בקשה לפטור מאגרה בתביעה נגד עורכי דין על הפרת הסכם שכר טרחה

בפניי תביעה כספית אותה הגישה לקוחה, בשמה ובשם בתה, כנגד עורך דין, על סך 200,000 ₪, בגין נזקים אשר נגרמו להן, לטענתן, עקב רשלנות מקצועית וכן תביעה שכנגד, על סך 50,000 ₪, לשכר ראוי שהוגש כנגד הלקוחה בגין הטיפול המשפטי שנתן עורך הדין בעניינים אשר לא נכללו לטענתו בהסכם שכר הטירחה ובגין לשון הרע ונזקיו עקב נגישה.

אולם, לאחר שנדחתה בקשת התובעות לפטור מאגרה, תוקן כתב התביעה וסכום הסעד הנתבע הופחת והועמד לצורכי אגרה על סך כולל של 200,000 ₪.

אשר לתביעה שכנגד טענה שגית, כי גולדשטיין לא דרש תמורה נפרדת בגין הפעולות הנטענות והן נכללו במסגרת הייצוג עליו הוסכם בהסכם שכר הטירחה אשר הופר על ידי גולדשטיין, בכך שהפסיק את הייצוג בטרם סיים מלאכתו וכן עקב רשלנותו.

אולם, אני מוצאת לאמוד את שכר הטירחה בהתאם לפרט 8(5) לתוספת הראשונה לכללי לישכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), תש"ס-2000, ולקבוע כי כתוצאה מהפרת החוזה על ידי גולדשטיין נגרם לשגית נזק בגובה זה. על כן אני מחייבת את גולדשטיין לשלם לשגית סך של 1,097 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת הפרישי הצמדה וריבית כדין מיום 24.11.15, בגין סידור הגט שלא התייצב אליו.

התביעה שכנגד גולדשטיין טען כי סיפק לשגית שירותים מקצועיים אשר לא נכללו בהסכם שכר הטירחה: בקשה והתדיינות לעניין הסמכות של בית המשפט לעינייני מישפחה לידון בתביעת הקטינה בגינם עתר לחייב את שגית בסך של 5,000 ₪, הגשת בקשה למניעת פירסום בגינה עותר לחייב את שגית בסך של 5,000 ₪, בגין ייצוג בבקשת הביזיון אשר הוגשה כנגד שגית אשר לא פעלה בהתאם להוראות בית הדין הרבני לעניין הסדרי הראייה בסך של 5,000 ₪; בגין הגשת בקשה לצוו לרישום הקטינה לגן בסך של 5,000 ₪.

...

לאור האמור לעיל, התביעה שכנגד נדחית במלואה.

יתר התביעה נדחית.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

התובע טוען מנגד כי הטענות שנדחו בהליכים הקודמים נגעו לסוגיות של בעלות/קניין בנכס ואילו התביעה כאן מבוססת על הפרת הסכם וסוגיות נזיקיות, ולא על סוגיה קניינית.

התובע מבקש להדוף את טענות השהוי, בנימוק כי מיד עם היוודע לו על הפרת ההסכם פנה לקבלת סעד מבית המשפט וכאשר הדבר לא צלח פנה למפרק החברה, שנקט גם הוא בהליכים.

יצוין כי מעבר לחומרה שבהצגת מצג לא נכון בבקשה לפטור מאגרה, התובע יצר מצג שוא (לשיטתו) כלפי נושים, כאילו הנכס נמכר לנתבעת 3 בשנת 2006 בעיסקה מסחרית רגילה.

התובע לא הגיש תביעה נגד מפרק החברה, למרות שהצהיר כי ייעשה כן. הוא גם לא הגיש תביעה עצמאית נגד הנתבעים בעילה שאינה קניינית.

התובע ישלם לנתבעים שכר טירחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ₪.

...

נוכח זהות זו, ומשלא נמצא שוני בזכות או באינטרס המוגן שבבסיסי התובענות השונות, המסקנה היא כי העילה שעליה נשענת התביעה הנוכחית מוצתה בפסק הדין שדחה את המרצת הפתיחה שהגיש התובע בשנת 2014.

בדומה, לא מצאתי מקום להידרש לטענת הנתבעים המתבססת על הדוקטרינה של "עילה בת עוולה". סוף דבר – אני מורה על דחיית התביעה על הסף.

התובע ישלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ₪.

התובע חושש שאם לא יינתן צו עיקול לא יוכל לממש את פסק הדין שניתן בתביעה וקיים סיכון רב שהתשלום יועבר לנתבע ולא תהיה לו אפשרות בעתיד לגבות כל תשלום מן הנתבע לאור מצבו הכלכלי הקשה של הנתבע אשר כבר הצהיר על כך מספר פעמים במסגרת בקשתו לקבלת פטור מאגרה בהליך שנוהל כנגד המדינה.

