בקשה לפטור מאגרה בערעור על מחיקת תביעה בשל אי תשלום אגרה

בהחלטתה עמדה כבוד הרשמת על שני התנאים המצטברים שיש לבסס לצורך קבלת פטור מאגרה: העדר יכולת כלכלית והיותו של ההליך מושא בקשת הפטור "מגלה עילה". בהחלטתה ציינה כבוד הרשמת כי התנאי הראשון הנוגע להיעדר יכולתה הכלכלית של המבקשת מיתקיים במקרה דנן ואולם בכל הנוגע לתנאי המצטבר השני מצאה כבוד הרשמת כי ההליך אינו מגלה לכאורה עילה.

יצוין כי משניתן פסק-דין המוחק את התביעה שהגישה המבקשת מחמת אי תשלום האגרה, הרי שההחלטה בבקשה לפטור מאגרה "נבלעה" באותו פסק-דין וניתן היה להשיג עליה במסגרת העירעור על פסק-הדין, ככל שהיה מוגש לערכאה הנכונה.

...

למסקנה זו הגיע בית המשפט לענייני משפחה בהתבסס בין היתר על עדותו של המשיב, עורך דין במקצועו, אשר ערך את ההסכם.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות.

הבקשה להארכת מועד נדחית, אפוא.

בשם המערערת: עו"ד חמי בן נון; בעצמה בשם המשיבים 2-1: עו"ד אסתי קוך בשם המשיב 3: עו"ד אהוד שטיין בשם המשיבות 5-4: עו"ד ליבי שפרלינג בשם המשיב 6: עו"ד יואל דדון; עו"ד משה אגמי ][]החלטה ]השופט י' עמית: בקשה לביטול פסק דיננו מיום 8.3.2022 אשר הורה על מחיקת ערעור המבקשת לאחר שלא התייצבה לדיון.

על ההחלטה לביטול הפטור הוגשה לבית משפט קמא בקשה מטעם המבקשת לביטול ההחלטה, וזאת לאחר מספר ארכות שנתבקשו, ובמקביל הוגשה בקשה מטעם המשיבים למחיקת התובענה בשל אי תשלום האגרה על ידי המבקשת.

המבקשת מיאנה להשלים עם פסק הדין והגישה ערעור לבית משפט זה. בהודעת העירעור האוחזת 19 עמודים, נטען, בין היתר, כי שגה בית משפט קמא עת החליט בבקשה לביטול הפטור בטרם התקבלה עמדת המדינה או נעשה בירור בעיניין; כי הבקשה לביטול הפטור לא הומצאה למבקשת כדין והיה על בית המשפט לוודא זאת שעה שמדובר בהחלטה כבדת משקל המחייבת את המבקשת במאות אלפי שקלים; כי חילופי ייצוג המבקשת אינם רלוואנטיים להכרעה בשאלת שלילת פטור מאגרה, ולא פגעו כלל בניהול השוטף של התביעה; כי שגה בית משפט קמא עת נתן את ההחלטה לביטול הפטור בפתקית, המיועדת להחלטות טכניות וקצרות, ולא להחלטות מהסוג האמור; כי תשלום שכר הטירחה לא מהוה שינוי נסיבות המצדיק את ההחלטה לביטול הפטור, ומכל מקום לא חל כל שינוי בנסיבות המבסס את ביטול הפטור; כי היתנהלות דיונית אינה יכולה להצדיק ביטול של זכות חוקתית של גישה לערכאות; וכי לעניין סכויי התביעה, המבקשת הרימה את הנטל במסגרת הדיון בבקשות הפטור מאגרה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, בכתב הערעור, בהחלטת בית המשפט המחוזי ובפסק דינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המשיבים התנגדו לבקשות להארכת מועד, ובהחלטת הרשם נקבע כי אין הצדקה להיעתר לבקשת הארכה, שכן זו הוגשה בחלוף המועד להגשת הסיכומים ולא נתמכה בתצהיר, אך תינתן למערערת ארכה קצרה עד ליום 14.7.201.

על יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית.

החלטה בבקשה לפטור מתשלום אגרה (בסך 1,410 ₪) ובבקשה לפטור מהפקדת ערבון (בסך 15,000 ₪), בקשר לערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד הרשם הבכיר אהרן אורנשטיין) בה"פ 9298-03-20, מיום 2.8.2020, שלפיו תביעת המערער נמחקה בשל אי תשלום אגרה.

