בקשה לפטור מארנונה לנכס של הקדש ציבורי

העתירה לפני עתירת העותר בה התבקש ביהמ"ש להצהיר, כי הערייה מנועה מלנקוט הליכי גביה מינהליים בהתייחס לשנת המס 2012 בנכס הידוע כבניין בגוש 7061 חלקה 83 ברח' העמל 17 בת"א (בית בנימיני-להלן: "הנכס").

העותר הוסיף וטען, כי הנכס, שגודלו כ- 422 מ"ר, מציין בנסח רישום המקרקעין (נספח א' לעתירה) כי: "מקרקעין אלו נרשמו כנכסי הקדש צבורי בפנקס ההקדשות הציבוריים כמשמעותם בחוק הנאמנות, התשל"ט-1979. נאמני ההקדש: קליין מרסל, אילן מאיר ושלומית באומן". לטעמו, הפעילות בנכס הוכרה באופן רישמי ע"י עריית ת"א וכן ע"י המשרד לתרבות ולספורט (מכתב המשרד מתאריך 16.11.11, המופנה ליחידת התמיכות בעריית ת"א וממליץ לו על הנחה בארנונה צורף כנספח ב' לעתירה).

נושא הפטור הועלה בפני ועדת הערר בעינייני ארנונה שקבעה, כי לעותר מגיע פטור עפ"י ס' 5(ב) לפקודה הקובע: "כל בנין, קרקע פנויה או קרקע תפוסה של הקדש ולצרכי צדקה שנוסד בתור כזה, בפני בית דין דתי או עפ"י פקודת ההקדשות לצרכי צדקה ושאין מנהלים אותו למטרות רווח, או של הקדש לצרכי חינוך שפירותיו משמשים אך ורק להחזקת בתי ספר". לפיכך עתר כאמור להכיר בפטור מאותן סיבות גם על שנת המס 2012.

...

המסקנה הינה, כי העתירה מוגשת באיחור ותוך שיהוי ניכר.

מכאן שהגשת ערעור לביהמ"ש לעניינים מנהליים היתה מחויבת המציאות אלא שערעור לא הוגש ולטעון עתה לחלות החלטת ועדת הערר גם רטרואקטיבית על שנת מס שהפכה לחלוטה, אין בה ממין העניין ודינה להידחות.

סוף דבר העתירה נדחית.

אכן, פקודת ההקדשות לצרכי צדקה בוטלה עוד בשנת 1979, אך הואיל ופקודת המסים עודנה שרירה וקיימת, והואיל וחוק הנאמנות איננו משתמש עוד במונח הארכאי "הקדש לצרכי צדקה", ברור כי המונח "הקדש לצרכי צדקה" הנזכר בסעיף 5(ב) של פקודת המסים, צריך להתפרש לפי משמעותו של מונח זה בפקודת ההקדשות לצרכי צדקה, שכן זהו סוג ההקדש שעמד לנגד עיני המחוקק המנדטורי עת ביקש לפטור מתשלומי ארנונה הקדשים העוסקים בפעילות מסוג זה (השווה ס' 25 לחוק הפרשנות, התשמ"א- 1981).

הוראת הגמישות שבנוהל, עליה עמדנו, מאפשרת הקלה ביישומם של מקצת הקריטריונים, אך אינה מחייבת – כשיטת העותרת – מתן פטור למוסד שהוא "מלכ"ר" או "מוסד צבורי"." (בפיסקה 19). ברם, אין הנידון דומה לראיה, כי באותה פרשה עמדה על הפרק שאלת הפטור ל"מוסד מיתנדב" לפי ס' 5(י) לפקודה, ואילו אנו עסקינן בפטור להקדש שפועל שלא למטרות רווח לפי ס' 5(ב) לפקודה.

זאת ועוד, סעיף 5(ב) לפקודה אינו מתנה את קבלת הפטור בחזקה בלעדית וייחודית של ההקדש בנכס.

...

לא מצאתי יסוד להתערבות במסקנה זו. ראשית, יש לדחות את טענתו של המערער כאילו השטח המשמש את העמותה גדול יותר ממה שקבעה הועדה.

גם העובדה שהעמותה משלמת למשיב דמי שימוש בנכס, אינה משנה מסקנה זו, משום שמדובר בהשתתפות בהוצאות המשיב ולא בגבייה לשם הפקת רווחים.

הועדה השיבה על שאלה זו בשלילה, ולטעמי, בדין עשתה כן. אשר על כן, הערעור נדחה.

העובדות והעתירה העותרת 1 היא בעלים של נכס הנמצא כאמור בתחום שיפוטה של הערייה.

עותרת זו מאוגדת כהקדש צבורי.

בפנייתה טענה העותרת 1 כי "ההקדש הוא אשר מפעיל את החברה ועל כן החברה הינה חלק אינטגראלי ממנו ומבחינת איבר מאיבריו. ההקדש הוא הוא אשר מחזיק בנכס למעשה והוא אשר מתוה הפעילות בנכס- פעילות התואמת את מטרות ההקדש וללא מטרות רווח". העותרת 1 הסבירה כי משקולי מס הוקמה העותרת 2 אך היא "אינה חברה העומדת בפני עצמה [...] כי אם מדובר בחברה המצויה בבעלות ההקדש ונשלטת על ידו באמצעות נציגי ההקדש". גם פנייה זו נדחתה ונימסר לבא כוח העותרות כי "'הקשר ההדוק' כדברייך בין ההקדש והחברה והמטרה שעמדה בבסיס הקמת החברה (שקולי מס), אינם פותרים את עובדת אי-עמידתה של החברה המחזיקה בהוראות סעיף 5(יא) לפקודת הפיטורין". כנגד החלטות אלו של המשיבים הוגשה העתירה שבכותרת.

