החייב העלה בבקשתו לביטול העיקול שהוגשה לרשמת שני נימוקים עקריים:
האחד, כי פצויי הפיטורין, אינם ניתנים לעיקול, לאור הוראות סעיף 26 לחוק פצויי פיטורין, תשכ"ג – 1963;
והשני – החלופי – כי בשל מצבו הרפואי הנטען, ובהיותו נכה צה"ל, הוא זקוק לכספים אלו לצורך מימון טיפוליו הרפואיים שאינם ניתנים בסל הבריאות ו/או קופת חולים ו/או במסגרת בטוחי בריאות משלימים ולו גם לפנים משורת הדין ומשורת הצדק.
ביחס לטענה החלופית של החייב – כי המדובר בכספים הדרושים לו לטיפולים, ציינה הרשמת הנכבדה, כי אין המדובר בטיפול הדחוף ומציל החיים, כי אז היה מקום, לשיטתה, לשקול את בקשת החייב לפנים משורת הדין, אלא כל שמדובר הוא בהסדרת טפול שוטף, כאשר המבקש לא מבהיר מדוע הכספים נדרשים לו מעבר לאלו אותם הוא מקבל במסגרת הקיצבאות ובמסגרת הטיפולים המוענקים בקופת חולים ובמסגרת בטוחי הבריאות המשלימים.
המלומד, פרופיסור פבלו לרנר, בספרו נכסים פטורים מעיקול (בורסי התשע"ג, 2013), סבור שיש לתת פרשנות שונה ליחסיות, ומציע למחוקק לאמץ נוסחה ביחס לשעור הסכומים המוגנים, ואלה שיועברו לטובת החובות, כפי שהדבר נעשה במקרה של גמלה לעובדי המדינה כאמור בסעיף 58 לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל – 1970, ועמדתו זו מקובלת ונכונה בעיני.
...
נדמה שאין זה המקרה המצדיק כי כספים יועברו לידי החייב תחת העברתם לידי המשיבות, במסגרת חובותיו אליהן ואני סבור שראוי שהכספים יועברו כולם על חשבון חובותיו.
לסיכום-
לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.
בנסיבות העניין, אני מחייב את המבקש בהוצאות המשיבות בגין הליך זה בסכום כולל של 6,000 ₪.