בקשה לעיקול צד ג' בגין זכות קיזוז חובות

מאחר וקדם הוא זה שטוען שיש לקזז מהסכום הנקוב בתצהיר החוב, סכומים בגין מע"מ ו/או בגין חסכון בתשלומי הביטוח הלאומי ומס הכנסה ו/או בגין מענקי מדינה והטבות אזוריות - הרי שהנטל להוכיח טענה זו רובץ על קדם (וראו בעיניין זה גם קביעת כבוד הרשם הבכיר בהחלטה בעיניין העיקולים: "...עם זאת, את טענת הקזוז צריך להוכיח הנתבע ואף שהטענות בסעיפים 35 – 38 לכתב ההגנה המתוקן נראות שובות לב הן נטענו ללא ביסוס ראייתי בשלב זה.." (הדגשה שלי הח"מ).

צודק קדם בטענותיו לפיהן זהו המועד הקובע לבצוע ההיתחשבנות בין הצדדים, כאשר השמאי מטעם קדם ביצע אכן את ההיתחשבנות נכון למועד זה. בפרק ה' לפקודת השותפויות שכותרתו: "פירוק שותפות ותוצאותיה", בסעיף 47 נקבע בין היתר כי מקום שנסתיימה השותפות רשאי בית המשפט לפי בקשת שותף או בא כוחו – לפרק את עסקיה, להורות בדבר סילוק חובותיה ולחלק את העודף בין האנשים הנוגעים בדבר, לפי זכויותיהם.

אני מקבלת את עדותו של ניצן לפיה ההצעה לבצוע היתחשבנות באמצעות חלוקה בעיין, שהועלתה לראשונה על ידי אברמסון בשנת 2016, במהלך ניהול ההליך, כבר לא הייתה רלוואנטית, זאת בשעה שחלפו שנים רבות מאז פירוק השותפות ובשעה שקדם קשור בהסכם שכירות עם צד ג'.

לפיכך גם לא מצאתי ליתן לקדם סך של 15,000 ₪ בגין חדר הקרור.

...

אני מקבלת בעניין זה את טענת אברמסון לפיה קדם או מי מטעמו (שוכר השטחים), יכול היה, לו היה פונה, לעשות שימוש בנכסי השותפות, כאשר לא הוכח לי כי היה סירוב בעניין זה או כי בכלל הייתה פנייה כזו.

עניינים נוספים אני דוחה את הטענה כאילו בשל פירוק השותפות על ידי אלון איבד קדם את מטה לחמו.

לסיכום קדם חב לאברמסון 300,000$.

לטענת התובע, כל אחד מהעיקולים שהוטלו שלא כדין מהוה פירסום לשון הרע בפני צדדים שלישיים, בפני פקידי ומנהלי הבנק.

הטלת העיקולים נעשתה שלא לצורך ומבלי שהופעל שיקול דעת ראוי כאמור, התובע טען כי היה אצל הנתבעת ביתרת זכות ולכן היה עליה לקזז את יתרת הזכות מול חובות ארנונה בגין נכסים הרשומים על שמו.

הנתבעת, שטענה כי מדובר בכספים ששייכים ליורשי המנוח ולא לתובע, הסכימה, כך לדבריה, לבקשתו של התובע, קזזה מהם את סכום החובות ובעקבות כך ביטלה את העיקולים.

...

לאור האמור לעיל, משאלה הוטלו על חשבונות התובע מבלי שהוכח שהנתבעת שלחה דרישות תשלום ודרישות מידיות כנדרש בחוק וכן, לאחר ששוכנעתי כי הנתבעת הטילה את העיקולים תוך הפרת חובת הזהירות והנאמנות, הרי שמדובר בהטלת עיקולים בניגוד לדין.

לנוכח נסיבות התיק דנן ולאחר ששקלתי את הדברים, אני קובע כי בהתחשב בהתנהלות הנתבעת, בהטלת העיקולים בשני בנקים שונים ובמספר העיקולים ולאור טענות התובע לפגיעה שנגרמה לו בעקבות האמור, על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 50,000 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט: אגרת בית המשפט ששולמה ושכר טרחת עורכי דין בסך של 12,000 ₪.

בקשת התובעת להטיל עיקול על זכויות קריית ענבים בנכס המקרקעין וכן על מניות קריית ענבים אצל צדדי ג' כפי שתואר בס' 3 ד' – ו' – נדחתה (החלטת כב' הרשמת ד' פאסו – ואגו מיום 12.9.22 בתיק הוצאה לפועל מס' 510295-09-22).

בבקשתן לביטול העיקולים, טענו הנתבעות כי ההלוואה נשוא כתב התביעה ניפרעה כבר שנתיים קודם למועד הגשת התביעה על דרך של קזוז החוב בהסכמת התובעת, כנגד תשלום עבור גיוס הון.

...

סוף דבר כאמור לעיל, בין התנאים השונים להטלת סעד זמני מתקיים יחס של "מקבילית כוחות". השיקולים המצדיקים הטלת העיקול הינם קיומן של ראיות לכאורה בדבר עילת תביעה, סכום התביעה אשר הינו סכום משמעותי, קיומו של יסוד ההכבדה וכן מאזן הנוחות הנוטה לכיוון הטלת עיקול על נכסיה של אווטאר פיתוח.

במכלול השיקולים אשר פורטו לעיל, באתי לכדי מסקנה כי דין הבקשה להסרת העיקולים להתקבל בחלקה, באופן בו החלטותיי מיום 20.9.2022 ו – 22.9.2022 יבוטלו.

