בקשה לפטור מאגרת משפט וערבון בערעור על החלטת ביצוע תביעה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רת"ק 19314-06-22 מאיר נ' מרקוס לפני כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא המבקשת מיכל מאיר המשיבה סוזנה מרקוס החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו (כב' השופטת ויג'דאן חליחל) מיום 26.5.22 בת"ק 37611-10-21 ולפיו נדחתה תביעת המבקשת נגד המשיבה.

בקשת רשות העירעור הוגשה ביום 9.6.22 ורק עתה ניתן להדרש לה, משהופקד עירבון לאחר שנדחתה בבקשה למתן פטור מאגרה ועירבון.

לכן ציינה כב' השופטת בתיק קמא את נושא ה"תרמית" (סעיפים 37, 41) וכוונתה לא היתה לכך שמי מהצדדים ביצע תרמית, אלא ההיפך – במקרה דנן המבקשת לא טענה כי פסק הדין בחדרה ניתן מתוך תרמית של בית משפט או מי מהצדדים.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) ערכאת ערעור תתערב בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות רק במקרים חריגים שבהם הסוגיה שעמדה לדיון היא בעלת השלכת רוחב או כאשר נפלה טעות ממשית עובדתית או משפטית בפסק הדין ונגרם עיוות דין למי מהצדדים.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בפסק הדין מושא הבקשה נדחה ערעור על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' ערקובי), מיום 23.6.2022, ב-ת"א 24852-03-22, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת למתן פטור מתשלום אגרה.

ביום 23.6.2022 דחתה רשמת בית המשפט המחוזי את הבקשה, ב-"החלטת פתקית", תוך שקבעה כדלהלן: "[התובענה] נעדרת סכויי ולו ברף הנמוך ביותר. המבקשת עתרה בתובענה שאינה סדורה, הקושרת את כלל הנתבעים כמיקשה אחת. אינה מפרטת מה טעם מצאה להגיש תובענה לנזקים שניתנו על ידי הדיינים, הזכאים לחסינות מהותית כנגד מזכירות בית הדין. המבקשת אינה מבחינה בין המעשים, אינה מבחינה בין הנזקים שנטען כי נגרמו לה, ולמעשה לא ניתן לברור את הבר מהתבן בתובענה זו. לאור כך אין מקום להורות על פטור מאגרה נוכח העידר סיכוי לתובענה לטעמי". המבקשת מיאנה להשלים עם החלטה זו, והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"ר 3016-10-22).

בית המשפט המחוזי עמד על שיקול הדעת הרחב המסור לרשם בעינייני אגרה וערבון, ועל כך שמיתחם ההתערבות בהחלטות מעין אלה מצומצם ושמור למקרים חריגים בלבד, אשר המקרה דנן אינו נימנה עליהם.

בנוסף, המבקשת טוענת כי דחיית בקשתה לפטור מאגרה על בסיס החסינות השיפוטית פוגעת באנטרס הצבורי, וזאת כי: "לא בכל המקרים יתאפשר לברר את השאלות המתעוררות בזיקה לחסינות השיפוטית בשלב מוקדם מבלי שתשמענה ראיות". לעניין חסינות עובדי ציבור (סעיף 7א לפקודת הנזיקין) – נטען כי המעשים המיוחסים לעובדי מזכירות בית הדין הרבני (המשיבים 8-6) בוצעו תוך חריגה מסמכות או תוך שימוש לרעה בסמכות במזיד, ועל כן אינם חוסים תחת החסינות.

...

לנוכח כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

למעלה מן הצורך, מצאתי לציין שלושה טעמים אשר יש בהם כדי לתמוך במסקנה כי לא נפל פגם בהחלטות מושא בקשת רשות הערעור.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

המערער הגיש היתנגדות לבצוע השטר ולאחר דיון בבית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ע' בר-טל), ניתנה החלטתו מיום 10.3.2020, שעל-פיה ניתנה למערער רשות להיתגונן ונקבע כי התובענה תתברר בסדר דין מהיר (תא"מ 53253-09-19).

ביום 3.5.2022 הגיש המערער בקשה נוספת במסגרת ההליך הנידון, אשר במסגרתה עתר להמתין עם מתן ההחלטה בעיניין בקשתו לפטור מתשלום האגרה עד אשר תנתן החלטה בעיניין בקשתו לפטור מתשלום אגרה שהגיש במסגרת הליך אחר שנקט נגד המשיב, הנידון בבית משפט השלום בירושלים, בעיניין ביצוע השטר העומד במוקד כלל ההליכים (תאד"מ (שלום ירושלים) 51146-05-22).

