בקשה לעיקול חשבון בנק לצורך גביית מזונות

עוד פירט התובע בתביעתו כי בחודש אוגוסט 2021 הגיש המוסד לביטוח לאומי בקשה לעיקול כספים בחשבון של התובע בבנק דיסקונט בטבריה.

עוד ציינה, כי בהתאם לתיקון 42 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, להלן: ("חוק ההוצאה לפועל") הליכי גביה ומזונות מבוצעים באמצעות לישכת ההוצאה לפועל, אשר מבצעת הליכי עיקול ומימוש.

...

מכל האמור לעיל ומבלי לגרוע מטענות אחרות טען הביטוח הלאומי כי דין התביעה כלפיו להידחות תוך חיוב התובע בהוצאות.

ביום 19.8.2021, ניתנה החלטת הרשמת שהעיקול יבוטל ויעוכב ככל שהתובע ישלם סך של 900 ₪ בגין החודש הרלבנטי.

אודה למזכירות על טיפול בהעברת התיק לכבוד רשם ההוצאה לפועל וכן על דיוור החלטתי לצדדים.

הנושה פעלה לגביית חוב המזונות באמצעות לישכת ההוצאה לפועל.

החייב טען כי אין באפשרותו לשאת בחיוב המזונות והנושה ביקשה לעקל שיק על סך של 247,811 ₪ (להלן: השיק), שהעבירה אמה לחייב בגין חובה הפסוק לחייב.

בסיומו של הדיון קבעה כב' הרשמת שהחייב ימשיך בתשלום המזונות השוטף והוטל עיקול על השיק וחשבון הבנק של אם הנושה.

...

במסגרת הכרעתו בתביעת החוב נעתר המנהל המיוחד לבקשת הארכה.

באשר לתביעת החוב, טען החייב כי המנהל המיוחד התעלם מטענת הקיזוז ויש לדחות את תביעת החוב לגופה מאחר שהשיק קוזז מול חיוב המזונות.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור בתשובה ובתגובות וכן שמעתי את טענות הצדדים בדיון, מצאתי לדחות את הערעור על שני ראשיו.

המנהל המיוחד איזן כנדרש בין אינטרסי הצדדים השונים ובנסיבות אלו דין הערעור להידחות.

בהחלטה מיום 18.12.2019 הנתבע חויב לשלם למזונותיהם הזמניים של שני הקטינים ב' ו-ג' סך של 2,200 ₪ לחודש ( 1,100 ₪ לכל קטין) הנתבע הגיש בקשה להפחתת המזונות הזמניים (בקשה מס' 16 ) בטענה כי נדבק בקורונה, מתמודד עם ההשלכות הרפואיות ונקלע לחובות ובקשתו נדחתה בהחלטה .

לטענת הנתבע הבית המשותף היה הנכס היחידי שבבעלותו וכיום התברר כי הנכס היה מעוקל לטובת חובותיו לרשויות מע"מ וכונסי הנכסים אמורים לשלם את החובות מכספי תמורת המכירה, ישירות לנושים, כך שלא יוותרו כספים בידיו.

לשאלה היכן הופקדו הכנסות העסק בשנת 2020 , תחילה השיב הנתבע כי ההכנסות הופקדו לחשבון הבנק המוגבל שלו ובהמשך העיד כי חלק מההכנסות הופקד בחשבון הבנק של הוריו, על מנת לחמוק מסנקציות כספיות במסגרת ההגבלות שהוטלו כנגדו בתיק ההוצל"פ שבו נקטה התובעת לצורך גביית דמי המזונות (ראה חקירה נגדית בעמ' 18-19 לפרוטוקול).

...

עד ליום 30.6.2021 יוותר על כנו החיוב ע"פ ההחלטה למזונות זמניים מיום 18.12.2019 החל מיום 1.7.2021 ובכל 01 לחודש ישלם הנתבע למזונות הקטינים ב' וג' דמי מזונות, בסך של 3,200 ₪ לחודש ( 1,600 ₪ לכל אחד מהקטינים) (להלן: "דמי המזונות") וזאת עד הגיעם לגיל 18 ו/או סיום ביה"ס התיכון עפ"י המאוחר.

