בקשה לעצור את יישום גזר הדין על פסק דין כספי גדול במיוחד

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5593/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. א.כ - נפגע העבירה (קטין) ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לנוער בתפ"ח 043117-10-18 שניתן ביום 04.07.2021 על ידי כבוד השופטים א' הלמן, י' שטרית וס' דבור תאריך הישיבה: י"ג בתשרי התשפ"ב (19.9.2021) בשם המערער: עו"ד נסרין אלכסנדר, עו"ד ירון שומרון בשם המשיבה 1: עו"ד ורד חלאוה בשם המשיב 2: עו"ד יוסי רז בשם שירות המבחן לנוער: עו"ס טלי סמואל ][]פסק-דין

]השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לנוער (כב' ס' הנשיא השופטת א' הלמן, והשופטים י' שטרית ו-ס' דבור) בתפ"ח 43117-10-18 מיום 4.7.2021.

במסגרת פסק הדין הורשע המערער בבצוע מעשה סדום ומעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים, ונגזר עליו עונש מאסר ל-24 חודשים ועונשים נלווים.

על פי כתב האישום המתוקן, במהלך החופש הגדול של שנת 2018, הגיעו המתלונן (להלן גם: נפגע העבירה), קטין יליד 2006, ושני חבריו לישחות בנהר הירדן, ובשלב כלשהוא הגיע למקום המערער והצטרף אליהם.

לאחר שהמערער עצר את אופניו והמתלונן ירד מהם, תפס המערער את המתלונן מאחור, פשט ממנו את מכנסיו, החזיק אותו והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן בתנועות חוזרות ונישנות תוך שהוא גורם למתלונן כאב.

עוד היתייחס שירות המבחן לבקשת המעון, לפיה ככל שבית המשפט יגזור על המערער עונש מאסר במעון נעול, יהיה ניתן להעביר את המערער מהמרחב הנעול למרחב "קידום" ולהיפך, לפי התקדמותו בטיפול.

בסופו של יום ולנוכח כל האמור, בית המשפט גזר על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים בנכוי ימי מעצרו; 18 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך תקופה של 3 שנים כל עבירת מין מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך תקופה של 3 שנים כל עבירת מין מסוג עוון; ופצוי כספי למתלונן בסך של 40,000 ₪.

בדיון בעירעור מיום 19.9.2021, טענה ב"כ המערער כי כיום המערער לוקח אחריות על המעשה, מזדהה עם הקורבן ומביע רצון לפתוח בדף חדש; כי עונש המאסר בפועל שהושת על המערער, בנגוד להמלצת שירות המבחן, הרסני עבור המערער שנימצא בהליך טפולי במעון למעלה משנתיים; וכי מדובר בעונש חמור וכבד ביחס לחומרת העבירות ולגילו הצעיר של המערער, ויש להיתחשב במשך הזמן הארוך שכבר הישתתף בטיפול במעון עובר למתן גזר הדין בעיניינו.

יחד עם זאת, בית משפט זה כבר עמד על המשקל המיוחד שיש להקנות לשיקולי השקום במסגרת מדיניות הענישה כאשר מדובר בהליכים פליליים בעיניינם של קטינים, ומשכך, ובעת עריכת האיזון בין השיקולים השונים, יש לתת משקל מיוחד להמלצות הגורמים המקצועיים, אך זאת מבלי שתוגבל סמכותו של בית המשפט לדחותן בהתקיימם של טעמים מוצדקים (עניין פלוני, עמ' 772-771).

...

לא נעלמה מעיניי כי בפני המערער עוד עומדת דרך למיצוי מלוא פוטנציאל ההליך השיקומי בעניינו, אך לנוכח המלצות הגורמים המקצועיים ובראי תכליתו השיקומית של חוק הנוער, אני סבור כי יש לאפשר למערער להמשיך את הליך השיקום במעון הנעול ולרצות בדרך זו את עונש המאסר שנגזר עליו.

משבאתי לכלל מסקנה כי על המערער לרצות את עונשו במעון הנעול חלף מאסר בפועל, מתייתר הצורך להידרש לטענת המערער לפיה היה על בית המשפט לנכות מתקופת המאסר בפועל שנגזרה על המערער את פרק הזמן שבו שהה במעון הנעול (וראו הדיון בע"פ 6736/16, פסקה 12).

