בקשה לפטור מאגרה בתביעה חסרת עילה בסך 50 מיליון ₪

לטענת המבקשים, לאור היתנהלותו של המשיב בחוסר תום לב אף מחק בית המשפט ביום 6.1.16 את בקשתו לפטור מתשלום אגרה וכן את תביעתו הראשונה לעיל, נוכח העובדה כי הוא נקט בהליך בעת היותו תחת צו כנוס, בעיצומו של הליך פש"ר ובלא קבלת היתר של בית המשפט של פש"ר (ר' נספח 4).

עוד מציינים המבקשים כי המשיב הוא תובע סדרתי אשר מזלזל בהכרעות בית המשפט (ר' סעיפים 48–50) וכי ראוי להורות לו לשלם את ההוצאות שבהן חויב לטובת הנתבע 1 בהתאם להחלטה מיום 6.11.16 בסך 5,000 ₪ (ר' סעיפים 51–52).

בד בבד הגיש התובע בקשה לעיקולים זמניים במעמד צד אחד (בקשה מס' 2), בגדרה נתבקש בית המשפט להטיל עיקול זמני על הערות אזהרה הרשומות לטובת המשיבים (שם) על נכסי מקרקעין "וזאת להבטחת סכום התביעה בסך של 24,000,000 ₪". עוד צוין במבוא הבקשה כי "כמפורט בכתב התביעה הסכום המגיע לתובע עומד על סך של 45,686,039 ₪ ובגלל סכויי התביעה שאינם ודאיים, מעמיד התובע את תביעתו על הסך של 24,000,000 ₪". עוד יצוין כי ביום 17.8.15 הגיש התובע בקשה לעיכוב פירסום זמני של דבר הגשת התביעה (בקשה מס' 3), בה נאמר בין היתר כי "המשיבים להלן גם הנתבעים חייבים לי להלן גם המבקש, ממון רב מעל 10 מיליון דולר בגין חלקו במיזם אינטרנט משותף, ועילות נוספות. הנתבעים חייבים למבקש תשלום עבור שכרו, התחייבויות אחרות בגין עבודתם המשותפת רבת השנים והשתתפות ברווחים של מיזם האנטרנט" (ר' סעיף 2 לתצהירו של המשיב התומך בבקשה).

לא ניתן להיתעלם אף מהעובדה כי הגם שהמשיב הגיש את תביעתו כתביעה 'למתן חשבונות', הרי שהלכה למעשה מדובר בתביעה שסכומה/שוויה כפי שעולה מההליך הקודם, עומד לשיטת המשיב, על כ־45 מיליון ₪ (ושהועמדה אך לצורכי אגרה על סך של 24 מיליון ₪).

...

סוף דבר הלכה היא כי החלטה בנושא חיוב תובע להפקיד ערובה להוצאות הנתבע היא החלטה דיונית, ולערכאה הדיונית מסור בעניין זה שיקול דעת רחב (רע"א 4744/17 ארוך נ' בנק ירושלים (פורסם בנבו, 14.6.17), פסקה 8; רע"א 3514/14 איפרגן נ' טחנת קמח אשדוד בע"מ (פורסם בנבו, 2.6.14)).

בנסיבות העניין ובהינתן כל האמור לעיל, לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, ובאיזון האינטרסים המתחייב, הנני מורה בזאת כי המשיב–התובע יפקיד כערובה להוצאות המבקשים–הנתבעים 1 ו־3, סך של 150,000 ₪.

המשיב ישלם למבקשים הוצאות בקשה זו בסך כולל של 8,000 ₪ עד ליום 2.8.20, וממועד זה ואילך יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ביום 24.5.2022 הוגשה בקשה של התובעים להפחתת הסעד הכספי בתביעה לסך של 2,000,000 ₪, ולאור הפחתה זו, הוגשה בקשה לזקיפת התשלום ששולם בגין המחצית הראשונה של האגרה ביתר (כלומר סכום האגרה ששולם על הסכום שעולה על 2,000,000 ₪) כתשלום עבור המחצית השניה של האגרה.

תקנה 2(ג) לתקנות האגרות קובעת: "2(ג) לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה." תקנה 101(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, קבעה באופן מפורש כי אי תשלום אגרה מהוה עילה למחיקת התביעה: "100. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:

איחזור ואציין, מדובר במספר תובעים שאינם חסרי אמצעים, אשר הייתה להם תקופה ממושכת להערך לתשלום האגרה, אשר בית המשפט האריך להם את המועד לתשלום האגרה, אשר קיבלו התראה כי בהיעדר תשלום אגרה תמחק התביעה, ובכל זאת בחרו במודע שלא לשלם את האגרה, או אף את מקצתה.

במקרה שלפניי יש להביא בחשבון לעניין ההוצאות כי מדובר בתביעה כספית על סכום משמעותי של 4.5 מיליון ש"ח, אשר מיתנהלת עוד משנת 2016.

