בקשה לפטור מאגרת בתביעת פיצויי פיטורים בשל חוסר יכולת כלכלית

ביום 31.01.22 הגישה התובעת, גב' מיכל אהרון (התובעת) נגד קיבץ עין המפרץ (הנתבע או הקבוץ) תביעה לתשלום סך של כ- 1,734,900 ₪ בגין פצויי פיטורים, שכר עבודה, גמול שעות נוספות וחופשה שנתית, המגיעים לה, על פי הוטענה, בגין תקופת עבודתה בקבוץ וסיומה.

בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה התובעת בקשה לפטור מתשלום אגרת בית הדין בסך 10,000 ₪, מטעמים של חוסר יכולת כלכלית.

...

בהקשר זה, מקובלת עליי טענת הקיבוץ כי כתב התביעה שהגישה התובעת כתוב בצורה מסורבלת, לא קוהרנטית וקשה להבין מה דורשת התובעת ועל איזה אדנים משפטיים מבססת את תביעתה.

לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא עמדה בשני התנאים המצטברים לצורך מתן פטור מאגרה, ובעיקר התובעת לא הרימה את הנטל כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה תשלום האגרה.

סוף דבר, והבקשה נדחית.

הבקשה הוגשה במסגרת תביעה בה עותרת המבקשת לפסוק לה פצויי פיטורים בגין תקופת העסקתה הנטענת אצל המשיבה כעובדת משק בית משך 35 שנים.

ולהכרעתי : התנאים להענקת הפטור מתשלום אגרה מפורטים בתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח – 2008 כדלקמן: "12(א) בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית הדין, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצרוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החדשים שקדמו לתאריך הבקשה; הבקשה והתצהיר יהיו לפי הטופס שבתוספת השניה.

אשר לשאלת היות ההליך מגלה עילה, נפסק בע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית פד' נט(4) 721 כי: "האיזון בין הצורך להבטיח הישתתפות בעלות השרות הניתן לפונה לבית המשפט ורצינות ההליך מזה, והצורך להמנע מנעילת שערי בית המשפט בפני מי שאינו יכול לשלם את האגרה מזה, מספק הסבר גם לתנאי המצטבר הקבוע בתקנה 13(ב) לתקנות ולפיו לשם קבלת פטור מאגרה בשל חוסר יכולת כלכלית, אין די בהוכחת חוסר יכולת זה אלא יש להראות גם כי ההליך "מגלה עילה". מתקין התקנות ביקש בדרך זו למנוע ככל שניתן מצב בו אי תשלום האגרה בשל חוסר יכולת כלכלית יהווה צנור דרכו יוזרמו לבית המשפט הליכי סרק שאין בהם ממש, תוך ביזבוז של משאבי הציבור והטרדת צדדים אחרים ללא צורך.

...

לסיכום סוגיה זו, בהינתן עובדת תשלום קצבת השלמת הכנסה, אך בהיעדר אסמכתאות לגבי הוצאות, ובהתחשב בעובדת מימון עצמי של הייצוג הפרטי, מדובר במקרה גבולי לעניין חוסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה.

בשל הזהירות המתחייבת בבחינת מקרים מסוג זה, ובהתחשב בעובדה, כי מדובר במקרה גבולי לעניין היות המבקשת חסרת יכולת כלכלית, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

הבקשה לפטור מתקבלת חלקית בלבד.

המשיב היתנגד נחרצות לבקשה וטיעוניו היו כדלקמן: יחסי העבודה הסתיימו בשנת 2008 ועל כן התביעה רובה ככולה נגועה בהתיישנות; המבקש לא פירט לגבי יכולתם הכלכלית של בני משפחתו, אלא טען באופן כללי בלבד; בהכרעת הדין נקבע, כי נימצאו אצל קרובי המשפחה סכומי כסף עצומים ללא הסבר; מדובר בתביעה מנופחת; התביעה כוללת רכיבים בכפל, רכיבים שכבר שולמו (דוגמאת קרן הישתלמות), ורכיבים נוספים ללא בסיס משפטי (דוגמאת שכר עבודה ממועד הפיטורים עד למועד ההרשעה); אין זה אינטרס הציבור לשאת בעלות ההליך.

עוד נטען, כי המבקש רשאי לבחור בתשלום פנסיה במקום פצויי פיטורים, ותביעה זו לא היתיישנה.

דיון והכרעה התנאים להענקת הפטור מתשלום אגרה מפורטים בתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח – 2008 כדלקמן: "12(א) בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית הדין, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצרוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החדשים שקדמו לתאריך הבקשה; הבקשה והתצהיר יהיו לפי הטופס שבתוספת השניה.