סוף דבר אשר על כן, אמליץ לחבריי לקבל את הערעור ולהמיר את עונש המאסר בפועל שהושת על המערער, למאסר במעון הנעול.

שני עניינים עקריים נבחנים בעת בחינת הבקשה למתן סעד זמני – סיכוי התביעה ומאזן הנוחות .בין שני אלה מיתקיים יחס של מקבילית כוחות ,כלשונו של השופט גרוניס (כתוארו אז) ,דהיינו ככל שנתרשם כי סיכויו של המבקש גדולים יותר, נקל עימו בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך וראה רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר .

אופן סיום העסקה בדרך זו נגזר מאופיו של החוזה להעסקה במשרת אמון.

נשוב ונדגיש כי אף אילו המשיכה העסקתו של המבקש ,כפי שהיה בתקופה הראשונה – כעובד הכנסת בחוזה מיוחד להעסקת עובד במשרת אמון (ת/4), הייתה העסקתו באה לסיומה עם סיום כהונתו של חבר הכנסת גילאון.

אף טענתו של המבקש לפיה יש לעצור את הליכי האיתור לתפקיד רכז תחבורה ולתת לו את המשרה ,אין להן בסיס עובדתי ומשפטי, לנוכח העובדה שהמבקש אינו משמש כעובד הכנסת מזה למעלה משנה וחצי.

המבקש הפנה לפסק דין שירי להב.

(לעניין זה ראו ע"ע 300178/98 שופרסל – ביבס פד"ע לו 481 (2000); ע"ע 300258/97 יהודית חנן – המועצה המקומית מנחמיה פד"ע לז 645 (2002); ע"ע 456/06, בש"א 205/07 אוניברסיטת תל אביב - רבקה אלישע (ניתן ביום 27.2.2008); ע"ע (ארצי) 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה - חליל עבוד פד"ע לה ; ע"ע (ארצי) 215/03 נורית ענבר - ישום חברה לפיתוח המחקר (ניתן ביום 6.11.2003); ע"ע (ארצי) 300053/96 אסנת נתאי - בית התפוצות על שם נחום פד"ע לז 311 (2002); ע"ע 425/06 רוחמה אלפסי - מדינת ישראל - משרד החינוך (ניתן ביום 18.10.06)).

בכל אופן, בשלב זה בו מבוקש צו עשה זמני – לקבל את המבקש לעבודה בכנסת אין מקום לכך, הואיל וניתן, אם נמצא בבוא העת שיש הצדקה בטענותיו ולפיהם ההחלטה (ת/30) היתה שלא כדין, לפצותו בכסף, עבור בתקופה שבה יהיה מחוץ למעגל העבודה עד שתבורר התובענה העיקרית.

...

נחה דעתנו כי מדובר במשרה בדגה נמוכה – דרגה 17 – וזו פטורה ממכרז פומבי.

סוף דבר בהעדר סיכוי לכאורה, כנדרש לצורך מתן הסעדים הזמנים המבוקשים - צו עשה להעסקת המבקש , דין הבקשה להידחות.

אף הבקשה לעצור את איוש המשרה לתפקיד רכז תחבורה ,נעדרת כאמור תשתית עובדתית ומשפטית ולכן גם היא נדחית.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים לפני כב' השופט רפי כרמל, אב"ד כב' השופט כרמי מוסק כב' השופטת שירלי רנר ע"פ 11045-09-18 המערער יעקב ישראל אליאסיאן ע"י ב"כ עו"ד דותן ****י המשיבה מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים פסק דין

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט שמואל הרבסט) מיום 3.7.18 בת"פ 62538-11-16.

באה חזרה על בקשה לקבלת תסקיר משלים מעודכן.

נטען כי מדובר בהליך טפולי מרשים ויוצא דופן, מדובר בנסיבות מיוחדות וחריגות, ואי הרשעה לא תהווה צעד חריג.

ב"כ המשיבה טענה כי מדובר בכמות גדולה של סם: 190 גרם, 98 ג' ו – 103 גרם.

המערער לא היה זקוק למעשיו אלה על מנת להתגבר על הטראומות אותן חווה אלא, כאמור, לשם רווח כספי.