ככל שהתובעים, או מי מהם, יגישו תביעה חדשה באותן עילות של תביעה זה, או מקצתן, תותנה הגשת התביעה בתשלום הוצאות נוספות בסך של 50,000 ₪ (כולל מע"מ).

...

לפיכך, יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובעים לבין אי תשלום האגרה בנסיבות המפורטות בפסק דין זה, לטעמי איזון שכזה מוביל למסקנה כי יש למחוק את התביעה, ואנמק.

בנסיבות שכאלו, אני סבור כי כאשר התובעים לא מילאו את חובתם כבעלי דין, זכות הגישה שלהם לערכאות נדחית, לעניין זה, ר' ע"א 2328/07 ‏יורם גיל נ' עו"ד אביחי דרזנר [פורסם במאגר נבו] (03.05.2009): "זכות הגישה לערכאות היא, אכן, זכות חוקתית חשובה, אך הגשמתה מותנית בעמידה בתנאים פרוצדורליים, ובתום לב בקיום החלטות של בית המשפט, המשמשים "כרטיס כניסה" להיכל המשפט.

בנסיבות אלו, אני סבור כי יש לקבוע שני מישורים לפסיקת ההוצאות, מישור התשלום המידי בגין הוצאות הליך זה, אשר יפסקו באופן מתון יחסית, וכן סכום הוצאות נוסף אשר ישולם רק אם יוגש הליך נוסף באותן העילות כנגד הנתבע 3 או מי מטעמו.

על פי הנטען בבקשה, המבקשת נכה משנת 2006 בשיעור כ- 50% ומקבלת פנסיה בסך 3,800 ₪ לחודש ולאחר החמרת מצבה הבריאותי הוכרה כנכה בשיעור 100% ומקבלת קצבה מטעם המוסד לביטוח לאומי בסך 3,200 ₪.

מוסיפה וטוענת המבקשת כי גם מצבם הכלכל של בני משפחתה בכי רע. עוד טוענת המבקשת כי חובותיה מסתכמים בתיק איחוד פעיל במסגרתו הוכרזה כמוגבלת באמצעים לסך של 1.8 מיליון בקרוב ועם זאת החוב לבנק לאומי למשכנתאות אינו מעודכן בתיק כאשר בפועל טוען הבנק לחוב העולה על 1.7 מיליון ₪, ובגינו אף מרחפת מעל ראשה חרב הפינוי ביחס לדירת המגורים שבו היא מתגוררת.

דיון והכרעה תקנה 14 (א) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז – 2007 מורה: "בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה בצרוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו, ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה" תקנה 135 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות") קובעת כי: "(א) עם הגשת העירעור יפקיד המערער ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסכום הנקוב בתוספת השלישית וימציא הודעה על כך למשיב.

בבשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.14)) נפסק, ביחס לפטור מאגרה: "באשר לתנאי הראשון, העדר מסוגלות כלכלית, נידרשת הוכחה הכוללת תעוד ואסמכתאות, לרבות תדפיסי חשבונות בנק; דיווח על הוצאות חודשיות; תלושי משכורת, של המבקש ובן או בת זוגו, ואף הוריו אם הוא סמוך על שולחנם; וכן תצהיר, כדי לעמוד בו (ראו: תקנה 14(א) לתקנות האגרות; לדוגמה ספציפית לדרישה זו ראו: ע"א 4146/08 ויינשטיין נ' שניר [פורסם בנבו] (5.8.2008); לתאור כללי, אך לא ממצה, של הנידרש מבעל הדין בתנאי זה, ראו: חמי בן-נון וטל חבקין העירעור האזרחי 273–274 (2012) (להלן: בן-נון וחבקין))" ביחס לסכויי ההליך, בבקשה לפטור מאגרה (להבדיל מבקשה לפטור מערובה), בוחן בית המשפט האם עילת ההליך שהוגש אינה קלושה.

על פי תקנה 14(ד)(2) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז – 2007, הכרזה כי המבקש הוא חייב מוגבל באמצעים לפי סעיף 69ג' לחוק ההוצאה לפועל בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה לפטור מאגרה, תשמש ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה.

...

מכל מקום, אף אם אניח כי המבקשת אכן אינה מסוגלת לשלם את האגרה בשל מצבה הכלכלי, וכי אכן פנתה בנסיונות לגייס את סכום הערובה הנדרש, לכל מי שיכלה, אך ללא הועיל, אין מקום להיעתר לבקשה, משום שהתנאי השני הנדרש, בדבר סיכויי ההליך, אינו מתקיים, אף לא במידה הנדרשת לשם קבלת פטור מאגרה.

לאור כל האמור, משלא הוכח התנאי בדבר סיכויי הערעור, הנדרש לשם קבלת פטור מתשלום האגרה או מהפקדת הערובה, דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.

המבקשת תשלם את האגרה ותפקיד את הערובה לא יאוחר מיום 14.8.22, שאם לא כן יימחק הערעור.