...

עם זאת, כפי שנקבע בעניין פלקסר, "אין לומר כי פטור מעירבון יינתן באופן אוטומטי מחמת חוסר יכולת כלכלית, שכן יש להביא בחשבון גם את האינטרס של הצד שכנגד להיפרע את הוצאותיו וליצור הרתעה מפני הגשת הליכי סרק... שיקולים נוספים שיש להביאם בחשבון הם אינטרס הצד שכנגד בסופיות הדיון ואינטרס הציבור בניצול יעיל של הזמן השיפוטי". משמצאנו כי לצורך ההליך הנדון המערער עמד ברף הדרוש להוכחת חוסר יכולתו הכלכלית לשלם את האגרה, המסקנה לעניין יכולתו להפקיד את העירבון דומה.

סיכום לנוכח כל האמור וכאמור, מבלי שיש בהחלטה זו משום קביעה בעניין מצבו הכלכלי של המבקש, ניתן לו פטור מתשלום אגרה.

טענות הצדדים המבקשות טוענות כי נוכח העדר יכולתן הכלכלית לתשלום האגרה ונוכח סכויי ההליך הטובים, הן עומדות בתנאי תקנה 14 לתקנות ויש ליתן להן פטור מאגרה.

ראו ההחלטה כלשונה –   "עיינתי בכתב התביעה, שמעתי את המערערות וסכויי התביעה בהליך עצמו אינם מצדיקים פטור מאגרה, מאחר שבשלב  בו הסכימו להסכם פשרה אשר בגינו הן טוענות שנקלעו לקשיים כלכליים, לא היו מיוצגות ובפרוטוקול נרשם כי הסכם הפשרה נחתם על דעתן. משכך,  המשוכה אותה עליהן לעבור להוכחת התביעה גבוהה וכמעט בלתי אפשרית.  

בהמשך לכך ביום 7.5.2018 בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת התובענה הקודמת בשל אי תשלום האגרה על ידי המבקשות.

...

נוכח הטעמים המפורטים לעיל על משקלם המצטבר, אני מורה על דחיית הבקשה.

בשים לב למסקנתי לעיל, ונוכח התנהלותן הדיונית הקלוקלת שחייבה המשיבים בהגשת תשובה נוספת אני מורה כי המבקשות יישאו בהוצאות המשיבים בגין שכ"ט ב"כ בסך של 5,000 ₪.

לא בלי התלבטות החלטתי שלא לעשות הוצאות לטובת אוצר המדינה.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (המחלקה הכלכלית) בתל אביב – יפו (כב' השופט מ' אלטוביה) בת"א 61539-02-19 מיום 25.7.2019, שבמסגרתה נדחתה בקשה לסילוק על הסף של תביעה שהוגשה נגד המבקשים.

בד בבד עם הגשת כתב התביעה הגישה המשיבה בקשה לפטור מתשלום אגרה.

בהחלטה נוספת, מיום 30.4.2018, הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת התביעה, מחמת אי-תשלום אגרה; וציין כי "התובעת תוכל להגיש תביעה חדשה בכפוף לתשלום מלוא האגרה". ביום 25.2.2019 הגישה המשיבה תביעה חדשה נגד המבקשים, גם היא בעילה של קפוח המיעוט וצו למתן חשבונות (ת"א 61539-02-19 הנ"ל; להלן: התביעה).

באשר לטענות המבקשים בנוגע לתשלום האגרה ולהעדר עילת התביעה נגד נושאי המשרה בחברה – בית המשפט המחוזי קבע שאין בהן ממש, ושמכל מקום, הן אינן מצדיקות את סילוק התביעה על הסף.

...

המשיבה סבורה כי דין הבקשה להידחות.

אני סבורה כי המקרה שלפנינו בא בגדר החריגים לכלל, המצדיקים להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, זאת ביחס לשלוש סוגיות, כפי שיפורט להלן.

בשים לב לכל האמור, אני מורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת שינמק את החלטתו ביחס לסוגיית האגרה וביחס לטענה כי אין למשיבה עילת תביעה נגד נושאי המשרה.