המערער סיים מכינה קדם צבאית ושירת כלוחם קרבי בצה"ל. החל ללמוד במכינה אקדמאית להנדסה במכללת אריאל, אך פרש לאחר 5 חודשים והחל לעבוד בעבודות מזדמנות עד שנעצר בתיק זה. המערער מסר כי לאחר שיחרורו מצה"ל, התמכר לשימוש בסמים מסוג גראס, וכי העבירות דנן בוצעו על רקע ניהול אורח חיים שולי ומימון היתמכרותו זו. מפקדיו בצה"ל תיארו את המערער באופן חיובי ותיארו את האובדן שחוה כאשר חברו לגדוד נהרג, ואת הטראומה שחוה בעקבות ירי והריגת אדם במהלך מבצע "צוק איתן". המערער עבר טפול גמילה מסמים במשך שנה, שיתף פעולה באופן מלא וסיים את התהליך בהצלחה.

...

שירות המבחן המליץ, בסופו של דבר, על מאסר מותנה.

על כן יש לדחות את הערעור.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים לפני כב' השופט רפי כרמל, סגן נשיא, אב"ד כב' השופט אריה רומנוב כב' השופטת שירלי רנר עפ"ג 11135-09-21 המערער וליאם מתיוס ע"י ב"כ עו"ד ברק טמיר המשיבה מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים פסק דין

מתלונן שני (המתלונן ג"א) שנתן לנאשם 1 הלוואה, כפי שתואר למעלה, ביקש את כספו חזרה ונאשם 1, הורה לו לתת לו סכום של 2,000 ש"ח נוספים והבטיחו כי אז יחזיר לו סכום של 3,500 ₪, הגם שלא הייתה לו כוונה להחזיר את כספו.

נטען, כי שגה בית משפט קמא בקבעו כי חלקו של המערער גדול מזה של נאשם 1.

לענין נסיבות ביצוע העבירות, נטען כי אין מדובר בעבירות בעלות תיחכום מיוחד או תיכנון מוקדם, אלא תחילתן בבצוע אקראי של נאשם 1.

כלל הוא, כי ערכאת העירעור אינה גוזרת מחדש את העונש, אלא בוחנת את סבירות גזר הדין של הערכאה הדיונית.

המערער בחר להמשיך במעשי המירמה גם לאחר שנעצר והוגש נגדו כתב אישום, תוך שהוא מפר את תנאי מעצר הבית שנקבעו לו, באופן המלמד גם על כשלון ההרתעה בעיניינו.

...

דיון דין הערעור להידחות.

לאחר בחינת טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, הואיל ולא נפלה כל טעות מהותית בגזר הדין.

לפיכך, בנסיבות אלה, העונשים שקבע בית משפט קמא מקובלים עלינו ולא מצאנו מקום להתערב בהם.

אשר-על כן, הערעור נדחה.

וראו הדברים אשר נאמרו כבר בע"פ 2058/14 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 5.5.2015) בהקשר זה: "[...] בגזירת העונש יש ליתן את הדעת לפוטנציאל הסכנה הטמון בעבירות מסוג זה לבטחון מדינת ישראל, המבוצעות על רקע אידיאולוגיה איסלמית קיצונית [...] זאת משום שהאידיאולוגיה של אותו האירגון והמטרות המנחות אותו, כמפורט בכתב האישום, הן אנטי ישראליות במובהק". באשר לנסיבות הקשורות בבצוע העבירות נתתי משקל לתיכנון שקדם לבצוע העבירות; לסיכון ולנזק שעלול היה להיגרם במידה וכלי הנשק היו מתגלגלים לידיים עברייניות או חבלניות; לתמיכה של הנאשם ולפעילות שלו לקידום מטרות דאע"ש והתפשטות פעילותו למדינת ישראל; לאימונים הצבאיים שביצע בכלי הנשק שכללו ירי חי; למידת המעורבות שגילה בעולם הסחר בנשק אל מול גורמים שונים, יחד עם אנשים שונים, במקומות ובזמנים שונים; לפעילות העבריינית המתמשכת שמעידה על כך שאין מדובר במעידה חד פעמית; למספר ולאופי עבירות הנשק השונות שעבר; לאופי ולסוג כלי הנשק שבהם סחר ושאותם החזיק והוביל; לחלקו המשמעותי בבצוע העבירות ולכך שהיה היוזם וה"רוח החיה" בפרשה ולסיבות שבעטיין ביצע את העבירות (בצע כסף, על רקע תמיכה בדאע"ש והיערכות ל"מילחמה הגדולה").

