בקשה לפטור מאגרה בבקשת רשות ערעור על דחיית בקשת ביטול פסק דין

ביום 29.7.2019 קבעה כב' הרשמת כי משנדחתה הבקשה להארכת המועד אין מקום להדרש לשאלת הפטור מאגרה והורתה על סגירת התיק.

היה על המערערת לצרף לבקשת רשות העירעור שהגישה באיחור ביום 11.7.2019, בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות העירעור, לרבות מסמכים רפואיים עדכניים לתמיכה בבקשתה, אך היא לא עשתה כן. גם לא ניתן לקבל את טענתה לטעות בסווג ההליך שעה שהמילה ערעור כלל אינה נזכרת בבקשתה מיום 16.9.2019, בקשה שנשאה את הכותרת "בקשה לביטול פסק דין". אף אם הייתי מקבלת את גרסת המערערת כי טעתה בבחירת ההליך בו נקטה, בסופו של יום, אין בכך "לרפא" את העובדה שבקשת רשות העירעור הוגשה באיחור, מבלי שצורפה לה בקשה חדשה להארכת מועד, לאחר שבקשתה נדחתה ביום 7.7.2019, ומבלי שיש בידי המבקשת טעם מבורר לאיחור זה. בשולי הדברים יוער כי ממילא אין עוד למערערת אפשרות מעשית להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות מיום 6.6.2019; כאמור ביום 19.6.2019 הגיש המשיב לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על פסק הדין מיום 6.6.2019 (רת"ק 43172-06-19).

...

המערערת שכרה את שירותיו של המערער להגשת תביעת נזיקין נגד מעסיקתה לשעבר וביום 24.12.2015 נחתם ביניהם הסכם שכר טרחה, ונקבע בו, בין היתר, כי המערערת תשלם למשיב סך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ בעבור הגשת התביעה וייצוגה בהליך, וכן תשלם לו 20% מכל סכום שייפסק לטובתה בהליך.

המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור וכי המערערת מנסה למחזר את בקשותיה שנדחו שוב ושוב.

לערעור שבפני צירפה המערערת סיכום ביקור מיום 17.7.2019 לפיו במועד זה שוב אובחנה התפרצות של וסקוליטיס על רקע אי לקיחת תרופות, אך אין בסיכום זה כדי להביא למסקנה כי 10 ימים קודם לכן לא היה באפשרותה להגיש את הבקשה לרשות ערעור.

כב' הרשמת אף נתנה דעתה לסיכויי הערעור, בקבעה כי אלו אינם גבוהים, ואף במסקנה זו איני סבורה כי יש להתערב.

לאור האמור, הערעור נדחה.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט עמית משה סובל) מיום 16/2/20 בעש"א 15619-09-19 ולפיה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן נגדו ביום 27/1/20 משלא התייצב לדיון בעירעור.

לאחר שניתן למבקש פטור מאגרה ועירבון הועבר התיק לקביעה לדיון בעירעור.

...

בפסק הדין נדחה ערעורו של המבקש על החלטת כב' הרשם דורון יעקובי מיום 27/3/19 בת"ת 23961-01-19 שלא לבטל החלטה מיום 4/3/19 שניתנה גם כן בהעדר התייצבות של המבקש.

הבקשה לביטול פסק הדין נדחית".

הוא מבקש לבטל את ההחלטה "ולקיים דיון מחדש במועד שתרצו ותחליטו כאשר אני מבטיח להגיע בכל מצב על מנת להציג את חפותי". דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) לכאורה, הבקשה מופנית כלפי החלטה שדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש והדגש בבקשה ניתן לנסיבות האישיות שגרמו לאי התייצבות המבקש לדיון.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

ההליך שבכותרת הובא בפניי עם הגשתו לצורך הכרעה בבקשת המערער לפטור מתשלום האגרה ומהפקדת הערובה.

הכרעה בסוגיית "החלוקה הפנימית" ביחס לחלקה 3 ניתנה על-ידי בית המשפט לעינייני מישפחה בקריות ביום 22.6.2017; ערעור על פסק-הדין של בית המשפט לעינייני מישפחה נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 11.1.2017; ובקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה נדחתה על-ידי בית משפט זה ביום 19.7.2018 (בגדר עניין פלוני הנ"ל).

בקשה זו נדחתה ביום 2.11.2016 (להלן: ההחלטה משנת 2016) תוך שנקבע, בין היתר, כי: "כל הנימוקים שמעלה ב"כ הנתבע 2 [המערער] הם נימוקי ערעור, והיום, בשנת 2016, איני יכולה להדרש לבקשה לביטול החלטה שבעקבותיה הועבר הסיכסוך לבית המשפט לעינייני מישפחה, שכבר הכריע בסכסוך זה וכאשר הנתבע מס' 2 הגיש ערעור על פסק הדין שניתן בבית המשפט לעינייני מישפחה.