היא אף הגישה לבית משפט המחוזי בבאר שבע בקשה לפצוי בהליך הפלילי אשר התקבלה ועל בקשה זו הגישה ערעור לבית משפט העליון ובערעור נקבע כי ישנה חלוקה בהתרשלות ניהול ההליך של הנתבע בשיעור 50%-50% על המדינה ועל עורך הדין הקודם שייצג את הנתבע, יאסר אבו ג'מע, והטיל עליהם לפצות את הנתבע בסכום של 600,000 ₪.

הוא סיכם עם התובע שהוא ייצג אותו בנוסף לתביעה אזרחית, ובהסכם שכר הטירחה בסעיף 4 סוכם כי "עו"ד משה גליקו מתחייב שלא לסגור/ לסלק את התביעה ללא הסכמה מפורשת ובכתב שלי"; למרות זאת התברר לנתבע כי התובע מסר לב"כ הנתבעים באותו הליך כי הנתבע מסכים להסדר.

טענה זו, עד כמה שהיא קשורה לטענה בעיניין הפרת הסכם שכר הטירחה, היא טענה נכבדה הראויה גם היא לבירור עובדתי; אך כבר בדיון בבקשה הוצג פרוטוקול דיון בבית המשפט המחוזי מרכז (סומן ת/3), ועולה מאמירת ב"כ המדינה שם כי התובע לא חשף כלום מהשיחות בינו ובין הלקוח, קרי, שעל פניו, ולפחות בשלב זה של הדיון כאן, ספק אם יש בסיס לטענה להפרת חיסיון.

...

מכל אלו עולה כי מדובר בשאלות רציניות שיש לברר, ודי במסמכים שצורפו לכתב התביעה, ובמחלוקת העולה מחקירות הצדדים, כדי להוביל למסקנה כי ישנן ראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

נוכח מכלול האמור, אני דוחה את הבקשה לביטול העיקול.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות הבקשה וההליך בסך 3,000 ₪ בתוך 30 יום.

הבקשה לפטור מאגרה הוגשה במסגרת תובענה שהגישו המבקשות (אחיות) נגד המשיבים על סך 12,665,000 ₪ בטענה כי המשיבים, עורכי דין אשר ייצגו המבקשות בהליכים משפטיים (ייצוג שהסתיים כבר בשנת 2013), הפרו את הסכם שכר הטירחה וייפויי הכוח שנכרתו עם המבקשות, ובייצוג המשפטי היה כדי להסב למבקשות נזקים משמעותיים על סך התביעה כאמור.

...

נוכח הטעמים המפורטים לעיל על משקלם המצטבר, אני מורה על דחיית הבקשה.

בשים לב למסקנתי לעיל, ונוכח התנהלותן הדיונית הקלוקלת שחייבה המשיבים בהגשת תשובה נוספת אני מורה כי המבקשות יישאו בהוצאות המשיבים בגין שכ"ט ב"כ בסך של 5,000 ₪.

לא בלי התלבטות החלטתי שלא לעשות הוצאות לטובת אוצר המדינה.

ככל שהסכום לא ישולם במועד, תתוסף לו ריבית בשיעור של 25% לשנה בתוספת מע"מ, וכן שכר טירחה בשיעור של 2% מסכום ההלוואה בתוספת מע"מ. השמאי שמונה על ידי בית המשפט העריך את שווי הנחלה בסך של 7,110,000 ש"ח, ואת השקעות הנתבעים בסכום של 1,367,000 ש"ח. מכאן שיתרת התמורה שהיה על הנתבעים לשלם (שווי הנחלה פחות ההשקעות והתמורה ששולמה) עמדה על סך של 5,016,600 ש"ח. בהחלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 13.1.2020 אושרה מכירת הנכס לנתבעים תמורת סכום זה. הנתבעים לא עמדו בתשלום גם לאחר ארכה שניתנה להם על ידי רשם ההוצאה לפועל, ובהחלטה מיום 10.1.2021 הורה הרשם על ביטול העסקה איתם ואישר את מכירת הנכס לרוכשים אחרים.

ביום 4.1.024 הגיש התובע את התביעה הנוכחית על סך 7,329,794 ש"ח. התביעה הוגשה נגד הנתבעים בגין הנזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, בשל הפרת ההסכם על ידם, וכן נגד הנתבע 3, עורך הדין שייצג את הצדדים בעיסקה.

תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 ("תקנות האגרות"), קובעת כך: "הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד". מהתקנה עולה כי כאשר נבחנת בקשה לפטור מאגרה יש להיתחשב בשני מבחנים עקריים: יכולתו הכלכלית של התובע לשלם את האגרה, והאם התביעה מגלה עילה.

...

לאחר העיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, מצאתי להיעתר לבקשה.

בכל הנוגע ליכולתו הכלכלית של התובע בענייננו, לאחר העיון בבקשה ובנספחיה שוכנעתי כי התובע עמד בנטל להראות כי אין לו יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה.

נוכח האמור, אני סבור כי התובע עומד בתנאים לקבלת פטור מאגרה.