בד בבד עם הגשת התביעה הגיש המבקש בקשה להטלת עיקולים זמניים על כספים, נכסים וזכויות לרבות בבנקים, מקרקעין ורכבים על מלוא סכום התביעה, הכל כמפורט בבקשה.
עוד נטען כי המבקש הצביע על עילת תביעה ואילו המשיב מצידו לא טען בכלל במסגרת בקשתו לביטול צו העיקול כל טענה באשר לכך, לא העמיד כל גרסה משלו ולא היתייחס כלל וכלל לסכויי התביעה, אלא הסתפק בהבטחה "לשלם לתובע כל אשר ייפסק". לפיכך, אין בבקשתו זו בכדי "לטעת ספק" בצדקת התביעה באופן אשר יצדיק הענות לבקשתו לביטול הצוו.
בכל הנוגע לעיקולים שהוטלו על הרכבים טען המבקש כי מעיון בדו"ח המקוון מירשם המשכונות, עולה כי הרכבים האמורים כבר משועבדים על ידי המשיב לטובת בנקים או חברות אשראי, ואין בהשארת צו העיקול על הרכבים לבדם בכדי להבטיח את זכויות המבקש לבצוע פסק הדין ככל שיינתן לטובתו, שכן הרכבים משועבדים זה מכבר.
אינני מביע עמדה באשר לסכויי הצלחת התביעה, אלא יש להבין את הדברים כמכוונים לכך שאין התביעה טרדנית או קנטרנית, כאשר מעיון בתלושי השכר עולה בבירור כי המשיב לא שילם עבור חופשה שנתית, דמי הבראה (וככל ששולם באופן חלקי מאוד) והפקדות לפנסיה, ודי בכך לצרכה של הבקשה דנן.
ככלל, ההכבדה על ביצוע פסק הדין נבחנת על רקע נסיבותיו של כל מקרה, בהיתחשב בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של המשיב ובחשש מהברחת נכסים מצדו או עשיית פעולה אחרת שתכביד על מימוש פסק הדין.
...
אין בידי לקבל טענה זו של המשיב שכן ראשית, בהחלטה מיום 03.11.119 נקבע באופן מפורש כי העיקול הזמני לא יחול על כספים הנמצאים בחשבונות עו"ש דביטורי ו/או חח"ד. שנית, בהתאם להודעת המחזיק 1, בנק מזרחי טפחות בע"מ, מיום 03.12.19 צוין כי העיקול נרשם בספרי הבנק עוד ביום 21.11.19, כלומר לפני מעל ל- 4 חודשים ממועד הגשת הבקשה לביטול צווי העיקול שהוגשה ביום 02.04.20, והמדובר על לא פחות מ- 4 מועדים של תשלום שכר לעובדים, דבר אשר משמיט את הקרקע מתחת לטיעון כי צו העיקול מונע מהמשיב תשלום שכר לעובדיו.
ושלישית, בהודעת המחזיק בנק מזרחי טפחות צוין כי "קיימים עיקולים נוספים ע"ש החייב".
די באמור לעיל כדי להוביל למסקנה שמתקיים בענייננו יסוד ההכבדה.
סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל הגעתי למסקנה שיש להטיל עיקול זמני עד לסך של 72,477.22 ₪ , הכל כמפורט בהחלטות מיום 03.11.19 ומיום 22.12.19.