בקשה לערעור על החלטת רשם בכיר

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת הרשם הבכיר ראמי נאסר, שניתנה במסגרת תא"ק 47493-07-19 ביום 05.06.20, שעניינה בחיוב המבקשת להפקיד ערובה בסכום של 40,000 ₪ עד ליום 06.07.20 וזאת כתנאי לקבלת רשות להגן.

...

כאמור, שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בסוגיות אלה הינו רחב מאוד ובמקרה זה סבור אני כי אין מקום להתערב.

בסיכומו של דבר, לאור הנסיבות ולאור האמור בפסיקה, אני קובע כי בית משפט קמא שקל את כל השיקולים הרלוונטיים וכאמור לעיל לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה, לא כל שכן פגם המצדיק מתן רשות לערער בהתאם להלכות המצמצמות את התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה, ובמיוחד במקרה זה בו ההחלטה היא פועל יוצא של הסכם דיוני.

הבקשה נדחית.

סטאטנט פעלה להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת הבכירה הדר וכב' השופט דאוד קבע דיון בבקשה (להלן: "הבר"ע").

...

מעדותו של עו"ד עזורה התרשמתי כי פעל בניסיון לשלב בין הידע והניסיון המקצועי שלו לבין רצונותיו של התובע וכפי שהגדיר זאת "הכוח נמצא אצל הלקוח". העובדה שהתובע היה שותף פעיל ביותר אין בה כדי להוביל למסקנה כי לא בוצעה עבודה עבור הלקוח וכי הלקוח הוא שביצע את העבודה בעצמו.

סיכומו של דבר, בהתאם לקביעה בסעיף 17 לפסק הדין, על נתבעים 1-2 לשלם לתובע 1,700 ₪ בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

אשר לנתבעת 3, לא הוכחה כל עילה כנגדה ודין התביעה כנגדה להידחות.

לטענה זו משיבה המערערת, כי על פי תקנה 399, בקשת רשות לערער על החלטת רשם בכיר תוגש בתוך שלושים ימים ממועד ההחלטה, ועל כן – מאחר שהגישה את הבקשה בסוברה כי מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת רשמת בכירה, יש לראות את העירעור כאילו הוגש במועד.

...

לאחר שעיינתי בעיקרי הטיעון ושמעתי בהרחבה את טענות ב"כ המערערת, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור.

המערערת טוענת כי שורת הצדק מחייבת את ביטול פסק הדין – אולם התנהלותה של המערערת, המלמדת על זלזול בסדרי הדין ובמועדים שנקבעו, ועל סברה שגויה שלפיה תוכל היא לקבוע את לוחות הזמנים לפי נוחותה – אינה יכולה לעמוד, ובהעדר כל הצדקה שהיא לקבלת הערעור – הערעור נדחה.

אולם, ככל שהתובעת חשבה כך, היה עליה להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם הבכיר לפיד מיום 25.5.2021, שבמסגרתה הוחלט על העברת ההליך לבית הדין.

...

לאחר שעיינו בטענות ובעמדות הצדדים אנו דוחים במלואן את טענות הנתבע שבנדון, וקובעים את שתי הקביעות הבאות: ראשית, מיטל פירטה והסבירה היטב את תנאי ההסכם בפני הנתבע, ולא הוכח כי נמנע ממנו פריט מידע כלשהו; שנית, הגם שמצבו הגופני של הנתבע לא היה במיטבו, הרי שלא הוכח על ידו כי הוא היה במצב שמנע ממנו הבנה מלאה ושלמה של פרטי ההסכם.

סוף דבר לסיכום – לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל חלקית, ועל הנתבע לשלם לתובעת סך של 35,321 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

אולם, טענותיה לניהול ההליך בחוסר תום-לב מצידו של הנתבע, ובסרבול רב, דינן להידחות.

לסיכום, ולאור כלל אלה, יישא הנתבע בהוצאות התובעת ובשכר טרחת בא-כוחה בסך של 5,000 ₪.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת הרשמת הבכירה (אילנה הדר) בבית המשפט לעינייני מישפחה בחיפה שניתנה ביום 25.05.2023, בתמ"ש 38881-09-22 (להלן: "בית משפט קמא"), בגדרה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש "להבהיר כי צו המניעה שניתן ביום 18.09.2022 בטל וחסר תוקף", לחלופין "להורות על ביטולו", לחלופין "להורות על מתן הוראות ולתת היזדמנות להיתמודד עם שלל טענות המשיבים שהועלו במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני". בית משפט קמא קבע כדלקמן: "לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה נחה דעתי שדין הבקשה להדחות. המבקש תולה יהבו באי המצאת הצוו לידיו בהתאם להוראת בית המשפט, אולם מאישור המסירה נספח י"ג לתגובה עולה, כי בוצעה לו מסירה ביום 22.9.22, קרי יום לאחר הפקדת הבטוחות והפקת הצוו. כן לא ניתן להיתעלם שמתגובת המבקש כפי שהוגשה ביום 1.12.22 עולה כי היה מודע לצוו, ובכל זאת לא הגיש כל בקשה בעניינינו באותה עת.

...

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת הרשמת הבכירה (אילנה הדר) בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה שניתנה ביום 25.05.2023, בתמ"ש 38881-09-22 (להלן: "בית משפט קמא"), בגדרה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש "להבהיר כי צו המניעה שניתן ביום 18.09.2022 בטל וחסר תוקף", לחלופין "להורות על ביטולו", לחלופין "להורות על מתן הוראות ולתת הזדמנות להתמודד עם שלל טענות המשיבים שהועלו במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני". בית משפט קמא קבע כדלקמן: "לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. המבקש תולה יהבו באי המצאת הצו לידיו בהתאם להוראת בית המשפט, אולם מאישור המסירה נספח י"ג לתגובה עולה, כי בוצעה לו מסירה ביום 22.9.22, קרי יום לאחר הפקדת הבטוחות והפקת הצו. כן לא ניתן להתעלם שמתגובת המבקש כפי שהוגשה ביום 1.12.22 עולה כי היה מודע לצו, ובכל זאת לא הגיש כל בקשה בענייננו באותה עת.

בנסיבות אלה, היות שנחה דעתי שבוצעה מסירה וכי המבקש היה מודע לצו, ובשים לב לשיהוי בהגשת הבקשה לביטולו על אף שהיה מודע לו עוד מיום 1.12.23, איני נעתרת לבקשה.

סבורני שהתשתית העובדתית אינה עולה בקנה אחד עם מסקנה זו. מנספח י"ג לתגובת המשיבים, אליו הפנה בית משפט קמא, עולה כי רק כתב התביעה והבקשה למתן צו המניעה השני הם אלו שהומצאו לידי המערער ולא צו המניעה השני עצמו, וזאת, כאמור, בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי ולהחלטת בית המשפט קמא מיום 18.09.2022.

יוצא אפוא שדיון במעמד בעלי הדין הינו בגדר "דרך המלך", דרך שלא צעדו בה. די בשני נימוקים אלה כדי לקבל את עמדת המערער.