בנוסף ישלם הנתבע דמי כיס והוצאות נסיעה בסך 500 ₪ לחודש ישירות לבן א' באמצעות טעינת כרטיס נטען של בנק הדואר שירכוש עבור הקטין וסכום זה ישמש עבור הוצ' נסיעה של הקטין ודמי כיס.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות ההליך בסך 5,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

האשה פעלה לגביית חוב המזונות באמצעות לישכת ההוצאה לפועל, ובדיון שהתקיים לפני רשמת ההוצאה לפועל ביקשה לעקל שיק בסך של 247,811 ש"ח שהעבירה אמהּ לפקודת המערער (להלן: השיק).

בהקשר זה נטען כי הסכום עליו הוטל עיקול בחשבון הבנק של אם האשה שולם לאשה, כאשר על פי תחשיב שערך ואותו פירט בערעורו, חוב המזונות כוסה במלואו עד הגיע הקטין לגיל 21, ואף נותרה יתרה לטובתו.

...

גם לגופה של הכרעת המנהל המיוחד בתביעת החוב לא מצא בית המשפט מקום להתערב.

המערער שב וצירף את התחשיב שהגיש בערעור על תביעת החוב לבית משפט המחוזי, אשר מלמד לטענתו כי חוב המזונות שולם במלואו ואף נותרה יתרה לזכותו בסך של כ-50,000 ש"ח. דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

הערעור נדחה כאמור.

לטענת המשיב 1, צדק ביהמ"ש קמא בהחלטתו; המשיב 1 מחויב למלא אחר צוים שפוטיים ואין באפשרותו לשחרר לידי המבקש כספים החוסים תחת צו עיקול; ביום 5.2.20 היתקבל בידי המשיב 1 צו עיקול מהוצל"פ לטובת המשיב 2, עד לסך 64,624 ₪, בגין חוב מזונות ועל כן, ביטל המשיב 1 את כרטיס "ברק" שבידי המבקש; בהתאם להוראות החוק, צו עיקול המזונות חל על כל הכספים בחשבון המבקש, זולת הקצבה להבטחת הכנסה; המבקש משך את קצבת הבטחת הכנסה, מלבד סך 7 ₪ שנותרו לצורך גביית עמלת בנק; חברת האשראי סירבה להנפיק למבקש כרטיס "דביט", לאור הגבלות שהטיל רשם ההוצל"פ על המבקש על הנפקת כרטיסי חיוב; בשל משבר הקורונה, לפנים משורת הדין ועל אף צו העיקול, הסכים המשיב 1 להנפיק למבקש כרטיס "ברק" חלף זה שבוטל והמבקש עשה שימוש אסור בכרטיס ומשך כספים מהחשבון ועל כן, ביטל המשיב 1 בשנית את כרטיס "ברק"; מענק הקורונה שהפקיד המשיב 2 בחשבון המבקש, הינו "תשלום חד פעמי" ולא קצבת הבטחת הכנסה ועל כן, הנו חוסה תחת צו העיקול בחשבון ולא שוחרר; תביעת המבקש מופרכת; המבקש עותר במסגרת הבקשה לצוו עשה לסעדים הצהרתיים אשר לא בא זכרם בכתב התביעה; עסקינן בצוים שפוטיים ועל המבקש לפנות לערכאות המתאימות.

...

ביהמ"ש הוסיף וקבע, כי: "סבור אני, שבעלי דברו הנכונים של המבקש הנם המשיבים 2 ו-3, ותחילה עליו להסדיר ענייניו עמהם". מכאן הבקשה שלפני.

לטענת המשיבה 3, הסעד בבקשה לצו עשה ובבר"ע אינו מכוון למשיבה 3 ועל כן, היא הוכתרה כ"משיבה פורמלית" בלבד; דין הבר"ע ביחס למשיבה 3 – להידחות, תוך שהמשיבה 3 שומרת על מלוא טענותיה בהליכים אחרים שהגיש כנגדה המבקש.

הבקשה נדחית.