תחת החלטות אלה אני מורה על הטלת צו עיקול על נכסיה של אווטאר פיתוח וזאת עד לסכום של 900,000 ₪ אשר נתפסו אצל המחזיקה יודן בר, כפי המצוין בהודעתה אשר הוגשה לבית המשפט וסומנה ת'1.

בהודעת המבקשת מיום 21.6.2021 היא ציינה, שהחוב כלפיה, נכון לאותו המועד, עומד על הסך של 262,496 ₪, החוב המקורי עמד על 526,331 ₪ וכי קוזז הסך של 215,359 ₪ וכן היתקבל מהנתבע סך של 60,000 ₪ ולפיכך החוב מסתכם בסך של 262,496 ₪.

בית המשפט קבע: "בנסיבות הענין היה מקום לדחות את התביעה. יחד עם זאת, לא ניתן להיתעלם מכך שהנתבע 2 הודה כי כספים הועברו אל חשבונו, כי שילם לתובעת סך 60,000 ₪ ואף משך שיק לפקודתה. כן העיד הוא על משא ומתן לפירעון חוב, אם כי לא הודה בסכום החוב. מדובר בצדדים קרובים לשטר." כך נקבע שהמבקשת לא הוכיחה את גובה החוב של המשיבה, ובעניין מקור החוב הציגה מספר גרסאות לא אמינות, שאינן מגובות בראיות; כי המשיב לא הכחיש כי כספים עברו לחשבונו, אך לא הודה מהו הסכום המצרפי של כספים אלו, אשר עליו להחזיר; וכי שני הצדדים בחרו שלא להביא עדים נוספים.

כמו כן, בתיק ההוצאה לפועל הוגשה בקשה לביטול העיקולים על ידי צדדי ג', ה"ה שאול לוי ואשר דיין, אשר טענו כי הם המפעילים בפועל של המשיבה, וכי הכספים שנתפסו בקופת המשיבה שייכים להם.

דיון והכרעה הכלל הוא, כי בעל דין שתביעתו התקבלה, זכאי ליהנות מפרי זכייתו.

...

המבקשת טענה כי פעלה בהתאם לבקשת המשיב לשינוי פרטי חשבון הבנק אך לא הציגה לכך כל תימוכין, התנהלות המחזקת את המסקנה שהכרטסות שצירפה המשיבה אינן נכונות, לא מייצגות את ההתחשבנות בין הצדדים ולא יכולות להוות בסיס ראייתי לחיוב המשיבה.

על כן נקבע שיש לחלק את הנזק בין הצדדים, כך שהמשיב ישלם למבקשת סך של 131,248 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

עוד נקבע כי התביעה נגד המשיבה נדחית, היא תוסר מתיק ההוצל"פ ויבוטלו ההליכים נגדה.

סוף דבר אני מקבלת את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט קמא באופן בו הכספים המוחזקים בידי ב"כ המבקשת לא יושבו לידי המשיבה וזאת עד להכרעה בערעור.

אין מחלוקת על כך שבמועד זה לא היה בתוקף צו עיקול או הסדר משפטי אחר כלשהוא המונע את העברת הזכויות.

התובע ממשיך וטוען כי מאחר שדנה לא היתה בעלת הזכויות בדירה, היא לא היתה רשאית להעביר את הזכויות בה לצד ג', ולפיכך גם עסקת המכר מדנה לרותם אינה תקפה.

שליטה – נטען כי דנה לא היתה בעלת השליטה בניהול הנכס, העובדה שחוזה השכירות ותשלומי השכירות של הדירה נעשו על שמה נובעת מרישום הדירה על שמה אך אינה מצביעה על שליטה מהותית, ובפועל אביה של דנה הוא ששלט בדירה, ואף רשם מישכון לטובת צד ג' בגין חוב שלו.

ב"כ התובע ביקש ללמוד מכך שדנה לא היתה מעורבת במשא ומתן ובהליכים לקניית הדירה על כך שאין מדובר בעיסקה אמיתית של מכירת הדירה, אולם גם בעיניין זה לא שוכנעתי: הדומינאנטיות של רפי בבצוע העסקה היא טבעית ומובנת כאשר מדובר ברוכשת שהיא צעירה בת 18, חסרת ניסיון, ובאב שהוא יזם נדל"ן ובעליה של החברה המוכרת את הדירה.

אולם מהראיות עולה כי התמורה עבור הדירה שולמה גם שולמה: העד עו"ד דוד סופיר הצהיר, בסעיף 8 לתצהירו, כי רותם פרעה את המשכנתא שרבצה על הדירה בסך 1,600,000 ₪ באמצעות שיקים שנמסרו לדנה והוסבו אל בעל המשכנתא, ויתרת התמורה בסך 650,000 ₪ לא הועברה לדנה ישירות, אלא קוזזה מיתרת חובותיהם של רפי והחברה שבבעלותו לחברה משפחתית של רותם.

...

המסקנה העולה מכל האמור היא שהתובע לא הוכיח שנפל פגם כלשהו בעסקת מכירת הדירה מהחברה לדנה, והתביעה להצהיר על בטלותה של העסקה נדחית.

לא הוצגו נימוקים לקושי משפטי כלשהו בעניין זה, ולפיכך אני מקבלת את גרסת הנתבעים גם בנוגע לתשלום התמורה, וקובעת כי רותם שילמה את מלוא התמורה עבור הדירה, כאשר מתוך סכום התמורה הכולל שולם סכום של 1,600,000 ₪ כפירעון המשכנתא, וסכום של 650,000 ₪ כקיזוז חוב.

המסקנה מכל האמור היא שהתובע לא הוכיח פגם בעסקאות או בזכויות שהועברו בשתי העסקאות שנדונו, ולא הוכיח כי רותם אינה בעליה של הדירה.