בקשה לפטור מאגרה והפקדת ערובה בתביעה כספית

התובע ביקש פטור מאגרת ביהמ"ש לצורך הגשת התביעה ובקשתו נענתה.

גם אם העובדה שהתובע הוא פושט רגל, לא די בה בלבד כדי לחסום אותו מהגשת תביעה לבית המשפט (בכפוף, כמובן, לרשות בית המשפט של פש"ר), הרי שאין בעצם עובדה זו כדי ליצור לו "חסינות" מפני הצורך להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אם בית המשפט סבור שהדבר ראוי בנסיבות שלפניו (תא(ת"א) 27281-02-14 צ'רחי כורש נ' גדעון (פורסם ביום 6.4.16).

ואולם, מאחר וכאמור כספי הזכיה בתביעה, אם תיתקבל, אמורים להיות מועברים לקופת הכנוס, יכול התובע לפנות לנאמן לשקול האם קופת הכנוס מוכנה (כמובן תוך נטילת רשות בית המשפט של פש"ר) "להשקיע" מתן ערובה זו כדי לזכות, אולי, בכספי הזכיה בעתיד.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את הנסיבות הספציפיות של התביעה ואת האיזון בין האינטרסים הנוגדים של הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להורות על חיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעת.

השיקולים שנשקלו בפסיקה בהקשר זה, מתחלקים לשני סוגים מרכזיים- סיכויי התביעה להתקבל או להידחות; הסיכוי או הסיכון שהתובע לא ישלם את ההוצאות שיפסקו לטובת הנתבע, אם התביעה תידחה.

לאור האמור, ולאחר ששקלתי את כלל השיקולים ואיזנתי בין כלל האינטרסים של הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

ביום 26.9.16 דחתה המשיבה את התביעה לפצוי כספי שהגיש המבקש בנימוק, שמדובר בארוע של פריצה מכוונת לבית העסק והצתתו בזדון לצורך השמדת ראיות פורנזיות.

בנסיבות אלה ובאיזון הראוי בין הצדדים מוחלט לקבל את הבקשה לפטור מתשלום אגרה ולקבל באופן חלקי את הבקשה להפקדת ערובה כך שהערובה תועמד על סך 8,000 ₪.

...

עוד נקבע בעניין גורנשטיין, כי על מנת להיעתר לבקשה לפטור מאגרה על שני תנאים מצטברים להתקיים: המבקש אינו יכול לעמוד בתשלום האגרה וההליך מגלה עילה.

ביום 17.01.2020 בהתאם להחלטת בית המשפט הגישה החברה תביעה כספית בסכום 35,000,000 דולר (121,450,000 ₪) נגד זנון קלוגר במסגרתה בקשה פטור מאגרה.

ביום 22.12.2021 עתר המערער בבקשה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות בטענה כי, מדובר בתובענה הממומנת על-ידי מר אייזקוביץ' אשר יש באפשרותו לעמוד בהפקדת ערובה זו. יתר על כן מציין המערער כי, עילת התביעה היתיישנה שכן, היא "עוסקת בהתרחשויות מלפני 15-16 שנים" וכן, לנוכח היתנגדותה של המדינה בבקשה לפטור מאגרה יש לחייב את החברה בהפקדת הערובה.

...

עוד טענה המשיבה כי, עילת התביעה לא התיישנה שכן "התביעה הוגשה בחודש יוני 2020 ובטרם חלפו שבע שנים ממועד מינויו של המפרק". ביום 12.01.2022 קבע בית המשפט (כב' השופטת ר' ערקובי) כי, דין הבקשה להידחות על אף האמור בסעיף 353.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ונספחיה, החלטתי לדחות את הערעור מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

אשר לטענת ההתיישנות, בית המשפט אשר ידון בתביעה ייבחן טענה זו. לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור.

המערער ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 5,000 ₪.

התובע ביקש בתביעתו להתבסס, בין היתר, על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, גב' פסו-ואגו, בלישכת ההוצאה לפועל פתח תקווה, מיום 5.4.20, שניתנה במסגרת בקשה שהגישה גב' סומך לפי סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967, העוסק באחריות של כונס נכסים, נגד הנתבע 1 בטענה כי פעל בנגוד לחובותיו על פי דין וגרם לה נזק כספי.

בפסק הדין נכתב "בפסיקת גובה ההוצאות לקחתי בחשבון את העובדה כי מדובר בהליך שלא אמור היה להיות מוגש מלכתחילה בדרך בה הוגש, בהיעדר החלטה המסמיכה את דוד מלכה לפעול בשם עיזבון המנוחה. כמו כן , לקחתי בחשבון את הקף העבודה החריגה לה נדרשו הצדדים במסגרת של תגובה לבקשה לפטור מאגרה...". · ת"א 44579-09-21 – בחודש ספטמבר 2021 הגיש התובע תביעה נוספת, נגד שלושת הנתבעים כאן, בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

ביום 13.8.23 נקבע ע"י רשמת בית המשפט העליון, כב' השופטת אזולאי: "בסופו של יום ומבלי שיהיה בכך כדי להביע עמדה כלשהיא באשר למצבו הכלכלי של המערער או ביחס לסכויי העירעור, מצאתי לפטור את המערער מאגרה וערובה, וזאת על מנת שלא להיקלע ל"מעגל דיוני שוטה". בית המשפט העליון (כב' השופט מינץ) בפסק דינו מיום 31.8.23, דן בעירעור על פסק דינה של הרשמת בע"א 7649/22 בו הורתה על מחיקת העירעור בשל אי תשלום אגרה ואי הפקדת ערובה וכן על החלטתה לדחיית בקשת המערער לעיון חוזר.

