בקשה לפטור מאגרה וערובה בתביעת ביטוח עסקי

ביום 26.9.16 דחתה המשיבה את התביעה לפצוי כספי שהגיש המבקש בנימוק, שמדובר בארוע של פריצה מכוונת לבית העסק והצתתו בזדון לצורך השמדת ראיות פורנזיות.

בסופו של יום דחה בית משפט קמא את התביעה, תוך קביעה, כי מדובר בנזק מכוון על ידי המבוטח – המבקש, ולא נזק אקראי שניגרם על ידי מאן דהוא.

בנסיבות אלה ובאיזון הראוי בין הצדדים מוחלט לקבל את הבקשה לפטור מתשלום אגרה ולקבל באופן חלקי את הבקשה להפקדת ערובה כך שהערובה תועמד על סך 8,000 ₪.

...

עוד נקבע בעניין גורנשטיין, כי על מנת להיעתר לבקשה לפטור מאגרה על שני תנאים מצטברים להתקיים: המבקש אינו יכול לעמוד בתשלום האגרה וההליך מגלה עילה.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 6356-03-14 לוי נ' פזגז בע"מ ואח' מספר בקשה:53 בפני כבוד השופטת הדס עובדיה מבקשות (הנתבעות) 1. פזגז בע"מ 2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ באמצעות ב"כ עו"ד שרון שפר משיב (התובע) יוסף לוי באמצעות ב"כ ממשרד אטיאס-נוה עורכי דין החלטה בבקשה לחיוב התובע בערובה להוצאות

הודעת הנאמן לפיה הוא אינו מיתנגד לחיוב התובע (להבדיל מקופת הכנוס) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעות (הודעה מיום 15.1.2018 בבקשה מס' 50), כמו גם עמדתו של הנאמן בפני בית המשפט של פשיטת רגל לפיה הציע להתנות את המשך ניהול ההליך כאן בהפקדת ערובה להוצאות על ידי בניו של התובע (סעיף 4 לנספח ד' לבקשה) מלמדת שלשיטת הנאמן לנכסי התובע סכויי התביעה להיתקבל אינם גבוהים ואינם מצדיקים את סיכון קופת הכנוס.

על פניו חוסר תום הלב הנובע מהתנהלות התובע מתחיל באפשרות שהגשת התובענה על ידי התובע בלבד והצגתו כבעלים היחיד של בית העסק נועדה כדי לזכות בפטור מתשלום אגרת בית המשפט (ראו הדברים שנקבעו בהקשר זה בהחלטה בבקשת הפטור) כמו גם החשש העולה כי התובע מעלה בחוסר תום לב טענות סותרות ביחס לבעלות בבית העסק לפי נוחותו וככל שהדבר משרת את מטרותיו (ראו בנוסף לאמור לעיל גם ס' 5 לתסקיר הנאמן שצורף כנספח ז' לבקשה שם מציין הנאמן כי התובע טען בחקירתו בפני הנאמן כי בית העסק היה שייך לילדיו); ממשיך בגרירת הרגליים בכל הנוגע להליך גילוי המסמכים (ראו החלטותיי בפרוטוקול מיום 15.5.2015 ומיום 13.3.2016); וכלה בכך שהתובע לא גילה את דבר קיומם של הליכי פשיטת הרגל ומינוי ואת דבר מינוי הנאמן – לא לבית המשפט, לא לנתבעות שגילו זאת באקראי בניסיון לגבות ההוצאות שנפסקו לזכותן, לא לבאי-כוחו בהליך כאן שלמדו על כך מאת ב"כ הנתבעות (ראו הודעת ב"כ התובע בבקשה מס' 48) ובמקביל לא גילה לבית המשפט של פשיטת רגל אודות תביעתו כאן (ראו הודעת הנאמן בבקשה מס' 49).

...

יחד עם זאת, מקובלת עלי העמדה שהוצגה על ידי השופט ויצמן לפיה אין בעובדות אלה בהכרח כדי לשלול לכאורה את סיכויי התביעה ואין בכך כדי לשלול בשלב זה את טענת התובע כי הוא היה הבעלים של בית העסק וזה נוהל ביחד עם בניו (ראו ס' 4 לתצהיר התובע).

לאור כל האמור, ולאחר ששקלתי את סיכויי ההליך, מורכבותו, מיהות הצדדים, התנהלותם ותום ליבם סבורתני כי לפנינו שילוב של סיכויי תביעה נמוכים ומצב כלכלי רעוע של התובע, אליהם מצטרפים שיקולים הנוגעים לנסיבות הקונקרטיות של תיק זה כמו גם לאופן התנהלותו של התובע המצדיקים חיוב התובע בערובה להבטחת הוצאות המבקשות.

למרות כל האמור לעיל מצאתי לנכון שלא להכביד יתר על המדה על התובע בפסיקת סכום ערובה ולפיכך אני מורה לתובע להפקיד בקופת בית המשפט ערובה בסך 100,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית צמודה למדד - וזאת עד יום 31.5.2018.

לתצהיר התובע צורפו המסמכים הבאים: תעוד רפואי, מכתב הבנק הדוחה בקשת התובע לפתיחת חשבון בנק, אישור זכאות לגימלת הבטחת הכנסה, דוח תיקים לחייב מלשכת ההוצאה לפועל, אישור על תקופת עבודה מהמוסד לביטוח לאומי ותדפיס חשבון בנק המתנהל על שם התובע.

