התובע מבקש, כי בית הדין יקבע, שחלק מהקיזוזים שביצע הנתבע מקיצבת הנכות הכללית לה הוא זכאי, נעשו שלא כדין, ואינם עולים בקנה אחד עם עניין 'פולדי', ואף לא עם החוזרים הפנימיים של הנתבע.
בהתייחס לשנים 2013-2014, טען התובע, כי במשך מספר חודשים העביר הנתבע את מלוא קצבת נכותו לתיק ההוצל"פ, בגין עיקול שהוטל ע"י גרושתו, והוא לא הופנה באופן מידי למחלקת הבטחת הכנסה, אלא רק לאחר שפנה לברר, מדוע לא קיבל את קצבת הנכות.
באשר לקצבאות הנכות לחודש דצמבר 2013 ועד אפריל 2014, טען הנתבע, כי הקיצבאות הועברו ללישכת ההוצל"פ, לפי צו ההוצל"פ לטובת חוב המזונות, והתובע הופנה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש ינואר 2014, ולאחר ישיבת ההוכחות בבית הדין, אף אושרה זכאותו לגימלת הבטחת הכנסה לחודש דצמבר 2013, בנכוי ההכנסה שהיתה לו מהעבודה (נוכתה רק ההכנסה הנחשבת כמשמעות המונח בחוק הבטחת הכנסה ובתקנותיו, ולא כל הסכום שהשתכר מהעבודה).
...
דיון והכרעה:
באשר לשאלה, האם המוסד לביטוח לאומי יכול לפעול לגביית חוב ממבוטח בשני מישורים נפרדים, האחד באמצעות הליכי ההוצל"פ והשני, באמצעות קיזוז מגמלה המגיעה למבוטח, המדובר בשאלה שהוכרעה כבר בעב"ל 391/06 בעניין אליהו עמר, וכך נפסק על-ידי כב' השופט פליטמן (כתוארו אז):
"סעיף 14(ג) לחוק המזונות מקנה למוסד את האפשרות לקזז כנגד סכום, אותו המוסד חב לחייב על פי כל דין, את התשלום המשתלם לזוכה לפי פסק הדין למזונות, הזכות לביצוע קיזוז נתונה לביקורתו של בית הדין לעבודה, כקבוע בסעיף 14(ג) לחוק המזונות. הטענה לפיה, נדרש המוסד, כבעל חוב, עת מתברר כי הוא מצידו חב גם גמלאות לחייב, לנהוג בגמלאות לפי החלטת ראש ההוצאה לפועל ולא כגמלה הניתנת לקיזוז על פי סעיף 14 לחוק המזונות – הינה בעייתית. לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המוסד לביצוע קיזוז בין גמלה רטרואקטיבית המגיעה למערער לבין חובו למוסד, בגין תשלום המזונות. זאת משהחלטת המוסד לא נמצאה שרירותית אלא מבוססת על נהליה הפנימיים, לפיהם המוסד מבחין בין קיזוז גמלה רטרואקטיבית לבין גמלה שוטפת, ממנה מתקיים מבוטח לצורכי קיומו, בה מנכה המוסד סכום בגובה גמלת הבטחת הכנסה, לצורך מחייתו היומיומית של המבוטח...".
נציין, כי בפסיקה מאוחרת, בעניין 'ברוכים', שניתנה שנים רבות לאחר פסק-הדין בעניין 'פולדי' (וליתר דיוק כ-30 שנה לאחר פסק-הדין בעניין 'פולדי' שניתן בשנת 1979), נפסק, כי לאחר כניסתו לתוקף של חוק הבטחת הכנסה, המוסד לביטוח לאומי אינו מקזז מחייבים בהתאם לחוק המזונות את מלוא החוב, אלא מותיר בידם גמלת קיום מינימאלית, כך שאותו עיקרון ורציונל שלאורם ניתן פסק-הדין בעניין 'פולדי', נשמרו גם לאחר כניסתו לתוקף של חוק הבטחת הכנסה.
בעניין 'פולדי' היתה התייחסות לכך, שהמוסד לביטוח לאומי משמש לעניין חוק המזונות כ"סוכן לתשלומים", ובסופו של דבר אם המוסד לא גובה את הכסף מהחייב, ההפסד הינו על חשבון אוצר המדינה - משלם המסים, ונתון זה מחייב את המוסד לגבות מהחייב כל סכום המגיע מהחייב לזכאי למזונות.
בנסיבות אלה, וכאשר עיקר טענותיו של התובע התמקדו בכך שלא ניתן לנכות מקצבה שוטפת עבור חובות העבר, ודין טענה זו להידחות, כמפורט לעיל, וכאשר בסופו של דבר, לא הוכח שבהתחשבנות הכללית לא נותרה לתובע, לפחות לגבי כל אחד מהחודשים הרלוונטיים לתביעה, גמלה בשיעור של גמלת הבטחת הכנסה ליחיד (כאשר נלקחים בחשבון הקריטריונים לגובה הגמלה בהתאם לחוק הבטחת הכנסה, לרבות השתכרות של התובע כהכנסה מהעבודה) - הרי דין התביעה להידחות.