...

אני דוחה את טענתו של התובע לפיה בתי המשפט לא היו מוסמכים להתנות הגשת תביעה חדשה בתשלום הוצאות.

סוף דבר לאור האמור, אני מורה כי על התובע לקיים את התנאים שנקבעו בפסקי הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 19.6.13 ושל בית המשפט המחוזי מרכז מיום 19.7.22, לעניין תשלום ההוצאות שנפסקו לטובת הנתבעים כאן (סכום (קרן) של 10,000 ₪ לטובת הנתבעת 2 וסכום (קרן) של 2,500 ₪, לטובת כל אחד מהנתבעים).

לאחר שקיבלתי את טענות הנתבעים בשאלת ההוצאות, אני מורה על חיוב התובע בהוצאות משפט בסכום של 2,000 ₪, לכל אחד מהנתבעים.

ביום 31.10.22 הגיש המבקש לבית המשפט לעינייני מישפחה תביעה כספית על סך חמישה מיליון ₪ כנגד המשיבים.

"נוכח מהות ההחלטה עליה הוגש ערעור ובחינת סכויי קבלתה, מצאתי כי יש להעמיד ערובה בשיעור שנקבע בהחלטתי. לא מצאתי בבקשה שלפני כל טעם לפיו אין בידי המבקש היכולת הכלכלית להפקיד את סכום הערובה שנקבעה שכן שיעורה אינו דומה לזה שמבקש המערער לפטור אותו במסגרת בקשה לפטור מאגרה". ככל שהמערער לא יפקיד את סכום הערובה בתוך 7 ימים, העירעור יימחק.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה והתשובה, אני סבור שיש לתת רשות ערעור, היות שמדובר בשאלה משפטית עקרונית והיא האם היה מוסמך בית המשפט לחייב את המבקש בהפקדת ערובה, למרות שעל פי התוספת השלישית לתקנות, ערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר פטור מהפקדת ערובה? ברע"א 1875/21 יוסף שחם נ' אגף מס הכנסה (23.05.2021)‏ קבע ביהמ"ש כי:‏ "הלכה היא כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן החלטות דיוניות-ניהוליות באופיין, המצויות בגדר שיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת. משכך תמנע ערכאת העירעור מלהתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בנגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין... בבסיס סמכותו של בית המשפט לחייב צד להליך בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד, שתי תכליות מרכזיות: הראשונה, הנלמדת מלשונה, היא הבטחת תשלום הוצאותיו של הצד הפאסיבי ("הנתבע"), ככל שבסופו של יום יידחה ההליך בו מדובר וייפסקו הוצאות לטובתו; השנייה, היא מניעת ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות והרתעה מפני הגשת הליכי סרק – תביעות, בקשות, או ערעורים, לפי העניין.

...

מקל וחומר, יש לקבל את הבקשה במקרה זה שבו מדובר בערעור על החלטה הדוחה בקשה לפטור מאגרה (להבדיל מפסק דין) המוגש לאותה ערכאה שנתנה את ההחלטה (להבדיל מערכאה גבוהה יותר).

בטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון) תשפ"ב – 2022 מוצע בין היתר לתקן את תקנה 135(ב) כך שייקבע שבית המשפט מוסמך להורות על הפקדת ערובה "גם אם לא נקבעה ערובה כאמור בנוגע לאותו הליך בתוספת השלישית". המבקש "מציף" את בתי המשפט בבקשות לרוב והכל "בניסיון כפייתי להימלט מהצורך לשלם אגרות מחד או להפקיד ערבון סמלי להבטחת הוצאות המשיבים מאידך". לכן, יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה והתשובה, אני סבור שיש לתת רשות ערעור, היות שמדובר בשאלה משפטית עקרונית והיא האם היה מוסמך בית המשפט לחייב את המבקש בהפקדת ערובה, למרות שעל פי התוספת השלישית לתקנות, ערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר פטור מהפקדת ערובה? ברע"א 1875/21 יוסף שחם נ' אגף מס הכנסה (23.05.2021)‏ קבע ביהמ"ש כי:‏ "הלכה היא כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן החלטות דיוניות-ניהוליות באופיין, המצויות בגדר שיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת. משכך תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין... בבסיס סמכותו של בית המשפט לחייב צד להליך בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד, שתי תכליות מרכזיות: הראשונה, הנלמדת מלשונה, היא הבטחת תשלום הוצאותיו של הצד הפסיבי ("הנתבע"), ככל שבסופו של יום יידחה ההליך בו מדובר וייפסקו הוצאות לטובתו; השנייה, היא מניעת ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות והרתעה מפני הגשת הליכי סרק – תביעות, בקשות, או ערעורים, לפי העניין.

ברם, אני סבור כי משמתקין התקנות קבע שערעור על החלטת רשם פטור מהפקדת ערובה, לא מוסמך בית המשפט לקבוע שתופקד ערובה.

סיכומו של דבר: הערעור מתקבל.

המשיבים ישלמו למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.