בקשה לעיקול צד ג' בגין חוב מזונות

בעיניין זה יובהר, כי בנגוד לטענת הנתבע 1 לפיה בשנת 2016 הוטל ע"י התובעת עיקול על הזכויות בדירה לצורך הגביה של דמי מזונות הקטינים בהם הוא חב, מעיון בבקשה שהוגשה ע"י התובעת ובצו עיקול שניתן על ידי בית משפט זה ביום 29.02.2016 (בתמ"ש 26305-02-14), הרי שמדובר בצו לעיקול חלקו בכספי התמורה (כנטען ע"י התובעת בתצהירה) ולא בצו לעיקול הזכויות במקרקעין.

לצד זאת, מאישור הזכויות של רמ"י אשר הוצג במסגרת הדיון (נ/1) עולה, כי בין העיקולים שהוטלו על הזכויות בדירה, הוטל ביום 22.06.2020 עיקול בגין חוב המזונות בתיק ההוצל"פ שמספרו 2200134147, המתנהל ע"י התובעת כנגד הנתבע 1 (נספח ג' לתצהיר התובעת).

...

בהינתן הסיטואציה שנוצרה ומשחרף כל הניסיונות שנעשו והזמן שהועמד לרשותם, לא עלה בידי הצדדים להשלים את עסקת המכר, מצאתי כי יש למנות בעל תפקיד מטעם בית המשפט – כונס נכסים אשר יעשה כן. משכך, אני ממנה בזאת, כפוף להסכמתו, את עו"ד .

סוף דבר נוכח האמור בהרחבה לעיל, נקבע בזאת כדלקמן: 1- התביעה לביטול הסכם המכר- נדחית.

לצד זאת, עתירת הרוכשים לחיוב המוכרים בפיצוי המוסכם- נדחית.

האשה פעלה לגביית חוב המזונות באמצעות לישכת ההוצאה לפועל, ובדיון שהתקיים לפני רשמת ההוצאה לפועל ביקשה לעקל שיק בסך של 247,811 ש"ח שהעבירה אמהּ לפקודת המערער (להלן: השיק).

מנגד האשה חזרה על הנימוקים שהצדיקו לטענתה את קבלת הבקשה להארכת מועד, והוסיפה באשר לתביעת החוב לגופה, כי אין לשעות לטענת הקזוז אשר לא בא זכרה בבקשת המערער לצוו כנוס על אף שהצהיר במסגרתה על חובותיו בגין מזונות.

זאת בין היתר בהתייחס למידת האיחור במועד; קיומה של מחלוקת של ממש בקשר לחוב; הנזק שניגרם למי מהצדדים; והפגיעה באנטרס ההסתמכות מצד מי מבעלי הדין, ביעילות ההליך או בקידומו (רע"א 3141/14 לוי נ' יורשי המנוח ניסים ז"ל, פסקה 4 (22.6.2014); רע"א 7692/19 אביחסרה נ' עו"ד משה תורג'מן, פסקה 9 (9.1.2020); רע"א 3702/17 ד"ר עבדללה חג'אזי נ' עו"ד ליאור מזור – מנהל מיוחד לנכסי החייב, פסקה 12 (27.6.2017)).

אוסיף כי בחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חידלות פרעון), שאינו חל בעניינינו, הותיר המחוקק על כנו את שיקול הדעת הרחב שניתן לנאמן למתן ארכה להגשת תביעת חוב, כאשר נקבע שהוא רשאי לפי סעיף 210(ג) לחוק חידלות פרעון ליתן ארכה כאמור "אם מצא כי מתקיימות נסיבות שבשלהן לא יכול היה הנושה להגיש את התביעה במועד וכי מן הצדק לעשות כן, בהיתחשב בין השאר בשלב ההליך שבו הוגשה הבקשה". יצוין כי בהצעת החוק המקורית הופיע נוסח אחר, על פיו הנאמן רשאי להאריך את המועד "אם מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן נימנע מהנושה להגיש את התביעה במועד" (סעיף 210(ג) להצעת חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח הממשלה 1027); אולם הנוסח שנקבע לבסוף אינו דורש כאמור התקיימותן של נסיבות "מיוחדות" (וראו דיון בנושא: פרוטוקול ישיבה 360 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-20, 11-4 (15.3.2017); פרוטוקול ישיבה 546, 547 של הוועדה, 6 (6.2.2018); וראו לעמדה כי המחוקק לא שינה מן המבחנים שנקבעו בפסיקה בעיניין זה: עודד מאור ואסף דגני הפטר – חידלות פרעון, הסדרי חוב ושקום כלכלי של יחידים 1162-1161 (2019)).

...

גם לגופה של הכרעת המנהל המיוחד בתביעת החוב לא מצא בית המשפט מקום להתערב.

