בקשה לפטור מאגרת משפט בשני הליכים

כלל הוא, שאגרת המשפט משולמת על ידי בעל הדין שפתח בהליך, מיד עם הגשתו לבית המשפט, ובתביעה כספית משולמת המחצית השניה של האגרה לאחר קביעת התיק להוכחות.

כך, בבש"א (מחוזי-חיפה) 13593/01 יצולת הקרטל בע"מ נגד אסם תעשיות מזון בע"מ (26.1.2003) נקבע כי: "למותר לציין כי גובה הסכום הנתבע הנו אחד ממרכיבי העילה לצורך תקנה 13(ב) לתקנות האגרות. אין זה מתקבל על הדעת שבעל דין המבקש לפוטרו מתשלום אגרה יגיש תביעה על סכום אסטרונומי ללא כל פירוט וללא כל ביסוס. גם כאשר יש בפיו של אדם טענות נכוחות כנגד בעל הדין יריבו, ואפילו אותו אדם הנו חסר אמצעים לשלם את אגרת המשפט החלה על ההליך, שומה על התובע שלא לחרוג ממסגרת עתירה לסעד סביר והגיוני בנסיבות העניין. כאשר אדם תובע סכום פנטסטי, כאמור לעיל, ללא כל פירוט, ללא כל ביסוס וכאילו הסכום "נשלף מן השרוול", הרי שניתן לומר על תביעה כזו כי אין היא מגלה עילה לצורך תקנה 13(ב) לתקנות האגרות".

...

הנתבעת לא עמדה בתנאי הראשון להוכיח כי אין ביכולתה לשלם את האגרה ולפיכך, דין בקשתה להדחות, אף מבלי להידרש לסיכויי התביעה.

אין, אפוא, מקום לפטור את הנתבעת מתשלום האגרה בגין התביעה שכנגד גם מטעם זה. למרות שלא שוכנעתי כי הנתבעת אינה מסוגלת לשלם את האגרה ועל מנת לא לחסום דרכה לבית המשפט ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 14(ז), לתקנות האגרות, אני מתיר לה לשלם את המחצית הראשונה של האגרה, הנדרשת לצורך הגשת התביעה שכנגד, ב - 3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.11.2021 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

כך, במקרה של תביעה כספית, קובעת תקנה 6 לתקנות האגרות משטר של פטור כימעט מלא מאגרה (על דרך השבת המחצית הראשונה למעט סכום מינימאלי, ופטור מן המחצית השנייה) היה והסתיים ההליך עובר לתחילת ההוכחות, ולפני תום ישיבת קדם שלישית, באחד האופנים הבאים: פשרה, סילוק ההליך על ידי התובע, העברתו לבוררות או סיומו בהסדר גישור.

סוכמו הדברים כך בבר"ע 430/07 סם מרית נ' מדינת אוקראינה ואח' (26.8.2007): "...אכן, כשלעצמו המדובר בנושא שאיני יכול לקבוע – בכפוף לאשר ייאמר להלן – מניה וביה כי אין בו ממש כל עיקר. אמנם, פסק דינו של בית המשפט האירופי לזכויות האדם מיום 30.3.04, שהכיר בפגיעה במבקש 1 בקשר להליכים הפליליים שנוהלו נגדו, לא מצא (סעיף 84 לפסק הדין) קשר סיבתי בין הליכים אלה לבין התביעה לפיצויים (מעבר לתסכול ולעגמת הנפש בקשר להליך הפלילי), ועל כן לא נעתר לתביעת הפיצויים, למעט סכום מסוים בהקשר ההליך הפלילי. עם זאת, אין בכך כדי לומר שלא נגרם למבקשים כל נזק. ואולם, כפי שכבר צוין בהחלטות שיפוטיות שונות, שעה שעסקינן בסכומים גבוהים מעין אלה, שעל פניהם נראים גבוהים עד מאוד, על בית המשפט לנקוט זהירות יתרה בפטור מאגרה, ויש להתוות את הסכום כחלק ממכלול הערכת העילה. עוד בשכבר הימים נידרש לכך בית משפט זה (המ' 502/59 בנין ובצוע נ' קסתיאל, פ"ד יד 675). כדברי המלומד ש' לוין – פרוצידורה אזרחית, סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט 11-10 "..

