בקשה לפטור מאגרה וערבון בהליך ביטול הסכם מכר

בהליך אזרחי קודם בין המבקש למשיב 5 ניתן פסק דין בהסכמה ולפיו חוזה המכר בין המבקש למנוח בטל, ולראשון אין זכות בנכס.

לשלמות התמונה יצוין כי המבקש קיבל פטור מאגרה ומהפקדת ערבון בבקשות הרשות לערער שהגיש לבית המשפט המחוזי (החלטות כב' הרשם נ' שילה מיום 8.2.2018 ו-10.4.2018) ולבית משפט זה (החלטת כב' הרשמת ש' עבדיאן מיום 20.9.2018).

...

הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה כך שסכום הערובה יופחת לסכום של 20,000 ש"ח. תקנה 519 לתקנות מקנה סמכות לחייב תובע בהפקדת ערובה לצורך כיסוי הוצאות הנתבע במקרה של דחיית התביעה.

נוכח כל זאת, אני סבור כי על הערובה לעמוד על סכום של 20,000 ש"ח. סכום זה ישקף איזון ראוי בין זכותו של המבקש לברר את תביעתו לבין האינטרס של המשיבים להבטיח את תשלום הוצאותיהם אם יזכו בהליך.

סוף דבר, הערעור מתקבל בחלקו כך שתחת הסכום שקבע בית משפט השלום תעמוד הערובה (הפקדה במזומן או ערובה בנקאית) על 20,000 ש"ח. על המבקש להפקיד את הסכום תוך 45 ימים מהמצאתו של פסק דין זה. אם הסכום לא יופקד כאמור, תידחה הבקשה לתיקון התביעה.

בין ההליכים בהם טיפל התובע לבקשת הנתבע היו: בקשה לביטול הסכם המכר של הכונס מטעם בנק דיסקונט עם הרוכשת (ה"פ 887-06-11); ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 335/12); בקשת רשות ערעור לגבי מכר מיגרש לפי החלטת בית משפט השלום בהרצליה (רע"א 48712-06-11); ייצוג בתיק רע"צ 36870-03-11 בבית משפט השלום בהרצליה; ערעור על החלטת הרשם ברע"צ 30752-07-11; טפול בבטול מכירת נכס ברח' הברון הירש ע"י כונס נכסים מטעם הבנק הבנלאומי הראשון; ערעור על החלטת הרשם בבית משפט השלום בכ"ס (עש"א 445-02-13); ייצוג הנתבע ברע"צ 53575-02-11 בבית משפט השלום בהרצליה; ייצוג הנתבע בת"א 24364-09-09 בו ביקשה החברה שזכתה במיכרז לרכישת המקרקעין לאכוף את הסכם המכר; ייצוג ברע"צ 33930-08-13 בבית משפט השלום בכ"ס; הגשת המרצת פתיחה כנגד כונס הנכסים והזוכה במיכרז (ה"פ 30235-05-14); ערעור על אישור המכר הנ"ל, כאשר המכר בוטל, והנכס נמכר מחדש ע"י הכונס; ייצוג הנתבע בתביעה נגד בנו בטענה לזיוף וגזילת מניות החברה שבבעלותו ע"י הבן (פס"ד - ת/1); ייצוג הנתבע בתביעה שהגישה רעייתו נגדו בביהמ"ש למשפחה לגבי מחצית הרכוש המשותף, מזונות ועוד (תמ"ש 45985-07-11, תמ"ש 33352-06-11, תמ"ש 33360-06-10); ייצוג בעירעור שהוגש ע"י ב"כ אישתו (רמ"ש 42730-04-12); תביעה נגד שוכרי החנות ברח' הברון הירש; נקיטת הליכים למניעת פינוי הנתבע מדירת מגוריו ומימוש הדירה בהוצל"פ ע"י בנק לאומי למשכנתאות (תיק הוצל"פ 01-49968-33-7, ה"פ 44708-12-12).

כן הציג התובע תצהירים עליהם חתם, ושהוכנו ע"י התובע, בבקשות פטור מאגרה/עירבון, בהם נכתב כי התובע מייצג את הנתבע כנגד שכ"ט שישולם באחוזים (נספח ב').

...

