאות על סך של 10,000 ₪ כל אחת, המשוכות מחשבון חברת סרגטה דוט נט בע"מ (מספר חשבון 157816 בבנק מזרחי, סניף 515) לפקודת התובע, ואלה הן ההמחאות (להלן: "ההמחאות"): המחאה מספר 3181313 תאריך פרעון 20.4.2020; המחאה מספר 3181315 תאריך פרעון 20.6.2020; המחאה מספר 3181316 תאריך פרעון 20.7.2020; המחאה מספר 3181317 תאריך פרעון 20.8.2020; המחאה מספר 3181318 תאריך פרעון 20.9.2020; המחאה מספר 3181319 תאריך פרעון 20.10.2020; המחאה מספר 3183120 תאריך פרעון 20.11.2020; המחאה מספר 3181321 תאריך פרעון 20.12.2020; המחאה מספר 3181322 תאריך פרעון 20.12.2020; בצד האחורי של כל אחת מן ההמחאות נכתב: "אני, משה דובמן ת.ז. ... ערב אישית להמחאה זו". לצד כיתוב זה מופיעה חתימת הנתבע 2, מר משה דובמן (להלן: "הנתבע").

בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 3.7.2023 ביקש התובע כי הדיון יתנהל בדלתיים סגורות, אך הנתבע היתנגד לכך.

בנוסף אני מפנה בעיניין זה לדבריו של פרופ' ש' לרנר ז"ל בספרו (ש' לרנר, דיני שטרות (מהדורה שניה, התשס"ז-2007), בעמ' 85): "לרשותו של תובע שטרי עומדות חזקות ראייתיות שונות, דוגמאת חזקת התמורה. מכוח חזקה זו, כאשר חלוקים הצדדים בשאלה עובדתית, כגון אם פרע הנתבע את הסכום הנקוב בשטר או שהוא פטור מלשלמו מסיבה כלשהיא, על הנתבע השיטרי להוכיח גירסתו. כאשר בית המשפט מתקשה להכריע בין הגרסאות הסותרות, עליו לפסוק לטובת התובע." (עיינו גם בדברי כב' השופט י' מלץ ז"ל בע"א 562/88 בן אריה נ' סופר, פ''ד מה(1) 647, 658 (1991).

...

ה – סיכום הואיל ומדובר בתביעה שטרית, בה נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים, משעה שלא הוגשו סיכומי טענות מטעמם, והואיל שהתובע הוכיח את עילתו השטרית על-ידי הצגת ההמחאות מושא ההליך – הרי שדין התביעה השטרית להתקבל במלואה.

דין התביעה להתקבל גם נוכח דחיית הטענות שהעלה הנתבע בתצהירו לגופן (כפיה, עושק, חוסר תום לב במשא ומתן והיותו "ערב יחיד").

נוכח קבלת התביעה, אני מורה למזכירות בית המשפט להעביר את הפיקדון בסך 60,000 ₪ (שהופקד על-ידי הנתבע ביום 22.2.2022), על פירותיו לידי ב"כ התובע, עו"ד בר אל ירון, עבור התובע, וזאת על חשבון סכום ההמחאות מושא הליך זה. אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, את תמורת יתרת ההמחאות מושא הליך זה (לאחר ניכוי סכום הפיקדון) וזאת בתוך 40 יום מהיום, שאם לא כן ישופעלו ההליכים בתיק הוצאה לפועל מס' 518642-02-21.

ביום 29.6.23 הוגשה תשובת המבקשת לתשובת המשיבה, בה נטען כי בהתאם לתנאי השמוש ולמדיניות הפרטיות שהופיעו באתר האנטרנט במועדים הרלוואנטיים אין יסוד לטענותיה כי אינה אחראית להפרות כלפי המבקשת.

בית המשפט מתבקש לפטור את המבקשת מתשלום חלקה השני של האגרה (אגרת פסק דין), בהתאם להוראת תקנה 7א(א)(4)(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"), בין היתר בשים לב לכך שבקשת ההסתלקות הוגשה לפני קיום דיון הוכחות בבקשת האישור, באופן שחסך זמן שפוטי ניכר ועלויות מערכתיות.

...

אישור בקשת ההסתלקות מצאתי כי בנסיבות העניין כמפורט לעיל, יש לקבל את בקשת ההסתלקות.

עם זאת, בית המשפט רשאי להורות כי המשיב ישלם את חלקה השני של האגרה ואף ישפה את המבקש על סכום האגרה ששילם בעד חלקה הראשון של האגרה; וכן לפטור את המבקש מתשלום חלקה השני של האגרה, כולה או חלקה, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

התוצאה לאור כל האמור לעיל, בקשת ההסתלקות מתקבלת, הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה נמחקת, ותביעתה האישית של המבקשת כנגד המשיבה נדחית.