יצויין, כי מעדכון המאשימה עולה שערעור הנאשם על פסק הדין תלוי ועומד בבית המשפט העליון; את ע"פ 2165/23 מדינת ישראל נ' בלאל (פורסם בנבו, 4.5.2023) בו קיבל בית המשפט העליון את ערעור המאשימה על קולת העונש שהוטל על נאשם שהורשע בארבעה אישומים שונים בעבירות של החזקת נשק ותחמושת, ניסיון לרכישת נשק וירי מנשק חם (M-16) , ניסיון לסחר בתחמושת וסחר בתחמושת, החזקת נשק ותחמושת וירי מנשק חם (אקדח), התפרצות לבניין, היזק בזדון וגניבה של 40 כלי "איירסופט"והעמיד את עונשו על 54 חודשי מאסר חלף 36 חודשי מאסר;

בפסק דין זה עמד בית המשפט העליון על כך שהעונש שיושת על נאשם שעבר עבירת נשק יושפע מוטנציאל הסיכון הטמון בנשק המעורב; את ע"פ 4466/22 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.1.2023) בו היתקבל ערעור הנאשם, בהסכמת המאשימה, על חומרת העונש שהוטל על נאשם שהורשע בעבירות של נשיאת נשק ותחמושת וירי מנשק חם באיזור מגורים והעמיד את עונשו על 36 חודשי מאסר חלף 42 חודשים, וזאת בשל הנסיבות המיוחדות שהיו במקרה זה; את ת"פ (מחוזי-ב"ש) 58803-06-15 מדינת ישראל נ' אלקיען (אתר בית המשפט, 7.1.20216) בו גזר בית המשפט המחוזי על נאשם שהורשע בעבירות של קשירת קשר לפשע, ניסיון לפעילות בהתאחדות בלתי מותרת, הישתתפות באספה של היתאחדות בלתי מותרת, ניסיון ליציאה שלא כדין ובעבירה של פעילות מטעם ההתאחדות הבלתי מותרת עונש של 4 שנות מאסר.

אך מעבר לכך, מעיון בגזרי הדין עולה שאותם נאשמים לא ביצעו את העבירות על רקע הזדהות עם ארגון הטרור דאע"ש או בזיקה לאירגון זה. על רקע כלל האמור, נראה כי אין מקום בעניינינו ליישם את עיקרון האחידות בענישה אל מול מי מהנאשמים האחרים כפי שעתר ב"כ הנאשם.

נתון זה, לצד העובדה שהנאשם לא הישתלב בכל הליך שקומי, ואף עמד על כך שהוא לא מבקש להסתייע בשירות המבחן (פרוט' מיום 26.9.2023, עמ' 26 ש' 14), מלמדים כי יש לתת ביטוי ממשי לשיקול הרתעת היחיד בגזר הדין.

...

על רקע האמור טענה המאשימה כי לא נכון היה למקם את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם או לחרוג ממנו לקולה, ואם עתרה לעונש שנמצא בתחתית המתחם אותו ציינה בטיעוניה הרי שהדבר נובע מההסדר אליו הגיעה עם הנאשם אשר לקח בחשבון גם את השיקולים לקולה.

סבורני כי נוכח אופיו של ההסדר והעובדה שהעונש שאותו מצאתי להטיל על הנאשם אינו חורג מטווח הענישה המוסכם, אין הכרח לשרטט במדויק את גבולות מתחם העונש ההולם בענייננו, הגם שמוצא אני להעיר כי העונש שלו עתר ב"כ הנאשם (3 שנות מאסר) לא נמצא בגדרו של מתחם העונש ההולם את מקרה זה, אף לא בקרבה לשוליו התחתונים.

סבורני כי אין לתת משקל בענייננו לעיתוי לקיחת האחריות על-ידי הנאשם כנטען על-ידי המאשימה, שכן כתב האישום תוקן על בסיס טענות שהועלו על-ידי הנאשם מלכתחילה.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 9 שנות מאסר החל מיום המעצר.