במהלך השנים 2003- 2005 ייצג הנתבע מס' 1 את התובעות בתביעת פיצויים, שהוגשה בגין מות בעלה של התובעת 1 ואביה של התובעת, מר נידאל אלקרינאוי (להלן: "המנוח"), בתאונת דרכים.
יש להזכיר כי הנתבע נקט במאמצים לביטול העיקול, הן בפנותו לביהמ"ש שדן בתביעת הפיצויים ולאחר מכן כאמור, לראש ההוצל"פ.
חובתו הבסיסית של עורך דין כלפי לקוחו, מנוסחת בסעיף 54, לחוק לישכת עורכי הדין תשכ"א – 1961:
"במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות ויעזור לבית המשפט לעשות משפט".
בפסיקה הודגשו יחסי האמון בין עו"ד לבין לקוחו -
"היחס שבין עורך דין ללקוחו מיוסד על אמון בלי מצרים. הלקוח הוא לרוב הדיוט בעינייני המיקצוע, והוא סומך על עורך הדין כי יילחם לו באמונה וכי יגן על זכויותיו במיטב כישרונו ויכולתו"
(על"ע 9/55 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד י' 1720, 1730 (1956)).
הנתבע אמנם טען בחקירתו (עמ' 32 שורה 1 לפרוטוקול) כי נוכח הזמן הרב שחלף מאז היתרחשות האירועים הרלבאנטיים, "התחלתי אט אט לרענן את זכרוני", אולם בהיעדר כל אסמכתא שהיא ביחס לטיפולו בתיק ההוצל"פ, למעט הבקשה לביטול העיקול שצורפה על ידי כלל כאמור, ובהיתחשב בכך שהנתבע בחר שלא לחזק עדותו בעדויות נוספות מטעם עובדי משרדו שטיפלו בתביעת הפיצויים (ראה עדותו בעמ' 31 שורה 18), איני סבור שבטענותיו שבעל פה, במסגרת עדות יחידה של בעל דין, על כך שעדכן באופן שוטף את מרים יש די על מנת להרים את הנטל, ויש להעדיף את עמדת התובעות כאמור.
...
משנדחתה התביעה ככל שהיא מתייחסת למרים – אני מחייב את מרים לשלם לנתבע את הוצאות ההליך בסך של 20,000 ₪.
משהתקבלה התביעה בעניינה של רולה, אך מאידך לאור העובדה שזו התקבלה בחלקה הקטן בלבד, אני מחייב את הנתבע לשלם לרולה את הוצאותיה ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 10,000 ₪.
בהתאם לאמור לעיל, הנתבע ישלם לקרנית הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל ש 8,000 ₪.