המערער שב וצירף את התחשיב שהגיש בערעור על תביעת החוב לבית משפט המחוזי, אשר מלמד לטענתו כי חוב המזונות שולם במלואו ואף נותרה יתרה לזכותו בסך של כ-50,000 ש"ח. דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

הערעור נדחה כאמור.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תאד"מ 48259-10-21 סוויסה ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ. ואח' לפני כבוד השופט נמרוד אשכול התובע: סוויסה משה ת.ז. 61408258 ע"י ב"כ עו"ד רוזנברג העצני הנתבעים: 1. בנק דיסקונט ע"י ב"כ עו"ד אפרת קומיט/שני מגדנה 2. המוסד לביטוח לאומי עוה"ד רונית סגל נ ג ד צד ג מדינת ישראל רשות האכיפה והגבייה ע"י פרקליטות מחוז ת"א - אזרחי החלטה

הבנק מפנה להחלטה שהתקבלה בבנק ביום 12.8.2021 באמצעות תיקשורת ממוחשבת ובמסגרתה ניתן צו עיקול ורישום כנגד התובע בגין חוב בסך 93,109.79 ₪.

עוד ציינה, כי בהתאם לתיקון 42 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, להלן: ("חוק ההוצאה לפועל") הליכי גביה ומזונות מבוצעים באמצעות לישכת ההוצאה לפועל, אשר מבצעת הליכי עיקול ומימוש.

במהלך הדיון חזרו הנתבעים על עמדותיהם ובעיקר העלו טענה המתייחסת לסעיף 20 (ב) לחוק הוצאה לפועל "שולם סכום כסף בטעות, תוך כדי הליכי הוצאה לפועל, רשאי רשם ההוצאה לפועל לפי בקשת צד מעוניין לתת כל צו לתיקון הטעות; צו כאמור, ניתן להוצאה לפועל כי לא היה פסק דין". לעמדתם, כל הדיון אמור היה להתנהל בפני כבוד רשמת ההוצאה לפועל.

...

מכל האמור לעיל ומבלי לגרוע מטענות אחרות טען הביטוח הלאומי כי דין התביעה כלפיו להידחות תוך חיוב התובע בהוצאות.

ביום 19.8.2021, ניתנה החלטת הרשמת שהעיקול יבוטל ויעוכב ככל שהתובע ישלם סך של 900 ₪ בגין החודש הרלבנטי.

אודה למזכירות על טיפול בהעברת התיק לכבוד רשם ההוצאה לפועל וכן על דיוור החלטתי לצדדים.

ממילא, לא חלה על הנכוי האמור "ההלכה הנוגעת לקזוז לפי ס' 14(ג) לחוק המזונות". משמדובר בעיקול שבהתאם לצוו הוצאה לפועל, יש להיתחשב בהוראת סעיף 50 לחוק ההוצאה לפועל, המפרטת "נכסים שאין מעקלים אותם בידי צד שלישי", אלא שקצבת נכות כללית אינה נמנית עימם ועל כן ניתנת לעיקול במלואה.

עוד הוסבר, כי צו העיקול הנו "צו עיקול מתחדש" שניתן בהתאם לסעיף 45ג(2) לחוק הוצאה לפועל, בעקבות חוב המזונות של המבקש, ומשכך אינו מצריך בקשת עיקול חדשה מידי חודש.

...

לנוכח האמור, קבע בית הדין כי אין מקום להורות למוסד שלא לפעול על פי צו ההוצל"פ ואין מקום להיעתר לבקשה לתשלום נזקים נטענים.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, כמו גם בחומר הנוגע לעניין מתיק בית הדין האזורי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המוסד.

לסיכום: לנוכח כל האמור לעיל בקשת רשות הערעור נדחית.

הצדדים לתובענה: התובעת הנה בת זוגו לשעבר של מר אהרון זיגדון (להלן: "מר זיגדון") אשר חב לה חוב מזונות בסך של כ-800,000 ₪ (נכון למועד הגשת סיכומי התובעת) שאותו היא מבקשת להפרע מהנתבעת.

התובעת טוענת כי הסכם הפינוי הכשיל את צו העיקול אשר קיים על המקרקעין ובכך מנעה הנתבעת מהתובעת לקבל כספים המגיעים לה ממר זיגדון בגין חוב המזונות שהוא חב לה. טענות התובעת: התובעת טוענת כי לגברת זיגדון כלל לא קיימות זכויות במקרקעין ועל כן הסכם הפינוי נעשה שלא כדין.

טענה זו לאי קיומן של זכויות מר זיגדון במקרקעין במועד הטלת צו העיקול אף נתמכת בנספחים 5 ו-6 לתצהיר צד ג' המפרטים ביקורים של נציגי עמידר בשנים 2002 ו-2007 ולפיהם מר זיגדון לא מחזיק במקרקעין וכן בעדותה של תמי זיגדון, ביתה של גב' זיגדון (להלן: "תמי") מיום 25.12.2022, עמ' 41 שורות 16-18.

...

לאור האמור לעיל, דין טענת התובעת בדבר חוזה למראית עין – נדחית גם היא.

למעלה מן הצורך אציין כי אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בדבר השתק פלוגתא שמקים פסק הדין בת"א 45906-05-18 שנידונה גם היא בפני.

סוף דבר התביעה נדחית איפוא.