התובע מבסס את תביעתו על הסכם שכ"ט שנכרת בין הצדדים בחודש יוני 2014, לאחר כשלוש שנים בהן ייצג התובע את הנתבע בהליכים הרבים שפורטו בתצהירו, ולפיו סוכם שהנתבע ישלם לתובע סך של 450,000 ש"ח. לחילופין מבקש התובע לפסוק לו שכר ראוי בגין טיפולו רחב ההיקף והממושך, אותו הוא מעריך ב-657,087 ש"ח לפי חישוב שעתי על בסיס שכ"ט של 577 ש"ח לשעה בצירוף מע"מ, בהתאם לפירוט השעות שהושקעו בכל תיק כמפורט בתצהירו, או לחילופין 835,347 ש"ח לפי התעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין.

יצויין בהקשר זה, כי פרט לאתי שהעידה ששילמה לתובע 30,000 ש"ח כמקדמות בשני תיקים, לא הנתבע ולא אורנה שילמו לו מכספם סכומים נוספים כלשהם כשכ"ט. טענתו הכבושה של הנתבע, כי מעת לעת שולמו לתובע כספים כלשהם על ידי קרובי משפחה שאת שמותיהם אינו זוכר, נסתרה ע"י אורנה ואתי, ונדחית על ידי כבלתי מהימנה.

לעניין הפסקת ייצוגו המשפטי של התובע את הנתבע, אני מקבלת את גרסת התובע ועו"ד איתן בן ברוך ממשרדו, כי בפגישה שנערכה במשרד התובע בחודש דצמבר 2014 ביקשו הנתבע ובתו אורנה לצרף עו"ד נוסף שיעבוד עם התובע על תיקי ההוצל"פ, וכי שכר טרחתו של עו"ד זה יופחת מהסכום שסוכם עם התובע.

אני מעמידה את הסכום שיש לנכות משכר הטרחה שסוכם בגין הטיפול העתידי שנחסך מהתובע, על 150,000 ש"ח. לפיכך אני קובעת כי הנתבע ישלם לתובע סך של 300,000 ש"ח. כמו כן את אגרת המשפט, והוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ז אייר תשע"ז, 23 מאי 2017, בהעדר הצדדים.

בפניי ערעור על החלטתו של כב' השופט צבי ויצמן שחייב את המערער לשלם אגרה בתביעה שהגיש כנגד המשיבים 3 ו-4 לביטול הסכם מכר דירה שנערך ביניהם (להלן: "הסכם המכר"),וכן ביקש מביהמ"ש באותה התובענה, ל"חייב את הנתבעים, בפיצויים המוסכמים, כאמור בהסכם המכר ופיצויים נוספים" (שורה שנייה בעמוד 2 לתובענה) (להלן: "התובענה").

עוד הוסיף כב' השופט ויצמן, כי "בעל דין המציף את בית המשפט בהליכים מרובים אינו יכול לצפות כי ההתייחסות לבקשותיו לפטור מאגרה כאל בעל דין רגיל". טעם נוסף ראה כב' השופט ויצמן שלא להענות לבקשת המערער, בהתייחסו להחלטות רבות שניתנו ע"י בתי המשפט השונים, בעיניינו של המערער, לפיהם במקרים מסוימים חויב בהפקדת ערבון להבטחת הוצאות הצד שכנגד, בשיעורים לא נמוכים שבין 3,500 – 4,000 ₪, והוא עמד בכך, ומכך למד, בצדק, כב' השופט ויצמן, כי ספק בעיניו אם אכן המערער נעדר יכולת כלכלית לתשלום אותה אגרה.

...

השופט ויצמן, לאחר שניתח את הבקשה וטיעוני המערער, הגיע למסקנה כי דין הבקשה לפטור מוחלט מאגרה דינה להידחות, והעמיד את סכום האגרה על סך של 1,000 ₪.

אין טעם וצורך, לחזור ולפרט את כל הנימוקים לדחיית בקשותיו של המערער לפטור, בבתי המשפט השונים, אך יש להדגיש ולהאיר, כי אני סבור, שהיה ניתן לדחות את בקשת המערער לבקשה לפטור מאגרה, גם מטעם נוסף.

בשולי הדברים לנוכח העובדה כי בתובנה כאן נכלל גם סעד כספי שהמערער עתר לו בדרך של קבלת הפיצויים המוסכמים, אני סבור כי סכום האגרה גבוה בהרבה מזה שקבע כב' השו' ויצמן בסעיף 3 להחלטתו והוא מגיע לסך של מעל 2000 ₪.

לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיבה 1 שכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,180 ₪ וכמו כן ישלם גם למשיבים 2, 3 ביחד שכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,180 ₪.

בקשה למתן פטור מתשלום האגרה והפקדת ערבון בעירעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ שלא להורות על ביטול עיקול ברשום על נכס המקרקעין שבבעלות המבקשת.

תיק ההוצאה לפועל נשוא החלטת כב' הרשמת עניינו בחוב פסוק של המבקשת להשבת כספי תמורת מכר דירתה עקב ביטול הסכם המכר בשל הפרתו בידי המבקשת, בסך של 120,000 ₪ אשר שולם ע"י המשיבים למבקשת על חשבון רכישת הדירה ואשר לא הושב להם מעולם, וכן סך נוסף של 60,000 ₪ שנפסק כנגד המבקשת בגין הפרת ההסכם, אשר תוצאתה כאמור לעיל, ביטולו.

סמכותו של בית המשפט לפטור תובע מחובת תשלום האגרה, על אף הכלל הקובע כי לא ייזקק בית המשפט לכל הליך אלא אם שולמה האגרה בגינו, מקורה בתקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007: "הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה". מכאן, כי אמנם שניים הם האדנים עליהם יש לבסס את מתן הפטור, האחד מצבה הכלכלי של המבקשת והשני שאלת גילוי העילה.

...

בנסיבות אלה, אין אלא לקבוע כמסקנה כי בידי המבקשת היכולת לשלם אגרת ההליך ולהפקיד העירבון הנדרש, ולכל הפחות לא עשתה די לשם כך. המסקנה בדבר דחיית בקשות המבקשת, נכונה ביתר שאת במקרה הנדון, שכן בכל הנוגע לסיכויי ההליך, יש להטיל בקיומם ספק רב. כאמור בפירוט לעיל, המדובר בעיקול ברישום על נכס מקרקעין שהינו בבעלות המבקשת, כאשר החוב בתיק ההוצאה לפועל עומד על סך של כ- 250,000 ₪, בעוד שהמבקשת משלמת בצו תשלומים סך של 350 ₪ בלבד, והמבקשת אינה מצביעה על נימוק ממשי להסרת העיקול, שלא יהא בו כדי לפגוע בזכותו של הנושה לנסות ולגבות את חובו.

לאור כל האמור, הרי שאף לא נראים סיכויי ההליך, וגם מסיבה זו אין כל מקום למתן הפטורים המבוקשים.

מכל המקובץ, הבקשה למתן פטור מתשלום אגרה והבקשה למתן פטור מהפקדת עירבון נדחות.

בהתאם לכך המשיבה חויבה לשלם למבקשים סך 1,250 ₪ מתוך הסכום שנתבע, אשר הועמד על סך 33,800 ₪ וכן נפסק להם סך 400 ₪ עבור טירדה ובטול זמן והחזר אגרה יחסית בסך 50 ₪.

בסופו של דבר, בהעדר תגובות מטעם המשיבה, נקבע בהחלטת הרשמת מיום 11.12.2023 כי מטעם זה מתקבלות בקשת הארכה להגשת בקשת רשות העירעור וכן מתקבלות הבקשות לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון.

עוד נטען בבקשת רשות העירעור, כי ההליכים בבית המשפט קמא לא מוצו, כי לא התאפשרה השמעת עדים, וכי לא נשקל תוכנו של הסכם המכר, אשר הוצג בבית המשפט במהלך הדיון.

...

בסופו של דבר, בהיעדר תגובות מטעם המשיבה, נקבע בהחלטת הרשמת מיום 11.12.2023 כי מטעם זה מתקבלות בקשת הארכה להגשת בקשת רשות הערעור וכן מתקבלות הבקשות לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון.

חרף זאת ולנוכח מסקנתי כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות, לא ראיתי לנכון להוסיף ולהידרש לעניין זה. עניינה של התביעה שנדונה בבית המשפט לתביעות קטנות הוא תביעה לפיצויים בשל נזקים נטענים בדירה שרכשו המבקשים מהמשיבה.

לנוכח כל האמור ומשנקבע כי המבקשים לא הניחו תשתית מספיקה להוכחת טענותיהם, התביעה ברובה נדחתה.

לפיכך בקשת רשות הערעור נדחית.