אשר לשאלת היות ההליך מגלה עילה, נפסק בע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית פד' נט(4) 721 כך: "האיזון בין הצורך להבטיח הישתתפות בעלות השרות הניתן לפונה לבית המשפט ורצינות ההליך מזה, והצורך להמנע מנעילת שערי בית המשפט בפני מי שאינו יכול לשלם את האגרה מזה, מספק הסבר גם לתנאי המצטבר הקבוע בתקנה 13(ב) לתקנות ולפיו לשם קבלת פטור מאגרה בשל חוסר יכולת כלכלית, אין די בהוכחת חוסר יכולת זה אלא יש להראות גם כי ההליך "מגלה עילה". מתקין התקנות ביקש בדרך זו למנוע ככל שניתן מצב בו אי תשלום האגרה בשל חוסר יכולת כלכלית יהווה צנור דרכו יוזרמו לבית המשפט הליכי סרק שאין בהם ממש, תוך ביזבוז של משאבי הציבור והטרדת צדדים אחרים ללא צורך.

...

לסיכום: בשלב זה, נחזה כי התביעה הועמדה על סכום מופרז בהתחשב בתקופת ההתיישנות.

עם זאת בעת דיון בבקשת פטור מאגרה, אין מנוס אלא לערוך בדיקה לכאורית זו על מנת לבחון האם המבקש עומד בתנאים שנקבעו בתקנות.

סוף דבר- הבקשה לפטור נדחית.

בפני בקשה שהגיש המבקש לפטור אותו מתשלום אגרה, וזאת במסגרת תביעה שעניינה פצויי פיטורים, זכויות סוציאליות ופצוי בגין העדר שימוע.

לאחר עיון בבקשה ובתצהירים וכן בתגובת המשיבה מצאתי, כי דין הבקשה לפטור מאגרה להדחות לא שוכנעתי, כי המבקש הינו חסר יכולת כלכלית באופן המונע ממנו לשאת בתשלום האגרה.

...

משהגעתי למסקנה כאמור, אינני נדרשת לדון בשאלת סיכויי ההליך.

אשר על כן, הבקשה לפטור נדחית.

אין מקום לשקול פריסת התשלום הואיל ושוכנעתי, כי המבקש העלים נתונים מהבקשה.

לטענת התובע יש לפטרו מתשלום האגרה בשל חוסר יכולת כלכלית.

ראשית יובהר כי עסקינן בסכום אגרה נמוך במיוחד ועל כן אין להתעכב זמן רב בדיון בבקשה ובכלל זה קביעת מועד דיון פרונטאלי ושנית יובהר כי ההסתמכות על מתן החלטות קודמות בתיקים אחרים על פטור מאגרה לתובע כעילה לפטור מאגרה כמצוות תקנה 14(ד) לתקנות אינה מספיקה שכן מדובר אך ורק כראיה לכאורה לחוסר יכולת כלכלית הנתנת לסתירה ולכן יש לראות בה רק חלק מהראיות אשר על התובע להביא כדי לשכנע דבר חוסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה.

ברע"א 8804/11 סהר שוקר נ' INSPECS LTD מיום 24.4.12 הוסבר: "התקנות המסדירות את חובת תשלום האגרה מטרתן לאזן בין זכות הגישה לערכאות אותה האגרה מגבילה במידה מסוימת, לבין הצורך במניעת הגשת תביעות סרק או כאלו שסכומיהן מופרזים (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 870 (מהדורה עשירית, 2009)). האיזון מיושם, בין היתר, על ידי המנגנון למתן פטור למעוטי יכולת כלכלית הקבוע בתקנה 14, לפיו רשאי בית המשפט לפטור מבקש מתשלום אגרה על פי שני קריטריונים: (א) יכולתו האישית של המבקש לשלם את האגרה "בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד" (ב) היות ההליך מגלה עילה.

בכל מקרה, אין מדובר ב"רצחת וגם ירשת" כטענת התובע שכן אין שום קשר בין התביעה דנן לבין פיצויים שקבל התובע בהליך אחר, קשר נידרש לשם שימוש בביטוי הנ"ל. יתכן אף כי פסק הדין מכוחו שולמו הכספים, כולל בחובו השבת הוצאות משפט שהוצאו באותו הליך וניתן בהחלט להשתמש בכספים אלו על מנת לשלם את האגרה בהליך זה. הטענה כי הכספים שמשו לתשלום חובות לא נתמכה בפירוט ובאסמכתאות כלשהן.

...

לטענת הנתבעת ההליך בתביעה הדומה מיצה את טענותיו של התובע בעניין אותה התנהלות של הנתבעת ולכן דינה של התביעה להידחות על הסף.

כך נקבע בבש"א (מחוזי חיפה) 5107/00 חאנטולי יוניס נ מ"י מיום 12.6.01: "אין לנהל עם התובע דקדוקי עניות בקשר לסיכוייו לזכות בתביעה. אם הוא רק מראה שיש לו סיכוי כלשהו יש להיענות לבקשה ולאפשר לו להגיע עם תביעתו ליום הדין. אולם אם אין בידו לשכנע גם בזאת, או כשהצד השני מצליח לשכנע שהתביעה היא חסרת כל תקוה, כי אז אין מנוס מדחיית הבקשה". (ע"א 398/62 כהן נ' כהן, פ"ד י"ז 1829).

סוף דבר הוא כי הבקשה לפטור מאגרה נדחית.