בהקשר זה טענו העותרות כי תכלית הסעיף היא לבחון "האם המוסד הינו מוסד ללא כוונת רווח, ללא צורך בבחינת אופי ההיתאגדות של המוסד" והוסיפו כי "סוגיית אופן היתאגדות הגוף מבקש הפטור אינה רלוואנטית כשלעצמה אלא אך ורק כאינדיקציה נוספת לבחינת אופיו ההתנדבותי של מבקש הפטור". לטענת העותרות פרשנותן לסעיף 5(יא) עולה גם בקנה אחד עם עקרונות היסוד המנחים בדיני הארנונה לפיהם חיוב נכס נקבע בהתאם לשימוש בו וללא קשר לזהות המחזיק.

...

לאחר התכתבויות שונות שאין צורך לפרטן הודע בשם השרים לעותרת 1 ביום 30.5.2007 כי בקשתה נדחית.

על כן בהחלטתי מיום 23.9.2007 נתבקשו העותרות להבהיר עניין זה. בהבהרה שהוגשה נכתב זו הפעם מפורשות כי "עפ"י רישומיה של המשיבה 3 - עיריית ירושלים - המחזיקה הרשומה בנכס נשוא העתירה הנה העותרת 2". דיון דין העתירה להדחות על הסף.

העתירה נדחית אפוא על הסף.

סעיף 5(ב) בפקודה הפיטורין קובע כי כל בנין של הקדש לצרכי חינוך שפירותיו משמשים אך ורק להחזקת בית הספר, פטור מארנונה.

המערערת מפנה את בית המשפט לבחון את הוראות סעיף 5(ב) בפקודת הפיטורין, על פי משמעותה בשפה האנגלית (להבדיל ממשמעותה בשפה העברית), ממנו מבקשת ללמוד כי מטבע הלשון "Educational trust " משמעו נאמנות לחינוך להבדיל "מהקדש לצרכי חינוך". לטענת המערערת, תקנון ההיתאגדות שלה כולל את כל דרישות ההקדש, לרבות הבעת כוונה ליצור נאמנות, קביעת מטרות, נכסים ותנאים לפעילות ההקדש.

לסיכום טענותיה טענה כי המרכז הנו אמנם חל"צ, אלא שמתוקף היותו חל"צ הוא מגלם בתוכו את כל היסודות הנדרשים ליצירת הקדש, ולכן מבקשת היא מבית המשפט להצהיר כי המרכז הנו נאמנות לחינוך, חל"צ למטרות חינוך והקדש צבורי לצרכי חינוך.

טענות המשיב לעניין הקדש: המשיב טוען כי המערערת פועלת בחוסר תם לב קצוני שעה שאינה משלמת את חיובי הארנונה על פי החלטת ועדת הערר, ואף לא שליש מהסכום אותו חייבת היתה לשלם, אילו הוכרה בקשתה לפטור ונפסק היה כי הנה הקדש.

...

המשיב סומך ידיו על מסקנה זו. דיון והכרעה: לאחר שקראתי את החלטת ועדת הערר, טענות הצדדים וסיכומיהם, ולאחר דיון שהתקיים בנוכחות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

ולסיכום: המרכז פועל בתוך מבנה שכור, שלא הועבר מעולם מגוף כלשהו אל המערערת, על מנת שיפעל לצרכים ברורים ומפורשים כלשהם, לבקשת המקדיש.

מכל אלה באתי לכלל מסקנה כי החלטת ועדת הערר נכונה וראויה, ולא מצאתי מקום להתערב בה. סוף דבר: דין הערעור להידחות.

לטענת המבקשת חיוב זה הוטל שלא כדין שכן הנכס הינו בניין של הקדש לצרכי צדקה ועל כן היא זכאית לפטור מתשלום ארנונה על פי סעיפים 5(ב) ו-5(י) לפקודת מסי עירייה ומסי הממשלה (פיטורין).

כי: "אפשרות ההכרזה על קיום ההקדש, שהיתה קיימת במקורה לפי הפקודה, לא חלפה מן העולם עם ביטול הפקודה, אלא נשמרה כעת במסגרת חוק הנאמנות מכוח סעיף 17(ג) לחוק". גם בחינת מטרות החקיקה כפי שמצאה את ביטויה בפקודות הנ"ל מלמדת על כוונה לפטור ממסים עירוניים ואחרים מוסדות צדקה ומוסדות העוסקים במטרות ציבוריות שלא למטרות רווח.

...

כפי שציינתי לעיל הצו לא**** של הקרן כולל בין מטרותיה גם שיקום ולנוכח הסתירה כביכול, בין הצו לשטר הנאמנות, אני סבורה שיש לפרש את המונח "העסקת מוגבלים בכושר עבודתם" ככולל גם את הכשרתם לצורך העסקה זו. מה גם שעל פי אישורו של רשם ההקדשות מטרות ההקדש זהות לאלה המפורטות בצו.

לסיכום מאחר שמטרות הקרן כפי שנקבעו בצו כוללות העסקת נכים ושיקומם אין לראות בפעולות ההשמה התעסוקתית והשיקום חריגה מתנאי ההתאגדות ומטעם זה אני סבורה שיש לקבל את העתירה ובהסתמך על סעיף 5 (ב) לפקודה אני קובעת כי העותרת זכאית לפטור מארנונה כמבוקש בעתירה.

העתירה נגד משיב 2 נדחית.