...

אם המסקנה הנה שאין בענייננו הסכם מחייב לתשלום שכר (כשיטת המשיבה), יש לבדוק האם קמה זכותו של התובע לשכר ראוי, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

חוסר יכולת לעמוד בתשלום אגרה לחוד, לא שוכנעתי שאין ביכולתם של המבקשים לממן עלות חוו"ד. א. במה שקשור לאי צירוף הסכמי הנון שופ: אף לטעמי מן הראוי היה שהמבקשים יצרפו אותם ביוזמתם, ודאי מעת שהשלימו בקשתם.

מכוח סמכותי בתקנה 14(י) לתקנות האגרות, אני קובע כי היה ותתקבל התביעה, תחוב המשיבה בתשלום האגרה הנגזרת מסכום התביעה כפי שנפסק בפועל (בניכוי אגרה ששולמה על ידי המבקשים ככל ושולמה בינתיים בהתאם לאמור בפסקה הקודמת).

ביום 11.5.2023, הגיש המערער בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, ומקביל, הגיש שתי בקשות, האחת, לפטור מאגרת בית המשפט, והשנייה, לפטור מהפקדת ערובה להוצאות.

לצורך יישום איזון זה קבעה הפסיקה, כי על המבקש פטור מהפקדת ערובה, רובץ הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים, האחד, כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר הפקדת ערובה, והשני כי להליך העירעור יש סכויי הצלחה, ר' בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרישמי [פורסם בנבו] (17.10.07).

...

מכאן, אני סבור כי המערער לא עמד בנטל להוכיח כי שגה גב' הרשם בקביעתו בעניין יכולתו הכלכלית של המערער להפקיד את הערובה.

אציין כי גם לגבי סיכוי הערעור, אני מקבל את קביעת כב' הרשם כי אלו אינם נחזים כטובים, וזאת כאשר מדובר בהחלטות בעניינים אשר נתונים לשיקול דעתו הרחב של המותב הדן בהליך, וכאשר, ומבלי לקבוע מסמרות, מדובר בהחלטות שקולות וסבירות אשר עניינן, בין היתר, אופן ניהול ההליך.

סיכום לאור האמור והמנומק לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.

במסגרת ההליך השני הגישה המשיבה בקשה לפטור מתשלום אגרה.

בית משפט באותו הליך דחה את בקשת המשיבה לפטור מאגרה וקבע כי עליה לשלם את האגרה בתוך 20 יום, אחרת ההליך יימחק.

...

גם לגופו של עניין אני סבורה כי צדק בית משפט קמא בהחלטתו כי לא ניתן להכריע בטרם נעשה בירור עובדתי.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ בתום 30 יום ממועד המצאת החלטה זו, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן ההחלטה ועד התשלום בפועל.

תנאי הזכאות לפטור: עפ"י תקנה 14(ג) לתקנות על מבקש הפטור להוכיח שני אלה: כי "אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה" וכן "שההליך מגלה עילה". בהמשך התקנה מודגש לגבי התנאי הראשון כי "בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד". נטל ההוכחה בעל דין המבקש ליתן לו פטור מאגרה, חייב להוכיח לבית המשפט כי הוא נעדר כל יכולת כלכלית לתשלומה ונטל ההוכחה בדבר חוסר יכולת זו מוטל על כתפיו (בש"א 128/89 מצא נ' מצא, [פורסם בנבו] תקדיון עליון 89 (2) 732).

...

לטענת הנתבעת יש לדחות את הבקשה.

מעיון בבקשת התובע ובמסמכים שהוצגו לא שוכנעתי כי התובע נטול יכולת כלכלית לשלם את האגרה.

משלא התרשמתי כי המבקש עומד בתנאי העדר יכולת כלכלית ובהעדר תשתית עובדתית מלאה ביחס למצבו הכלכלי – דין הבקשה להידחות.