לטענתו, בנסיבות דלעיל, וכשאין לדעת מה תהיה העמדה ההלכתית ו/או ההנחיה באשר לעריכת בדיקת סיווג ריקמות, פסיקת מזונות עבור קטינה שאיננה בתו היא "גזירה שלא יוכל לעמוד בה"; להערכתו צפוי הליך משפטי ארוך וסבוך בסוגיית אי הכרת אבהותו על הקטינה ובתקופה זו ימצא עצמו חייב לשוא במזונות הקטינה שאיננה בתו.
בשלב זה ועד החלטה אחרת, לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה המותקנת, לאור הדין האישי החל, גיל הקטינה, העידר זמני השהות, קצבת הנכות של הקטינה, התשתית הכלכלית והתעסוקתית החלקית שהונחה בפניי, מגורי המבקשת עם הקטינה בדירה השכורה בה התגוררו הצדדים עובר לקרע, מגורי המשיב בדירת אימו המנוחה אותה קיבל בירושה מאחיו וטענתו כי הוא משלם לאחיו דמי שכירות, וטענות נוספות, אני מחייבת את המשיב לשלם על חשבון מזונות זמניים מדור ואחזקת מדור הקטינה, סך 1,850 ₪.
...
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיב ובתיק קמא שוכנעתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולדחות הערעור מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.
בנסיבות המיוחדות דנן החלטתי לא לעשות צו להוצאות.