...

המשיבים, מן העבר השני, סבורים כאמור כי לא עומדת לו זכות דיונית לעשות כן. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אלה בכתב ואלה שבעל-פה, באתי לכלל מסקנה כי יש ממש בטענת המשיבים בדבר היעדר זכות דיונית להגשתו של הערעור, ואולם זאת רק ביחס לחלקים מסוימים ממנו.

מסקנה שלפיה ההחלטה משנת 2013 הכריעה באופן סופי בכלל הסוגיות הרלוונטיות לחלקה 3 לרבות בנושא "טיב הזכויות", מהווה במידה לא מבוטלת חכמה בדיעבד, שכן בזמן אמת ניתן היה לדעת בוודאות כי לא מדובר בקביעה סופית.

התוצאה היא כי המערער אינו רשאי לכלול בערעורו על פסק-הדין הסופי השגות על ההחלטה משנת 2013 ככל שהיא מתייחסת לחלקה 4 ולסוגיית "החלוקה הפנימית" בחלקה 3; ואף לא על ההחלטה משנת 2016 ככל שהיא מתייחסת לנושאים אלה.

בנסיבות אלה, סבורני כי האיזון הראוי מצוי בהפחתת סכום האגרה לסך של 1,500 ש"ח, ובהעמדת שיעור הערובה על סך של 15,000 ש"ח. סוף דבר: (א) המערער רשאי להגיש עד ליום 28.12.2021 הודעת ערעור מתוקנת, בהתאם להוראות שצוינו בפיסקה 9 לעיל; (ב) המערער ישלם את האגרה ויפקיד את הערובה בסכומים הנ"ל עד ליום 28.12.2021, שאחרת עשוי ההליך להימחק ללא צורך במתן הודעה נוספת.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' יעקב) שניתן ביום 13.7.2020 בע"ר 22003-07-20, ואשר דחה את ערעור המבקש על החלטת הרשמת ש' גלר שניתנה ביום 8.7.2020 בעמ"ש (מחוזי מרכז-לוד) 33778-01-20, ואשר בגדרה נדחתה בקשת המבקש לפטור מעירבון ונקבע עירבון מופחת בסך 10,000 ₪ חלף 15,000 ₪.

בהחלטה מיום 8.12.2019, בית המשפט לעינייני מישפחה (השופטת א' נוס) דחה את הבקשה לביטול פסק הדין והשית על המבקש הוצאות ושכר טירחה בסך של 5,000 ₪.

לטענת המבקש, בפסק דינה של השופטת ח' קיציס שבגדרו היתקבל ערעור המבקש על החלטת הרשמת בעיניין האגרה, נקבע כי הכנסתו מבוססת כולה על קצבת המוסד לביטוח לאומי ועל כן הוא זכאי לפטור מתשלום אגרה.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על פסק הדין קמא איננו דרוש מטעמי צדק וכדי למנוע עיוות דין.

משכך, ראיתי לנכון לדחות את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 407א. הבקשה נדחית אפוא.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט זיו אריאלי) מיום 13.5.23 בת"א 16662-10-18 בגדרה נדחתה בקשתה לביטול פסק הדין שניתן ביום 12.3.23 בהעדר התייצבות לדיון ההוכחות שנקבע לאותו יום.

דיון והכרעה תקנה 14 (א) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז – 2007 מורה: "בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה בצרוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו, ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה" תקנה 135 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות") קובעת כי: "(א) עם הגשת העירעור יפקיד המערער ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסכום הנקוב בתוספת השלישית וימציא הודעה על כך למשיב.

המבקשת תשלם את האגרה ותפקיד את הערובה לא יאוחר מיום 27.9.23, שאם לא כן תימחק בקשת רשות העירעור ללא צורך בהחלטה נוספת.

...

לאור כל האמור, לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי מצבה הכלכלי קשה מאוד, עד שאינו מאפשר תשלום האגרה או הפקדת הערובה.

לאור כל האמור, משלא הוכחו שני התנאים הנדרשים למתן פטור מתשלום האגרה או מהפקדת הערובה, דין הבקשה, על שני ראשיה, להידחות, וכך אני מורה.

המבקשת תשלם את האגרה ותפקיד את הערובה לא יאוחר מיום 27.9.23, שאם לא כן תימחק בקשת רשות הערעור ללא צורך בהחלטה נוספת.