החלטה שכאמור, ניתנה במסגרת הליך העירעור העקרי (ע"א 25262-11-21) ואשר דחתה את בקשת המערער לביטול החלטותיו הקודמות של הרשם (מיום 18.1.2022, מיום 7.2.2022 ומיום 9.2.2022), אשר לפיהן, מעת שלא שולמה אגרה ולא הופקד ערבון במועד, נמחק העירעור העקרי על פסק דינו של בית משפט השלום ירושלים מיום 29.8.2021 בתא"מ 53253-09-19.

לאחר שהמערער לא ערער על חיובו בתשלום אגרה ובהפקדת ערבון, לא שילם את האגרה ולא הפקיד ערבון עד המועד שנקבע לכך, קבע הרשם ביום 9.2.2022, כי העירעור יימחק מטעם זה. החלטה זו סיימה את ההליך ולפיכך הדרך להשיג עליה היא בהגשת ערעור אל בית המשפט העליון (בהתאם להוראת סעיף 96(א) בחוק בתי המשפט).

...

בפסק דינו המפורט והמנומק קבע כי יש לקבל את תביעת המשיב תוך דחיית כלל טענותיו של המערער.

מסקנה זו אף מתחזקת מעת שנקבע בהסכם באופן מפורש כי ישנה אפשרות שתתקבל התראה מהרשויות בעניין הפעלת החנות במקלט.

לנוכח כל האמור נקבע כי על המערער לעמוד בהתחייבויותיו מכוח ההסכם שעליו חתם עם המשיב ובהתאם לכל וכאמור, תביעת המשיב נגד המערער התקבלה, תוך קביעה כי ההליך בלשכת ההוצאה לפועל למימוש ההמחאה יחודש.

העירעור הוגש על החלטת כבוד הרשמת, השופטת פ' נויבירט בע"א 20732-03-23 (להלן – העירעור העקרי), שעניינה דחיית בקשת המערער לפטור אותו מהפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיבה בעירעור (על-פי תקנה 135 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן – התקנות)) ודחיית בקשתו לפטור אותו מתשלום אגרת המשפט.

עקרי העובדות הדרושות העירעור העקרי הוגש על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ד' מ' דמביץ) מיום 10.2.2023, אשר קיבל את תביעת המשיבה, עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן – עמידר), להורות על פינוי המערער מדירת דיור צבורי ברחוב סן מרטין 1 (דירה 3) (להלן – הדירה), שאליה פלש המערער ביום 3.6.2021, לפני יותר משנתיים, לאחר ששופצה לקראת מסירתה לדייר הזכאי לדיור צבורי.

בקשת רשות העירעור הנדונה הוגשה ביום 17.6.2023 ועם הגשתה התבקש גם עיכוב ביצוע פסק הדין ובהתאם להחלטה ממועד זה (החלטת כבוד השופט א' דורות), עוכב פסק הדין.

...

במסגרת סקירה זו עמד בית המשפט על כך שבכל ההליכים נשמעו טענותיו של המערער באריכות רבה, אך בכולם המסקנה הייתה כי למערער אין כל זכות להישאר בדירה ולפיכך נקבע פעם אחר פעם כי עליו לפנות את הדירה, כפי שנקבע גם בפסק-דינו של בית משפט השלום.

דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור, בהליך הערעור העיקרי ובהליך שנדון בבית משפט השלום וכן בחלק מפסקי הדין וההחלטות בשאר ההליכים בעניינו של המערער (כפי שפורטו לעיל), הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

מכל מקום, מהטעמים שיובאו להלן, הרי שיש לדחות את הערעור גם לגופו.

לנוכח האמור, אין מנוס מדחיית הערעור.

בגדרי בקשת רשות העירעור, שב המבקש על טענתו כי לא היה מקום ליתן החלטה בבקשתו לעיכוב ביצוע טרם מתן החלטה בבקשותיו לפטור מאגרה ומהפקדת ערבון – וזאת בהתאם לאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 4.10.2022.

לצד זאת, המבקש שוטח את טענותיו לגופו של עניין באשר לחיובו בהוצאות לטובת אוצר המדינה: ראשית, המבקש טוען כי הוא בעל מוגבלות ללא כושר הישתכרות, אשר מיתקיים מקיצבת ביטוח לאומי; ולכן חיובו בהוצאות לטובת אוצר המדינה מנוגד להוראות חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, ולהחלטות קודמות שניתנו בבית משפט זה. שנית, המבקש טוען כי אין הוא מערער על החלטות הביניים שחייבוהו בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה, אלא מערער על פסק הדין שדחה את תביעתו שכנגד.

...

הבקשה שבפניי היא, למעשה, למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, היושב כערכאת ערעור, שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע (הגם שמבחינה פורמלית הבקשה מופנית נגד החלטת בית המשפט המחוזי, מיום 4.1.2024, שלא לבטל החלטתו או לעיין בה מחדש).

התשובה לשאלה זו הינה בשלילה, מהטעמים המפורטים להלן.

לנוכח האמור לעיל – דין בקשת רשות הערעור להידחות, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.