על רקע זה, הגיש המשיב ביום 17.4.2023 תביעה כספית נגד המבקש לבית המשפט המחוזי בסך של כ-3.4 מיליון ש"ח, בטענה כי האחרון התרשל בייצוגו של המשיב בתביעה הנזיקית.

ביום 14.5.2023 נעתר בית המשפט לבקשה, בכפוף להפקדת התחייבות עצמית של המשיב ללא הגבלת סכום בגין כל נזק שייגרם על ידי צו העיקול; ערובה של צד שלישי; וערבון בסך של 50,000 ש"ח. ביום 22.6.2023 הודיע המשיב כי לנוכח העדר יכולתו לגייס את הסכום הנידרש להפקדת ערבון בסך של 50,000 ש"ח, הוא חוזר בו מבקשתו לצוו עיקול זמני.

כן נטען כי בית המשפט לא נימק מדוע חרף עמדת המדינה לפיה המשיב לא הציג את האסמכתאות המתאימות לצורך קבלת פטור מאגרה, החליט בית המשפט להעתר לבקשתו עד לסכום של 2.5 מיליון ש"ח. בכל הנוגע לסכויי התביעה, נטען כי בית המשפט לא דן בטענות המבקש ביחס לכתב הויתור עליו חתם המשיב; העדר אסמכתות להוכחת התביעה הנזיקית נגד המעביד; אי-צרופן של חוות דעת רפואיות לצורך הוכחת נזק גוף; וכיו"ב. עוד נטען כי בית המשפט לא דן בסכום המופרך עליו העמיד המשיב את תביעתו, אשר לא נתמך בכל אסמכתא.

כך, לאחר שבחן את טענותיו לעניין התרשלות המבקש, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי עלה בידי המשיב לעמוד ברף המקל שנקבע לצורך עמידה בתנאי השני, לפיו אין מדובר בהליך חסר כל סיכוי – אך זאת רק עד לגבול סמכותו של בית משפט השלום, קרי עד לסכום של 2.5 מיליון ש"ח. בכל הנוגע לסכום התביעה החורג מסמכות בית משפט השלום, קבע בית המשפט כי המשיב לא הראה כי תביעתו מגלה עילה, ולו ברמה הלכאורית.

...

לא מצאתי כי מדובר במסקנה בלתי סבירה או כי נפל בה פגם יסודי כלשהו המצדיק התערבות.

אומנם המדינה התייחסה בתגובתה לעניינים שונים אשר לשיטתה לא פורטו כנדרש בבקשת המשיב (כאשר עניינים אלה קיבלו מענה בתשובת המשיב), ואולם בסופו של דבר היא הותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

בקשה לפטור מתשלום אגרה שהוגשה במקביל להגשת תביעה כספית בסכום של 100 מיליון שקל.

אגרת התביעה עומדת על סך של 1,404,156 ₪, כאשר המחצית שיש לשלם עם הגשתה הנה בסכום של 702,078 ₪.

המדובר בתביעה בסכום של 50 מיליון שקל בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו בשל פעולותיהם ומחדליהם של הנתבעים שם בחקירה שבקש שתבוצע בתלונה שהגיש כנגד המותב הנכבד בשל היתנהלותו ואופן ניהול ההליכים בבית המשפט לעינייני מישפחה.

במסגרת זו בית המשפט בוחן גם את הסכום הנתבע וכפי שנקבע בבש"א 13593/01 (מחוזי חי') ניצולת הקרטל בע"מ נ' אסם תעשיות מזון בע"מ (26.1.2003): "...גובה הסכום הנתבע הנו אחד מרכיבי העילה לצורך תקנה 13(ב) לתקנות האגרות. אין זה מתקבל על הדעת שבעל דין המבקש לפטרו מתשלום אגרה, יגיש תביעה על סכום אסטרונומי וללא כל ביסוס. גם כאשר יש בפיו של אדם טענות נכונות כנגד בעל הדין יריבו, ואפילו אותו אדם הנו חסר אמצעים לשלם את אגרת המשפט החלה על ההליך, שומה על התובע שלא לחרוג ממסגרת עתירה לסעד סביר והגיוני בנסיבות העניין.

אם נסכם את הדברים, אומר כי התובע בחר להגיש תביעת ענק בסכום של 100 מיליון שקל ובקשת פטור לצידה, מבלי שיעשה את המינימום הנידרש, הן לעניין פירוט עילת התביעה וסכומה והן לעניין בקשת הפטור.

...

עפ"י התובע, הוא 'נכנס' לבית המשפט לענייני משפחה מולטי מיליונר, כיורש של נכסים בשווי של למעלה ממיליארד שקל ויצא אסיר מורשע, בשל מעשיו של המותב.

בנוסף, משכתב התביעה אינו מפרט את מועד הולדת העילה, הרי שדין התביעה להידחות אף בשל התיישנות מאחר ועניינה בהחלטות ובאירועים משנת 2016.

סוף דבר מכל הטעמים לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לפטור מתשלום אגרה.