" ובהמשך – "בדברנו בתושבי ישראל, השיקול העקרי והראשוני לחיוב בהפקדת ערובה טמון בבחינה מוקדמת של סכויי התביעה. ככל שאין לשלול את סכוייה, לא יחויב התובע, גם אם אביון ודל הוא, בהפקדת ערובה." ובנוסף – "כשהעובד הוא תושב ישראל - ככלל לא תוטל על התובע חובת הפקדת ערובה, אלא במקרים החריגים והנדירים, בהם הנתבע, המבקש את הטלת הערובה, יוכיח כי התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות הוצאותיו." יפים דבריו של כב' הנשיא (כתוארו דאז) סטיב אדלר בעיניין אבו נסאר הנ"ל, אשר קבע: "...מעטים ונדירים המקרים בהם יוטל על בעל דין להפקיד ערובה כדי לקבל את יומו בבית הדין." מהמפורט לעיל, אנו למדים כי בבוא בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל דין שכנגד לגבות את הוצאותיו, ככל והתביעה כנגדו תדחה, כשחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע הנו בבחינת הליך המתקיים במקרים "מעטים ונדירים". יוצא אפוא, כי הן בבקשה לפטור מאגרה והן בבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה בית הדין מצוה לבדוק את סכויי התביעה.

בתגובתו לבקשה לחיובו בהפקדת ערובה, מפנה התובע לשני הסכמים, אחד "הסכם שותפות" אשר נערך ונחתם ביום 23.09.08 בין אימו של התובע לבין גב' **** כהן (מלכה)בתו של אברהם כהן (להלן: הסכם השותפות) והשני "הסכם זיכיון לסניף" משנת 2012 אשר נערך בין הנתבעת לבין אימו של התובע ושותפתה בעסק, בתו של אברהם כהן (להלן: הסכם הזיכיון).

...

מאותה סיבה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לפטור מאגרה להידחות.

עוד עולה מתדפיס חשבון הבנק של הורי התובע כי בוצעו הפקדות במזומן בסכומים שונים על בסיסי יומי כמעט, שאין הסבר לגבי מקור ההפקדות הנ"ל. אעיר לעניין זה, כפי שבואר לעיל, כי בחלק מהתקופה, אימו של התובע היתה שותפה בבעלות וניהול הפיצריה באור עקיבא, התובע והוריו אינם נושאים בהוצאות שכירות הדירה שכאמור סבתו של התובע נושאת בנטל זה. ועל כן לאור המקובץ לעיל, לא שוכנעתי כי התובע, אינו מסוגל, לשלם את אגרת בית הדין שעומדת על סך כ- 700 ₪ בלבד.

סוף דבר- בקשת התובע לפטור מאגרה נדחית.

המשיב, המתנגד לבקשה, טוען כי היחסים בינו לבין המבקש החלו כאשר המבקש הזמין ממנו עבודות שיפוצים לעסק פאב בעיר התחתית בחיפה ומתוך עסקה בסום של כ-80,000 ₪, נותר שיק אחרון שלא כובד ע"י המבקש ולכן הוגש לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל בחיפה.

מוסיף המשיב כי המבקש טרם שילם את ההוצאות שהוטלו עליו במסגרת פסק הדין בסך של 1,500 ₪ ולכן לא יהיה למשיב מהיכן לגבות את הוצאותיו בהליך העירעור הנוכחי, אם תיתקבל בקשה זו. מוסיף המשיב כי מעיון בדפי החשבון שצרף המבקש עולה כי הוא בעל יכולת להפקדת סכומים להבטחת הוצאות המשיב ואף כספים לסילוק החוב בתיק ההוצאה לפועל ועוד עולה כי הכנסותיו מקצבאות הביטוח הלאומי עולות על 15,000 ₪, ובנוסף קנה רכב חדש בעלות של מאות אלפי שקלים.

דיון והכרעה תקנה 14 (א) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז – 2007 מורה: "בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה בצרוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו, ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה" תקנה 135 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות") קובעת כי: "(א) עם הגשת העירעור יפקיד המערער ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסכום הנקוב בתוספת השלישית וימציא הודעה על כך למשיב.

...

כאמור, שוכנעתי כי מצבו הכלכלי של המבקש קשה, אך מאחר שהשיקולים בבקשה לפטור מערובה שונים, כמפורט לעיל, לא מצאתי מקום לפטור את המבקש לחלוטין מהפקדת ערובה.

במקרה שלפניי, בהתחשב בכל האמור לעיל, אין מקום למתן פטור מלא מהפקדת ערובה, אלא פטור חלקי בלבד.

החלטתי זו ניתנה בסמכותי כרשמת.

עוד טוען המבקש, כי הכנסתו היחידה היא מקיצבת נכות מביטוח לאומי בסך 3,951 ₪ לחודש וקיצבה זו משמשת אותו להוצאות המחיה שלו ובכלל זה מזון, מוצרי בית מרקחת, נסיעות ותרופות.

עוד טוען המבקש, כי אין לו קשרים עיסקיים או חבריים בהם יוכל להסתייע לשם גיוס סכום הערובה ובהיותו נמצא בחדלות פרעון אין לו אפשרות לקבל מימון מגורמים פינאנסיים לצורך הפקדת הערובה.

דיון והכרעה תקנה 14 (א) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז – 2007 מורה: "בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה בצרוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו, ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה" תקנה 135 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות") קובעת כי: "(א) עם הגשת העירעור יפקיד המערער ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסכום הנקוב בתוספת השלישית וימציא הודעה על כך למשיב.

...

לאור כל האמור, אני מקבלת את הבקשה לפטור מאגרה בלבד, ודוחה את הבקשה לפטור מהפקדת ערובה.