אין ספק שאם ימצא ביה"ד שטענות אלו או הראיות היו לקינטור בלבד או על מנת לגרום לסחבת כדי שהבעל לשעבר יזכה בהטבות כספיות כאלה ואחרות, יידרש לכך ביה"ד בעיניין הוצאות משפט.
החישוב עליו הסכימו הצדדים הוא כדלקמן:
שווי הדירה הוא 1,3000,000 ש"ח. המשכנתא באותה העת עמדה על סך של כ150,000 ש"ח. יוצא איפה שזכויות שני הצדדים בדירה בנכוי סכום המשכנתא באותה העת עמדו על סך של 1,150,000 ש"ח. נמצא כי זכויות התובע בדירה הנם 575,000 ש"ח.
הזכויות הכספיות שאמורות להיות משולמות לאישה, הוערכו על ידי האקטואר ועמדו על סך של כ-290,000 ש"ח. יוצא איפה שנותרו מזכויות התובע בדירה סך של 285,000 ש"ח.
האישה הסכימה שבהעברת הזכויות של התובע על שמה היא תוותר על זכות נוספת שלדעתה מגיעה לה.
גם התובע הסכים באופן עיקרוני לחישוב ואף להצעת האישה שבהעברת זכויותיו בדירה יסתיימו כל ההליכים, אלא שהוא ביקש לעכב את ביצוע פסק הדין בשלושים יום על מנת לוודא שאין לו ראיות נוספות, או טענות נוספות.
וזהו בדיוק כפי שכתבנו לעיל שאם הקרקע בכל מקרה נמכרת ולא תישאר ביד הלווה אין דין "שומא הדר".
סיבות נוספות לאי ביטול הגבייה
פסק הדין של בית הדין הגדול שדן בעיניין זכאות האישה לכתובתה אינו חד משמעי.
באשר לתביעה למינוי אקטואר שנית ולחישוב כעת את החישובים לאור פסק דין בית הדין הגדול, מבקש בית הדין את עמדת שני הצדדים, כיון שאין ספק שנוכח פסק הדין בעיניין הכתובה שהשתנה, לא נתנו הצדדים את דעתם בדווקנות, בשל העובדה כי לא היתה לכך נפקות משמעותית, באותה העת.
...
טענות התובע
כיוון שפסק הדין לזכאות האשה בכתובתה בוטל חלקית, ובית הדין הגדול העמיד את הסכום לו זכאית האשה עבור הכתובה על סך של 60,000 ש"ח, יוצא אפוא שלא היה צורך בהעברת זכויות התובע בדירה על שם הנתבעת, ועל אף שהעברה זו היתה מתחילה בהסכמתו, הרי שהיא היתה הסכמה בטעות, כיוון שבאותה העת נקבע שהאשה זכאית לכתובתה.
נגזרות מטענות הצדדים
אם נקבל את טענת התובע לביטול העברת הזכויות בדירה, יוצא אפוא שהדירה הינה למעשה עדיין בבעלות שני הצדדים וגם חוב המשכנתא בעצם רובץ בחלקו עליו, וחלק המדור ששילם התובע באופן שוטף עבור מדור הילדים שעולה בדיוק למחצית המשכנתא - יש לראותו כאילו התובע שילם את מחצית המשכנתא מאז הגירושין.
לגבי הטענה של שומא בטעות האריך חברי לעיל ואף הוסיף לדון ולהאריך בדין "שומא הדר" ומדוע אין להחילו בני"ד.
גם אני סבור כי אין מקומן של סוגיות אלו בני"ד. בני"ד לא עסקינן בשומת וגביית בי"ד שבאמת מעולם לא נעשתה.
שומא בטעות, אפי' לפי רש"י, היא בסופו של דבר הלכה בהלכות גביית חוב ע"י בי"ד, שלמרות שבי"ד ירדו לגבות ונעשה מעשה גביה ע"י בי"ד, כיון שהוא נעשה על סמך טעות, שהרי באמת הכיפי היו ברשותו וכלל לא אבדו, אמרינן שאין זה מעשה בי"ד וחוזר.
דיין ג
הכרעה סופית וההוראות האופראטיביות:
לעניין התביעה להשיב את המצב לקדמותו ולהכריז ששני הצדדים הינם בעלים על הבית, קובע בית הדין שהתביעה נדחית, והאשה רשאית להמשיך את ההליכים הפרוצדורליים להעברת זכויות התובע על שמה מיום פסק הדין בתאריך 13.1.2016.
